נושא האפוד תרעא

דמשעבד נכסיו לההוא מדעם דפשיטא דכל הרוחות שבעו' אין מזיזין אותו ממקומו וחייובא ממילא חייל על ב"ך וכו' ע"כ ולכאורה דברי המשא"מ הללו רצין ובאין בחילוק שחילק הח' הפוסק הנ"ל אבל כשנדקדק בדברי הרב אתה תראה דהוא משלנו דהרב ז"ל במאי דקאי מר על ענין ההסכמה המונעת מלהגבות לאשה התוס' ומר הוא דקאמר דכיון דאיכא ספקא בלשון ההסכמה לא עבדינן עובדא לאפוקי ממונא מן האשה מאחר דאיכא אומדנא לגבי דידה מה גם דאיכא שבו' דחיילא על ההסכמה וע"ז נרגש דלא תימא דשבועה זו מהניא לגבי דידיה אבל לא ליורשיו עו"ק דהא דקאמר הריב"ש הכי היינו בדבר דאיכא מחלוקת ולסברת אותו מ"ד ליכא קנין כלל והשב' גומרת הקנין הת' אמרי' דלס' אותו מ"ד מהנייא השבו' הז' בעודנו חי ולא לאחר העדרו מן העולם אכן מצד התנאי חייב גמור ואין פוטר אותו ועליו נשבע דגם יורשיו חייבין הן מצד החייוב והן מצד השבועה דעל הכל נשתעבד והחייוב הוא ברור דוק בדברי הרב בלשונו תדרשנו ומצאת

ובר (ז) מן דין נחזי אנן בהלואה גופה דכתוב בשטר החוב שנשבע הלזה לפרוע למלוה הסך הנז' עספ"א ונשבע ע"ז אי צריך לשלם במיטבא כשיעור שלקח ממנו אם הוזלו וכן אם הוקרו אותם המטבעות בעבור חומר השבועה או"ד דאין שייך בזה חומר השבועה דהשבועה אינה אלא לפרוע וכבר מקיים שבועתו לפרוע רק דמצד אחר הוא דאיכא ספקא אי צריך לפרוע כשעת השבועה או כשעת הלואה ועל זה לא נשבע. ולפי דעתי הדבר הזה מפורש יוצא בתשו' מוהרי"ב ז"ל כי באה ונהייתה בתשו' מוהרימ"ט ז"ל חיו"ד סי' מ' שנשאל הרב על שטר שכתוב בו שחייב פ' לפלו' סך גרו' לזמן פ' בין עלו בין ירדו ונשבע הלוה ועלו הגרו' מה יפרע והוא הצד דלדעתו דבר זה היינו סאה בסאה ולס' הרמב"ם אסור מדרבנן אפי' יש לו כל שקבע זמן ויכול הלוה לומר קי"ל ואע"ג שנשבע הנ"ל שבו' לעשות איסור דרבנן בקו"ע ומצדד אצדודי דכיון דקי"ל סד"ר לקולא נמצא דאין כאן איסור וחייב לקיים שבועתו ואסו"ד העלה דכיון דהדבר פלוגתא דרבוואתא בענין השבו' עצמה וגם מאיסור דרבנן מידי ספקא ל"ן לא מלאו לבו לחייבו לגמרי בעבור הרבית ולא לפוטרו לגמרי מכח שבועתו הטוב והישר לפשר א"ד מבואר דאילו היה האופן שאין כאן איסור וכגון דלא קצב זמן לפרעון דאז אין כאן איסור והיה כאן מחלוקת השבועה מחייבתו לשלם לגמרי כשעת השעבוד. ולדידן דאם הוקרו ולא זיילי פירי דליכא איסור ויש פוס' דס"ל דמשלם כשעת הפרעון והיו יכולין לומר קי"ל כוותייהו. מכח שבועתו לא מצי לומר קי"ל ומשלם למלוה כדהשתא אפי' שהוקרו וכ"ש למ"ש מוהרימ"ט ז"ל שם דאפי' בכה"ג דקבע זמן כיון שחייובו של לוה ודאי הוא ואין מי שמונעו מלפרוע כי אם איסור דרבנן דקליש חייב לקיים שבועתו וכל עוד שלא פרעו כשעת השעבוד אין כאן פרעון וחייב לקיים שבועתו

