נושא האפוד תרע

עי"ד דמשמע דאי לאו האי טעמא גם ביוקרא אינה משום רבית אע"פ שאין הרבית נראה בעין אבל מה נעשה ביום שידובר בנו תשו' הראש' הנ"ל דמבואר משם להדייא דביוקרא לא חיישינן לריביתא כיון דאין התוס' נראה בעין. וכמו שכ"ר אחר החיפוש לה' משא"מ בראשון חיו"ד סי' ח"י דע"ג ע"ד דהאריך להוכיח מתשו' הרא"ש הנ"ל דליכא ביה צד רבית כיון דלא יהיב ליה טוביינא ממאי דשקיל מיניה דמאי דשקיל קיהיב ליה במספרם כמשפט ושכן דעת מוהרש"ך ז"ל ושכ"כ מוהרימ"ט ח"א ס' יו"ד יעו"ש. ולא אכחד דיש לתמוה על הרב דנקיט לדיניה כהלכתא פס פסיקתא ולא עלה על דל שפתיו דמוהרש"דם ומוהרי"א ומוהרנ"ח ס"ל להפך. וכבר ראיתי בס' אמר שמואל חיו"ד סי' ב' ד"ך ע"ב שרמז לה' חק"ל ז"ל בח"מ ח"א סי' קנ"ד ובמ"ב ח"מ סי' ט' שהאריך להשיג ע"פ דברי המשא"מ ולדאבון נפש אין הספרים האלו אתי להתבסם מתורתם. (הגם הלום ראיתי לה' מים שאל בד"ג ע"א שחלק על העשא"מ ודחה ראייתו מתשו' הרא"ש וגם חלק עליו במה שלא רצא לחלק מכתובה לחוד עי"ד ודחייתו מתשו' הרא"ש לא זכיתי להבינו). ומ"מ אנן בדידן דחזינן למוהשד"ם ולמוהרי"א ומצורף עמהם מוהראנ"ח דהכניסו גם היוקר בסוג דהוספת המטבע ביותר מחומש דאינה צד רביתא. הנה נא עוד סייעתא להיורשים שאמר יאמרו קי"ל כס' הפוס' דגם בזה איכא צד דרביתא מלבד המחלוקת הידוע דמשלם לו כשער של שעת החייוב הנז"ל

האמנם (ה) עדיין מצינן לאפוכי בזכות האשה שתגבה כתובתה כשיוויו של עכשיו דידוע ומפורסם דפשתה ההוראה דבמקום דמצי פטר נפשיה דחייב בטענת קי"ל ואיכא שבועה בדבר אזלינן לחומ' וכמו שאספתי בזה בסה"ק חושן האפד סי' כ"ב ובמפתחות שם דס"ד ובסה"ק אבני האפד סי' קנ"ד דקכ"ב דכול רבני הפוס' רבני שאלוניקי וקושטא ואזמיר ורבני המערב נקטי הכי ע"ע ובכתובות שלנו דכותבין גם בדף הב' התקו"ר והתוס' והנדונייא אחר שכבר כתוב בדף הראשון והיינו לכמה עניינים שיש בהם מחלוקת והוה מצי המוח' לומר קי"ל. ובחזרה זו לא יוכל לטעון קי"ל כיון שבדף הזה כתוב בסוף שנשבע החתן הנ"ל לקיים בכל הנז' ונכלל בזה גם פרעון הכתובה וכמ"ש בתשו' ידי דוד סי' ט"ז ועפ"ז חדל ממנו טענת הקי"ל דהוו מצי טעני היורשים קי"ל כמוהרש"ק ודעי' דמשלם כשעת הפרעון אם הוזלו או קי"ל כמוהרשד' ודעי' דס"ל דמשלם כשעת החייוב אם הוקרו וע' כיוצא בזה לה' שעות דרבנן סי' ה' די"א ע"ד דאשכח פתר לפותרו מהתוס' עם דהיה שם שבועה בסוף מכח אומדנא עי"ש

והארש (י) תענה דגם זכות זה עלה בתהו דיכולים ה היורשים לומר דע"כ ל"מ שבועה זו כי אם לגבי דידיה ואם היה הוא בא לפרוע הכתובה היה מקום לומר דכיון דהוא נשבע צריך לקיים שבועתו משא"כ בנדון זה דהבעל חלף הלך ויעבר והנה איננו והוא לקברות הובל ואנן באים לפרוע חובת מורישנו מה לנו אם המוריש נשבע שבועת המוריש לא חייל עלינו וכמ"ש הריב"ש ז"ל בסי' של"א והביאו מור"ם בחה"מ סי' ר"ט ס"ד. וכבר לימים אשר הן חליפות נתוכחתי על כיו"ב עם אחד מחכמי שאלוניקי יע"א דיתיב בתוואני דלבאי ונדפס ענין זה בתשו' שבסה"ק אבני האפד סי' א' דאנא נפשאי כתבא יהבית ע"פ תשו' הריב"ש הלזו. ומני"ר הניף ידו עלי וכה אמר דיש לחלק ביניהם דהריב"ש ורמ"א איירו בדשלב"ל שאין שום חיילות קנין ואין כאן אלא שבועה לכן שפיר מחלקי בינו לבין יורשיו אבל בנ"ד דהוא מחל' הפוס' דיש חלוק קנין ה"ז דומה באם המוריש קבל עליו ס' הפוס' המו"ע דלא יוכל לומר קי"ל א"כ גם השבועה הוא שקבל להחזיר להפוס' המזכים לאלמנה וכיון שהוא נתחייב לס' הפוס' המזכים גם יורשיו כמוהו. ואנכי השיבותיהו דלא ירד בני ממו דמלבד דבמאי דפשיט"ל דבדבר דאיכא מחלו' הפוס' והמוריש קבל עליו ס' הפוס' המחייבו דגם יורשיו חייבים ספוקי מספק"ל לאחרונים ובמחלו' הוא שנוי. עוד בה דבמאי דקאמר דבדבר דשנוי במחלו' הפוס' גם הריב"ש מודה דחייבים גם יורשיו הא ליתא וממקומו הוא מוכרע מדברי הריב"ש בעצמו דהתם קאי בענין אסמכתא דנחלקו הפוס' דאיכא מאן דאמר דבקנין לחוד סגי ואיכא מ"ד דבעינן מעכשיו ועכ"ז אמר הריב"ש דחייב להשלים רק מכח שבועתו ואי איתא דהשבו' הו