אבן ראיתי לה' דרכי נועם בסי' כ"ד מחיו"ד דרוח אחרת איתו בס' מוהרי"ב ז"ל ומר הוא דקאמר דלא חייבו מוהרי"ב מצד השבועה כי אם בעבור שכתוב בשטר שנשבע לפרוע בין יעלו בין ירדו אבל אם נשבע סתם לפרוע ולא פירש בין יעלו בין ירדו י"ל שמה שנשבע לפרוע לו גרו' משום דלא אסיק אדעתיה שישתנו מערכם שאם היה יודע שיעלה לא היה מתחייב בכך ואין ראוי להעבירו על איסור אע"ג דהוי איסו' זוטא עי"ד ובודאי דלא פליג הד"ן על הסכמת הפוס' דאפי' דיכול לזכות מטעם קי"ל אי איכא שבועה היא מחייבתו וסותם פיו מלדבר וחייב לשלם אך סבר לחלק דהנה אמת דנשבע לפרעו האמנם איכה הכא אומדנא דמוכח דאדעתא דהכי לא נשבע והאמת דהוא פנה אחרת

והיותר (ח) נכון לומר דבנדון כזו לא שייך הסכמת הפוס' הנ"ל דמטעם שבו' אזלינן בספקו להחמיר ע"פ מ"ש רבני הפוס' ראשונים ואחרונים דאפי' דמטעם שבו' אזלינן להחמיר כל שהריעותא נולדה אח"כ אפי' לסברתם אזלינן בהו להקל ע' אביר יעקב סי' ג"ל. צל הכסף ח"ב בתשו' מוהרש"ג אה"ע סי' ל' עבודת השם אה"ע סי' ל"ב ורמזתים בסה"ק אבני האפד סי' קי"ח אות כ"ו עש"ב. ומינה בנדון זה דעלייה וירידת המטבעות דנולד אחר השבועה בודאי דיכול המוח' לומר קי"ל. ובכן אין לנו צורך במה שפלפלנו לעיל אם השבו' חיילא אף לגבי יורשין דאפי' אם היה הבעל חי ובריא עמנו עומד ובא לגרשה היה יכול לטעון קי"ל כס' מוהרש"דם ואיני משלם אלא כשעת הנישואין דזה נח לי

ותבט (ט) עיני למוהר"ש הלוי ז"ל בחה"מ סי' ג"ל שכתב וז"ל וכבר שמענו בדורות שעברו האלקים האדירים הרבנים הגאונים איתני עולם רבותי' הקדו' אשר בארץ החיים זלה"ה הסכימו לפשר בין הסוחרים בעניינים כיוצא כאלו וגם עתה בזמננו זה בעירנו עיר גדולה לאלקים שאלוניקי יע"א הסכימו הרבנים הגדו' המאירים לארץ ולדרים יחיו עולם לפני אלקים לעשות פשרה ועלתה הסכמתם שמין הראוי ללכת בדרכי יושר והטוב ולבקש הדרך הנכון והוא הפשרה ע"כ אני אומר שבעלי שטר אלה יתפשרו פשרה כפי ראות וכו' ע"כ ורמזו הכנה"ג בסי' ע"ד ס"ק ט"ז. ועם לבבי אשיחה התמיהא הגדו' שיש בענין זה דמוהר"ש הלוי היה קרוב לדורו של מוהרש"דם ומוהר"י אדרבי ז"ל ולא בא בפיהם שום דבר מההסכמה הלזו ומה גם דמוהרש"ה הוא המעיד בנו דהסכמה הלזו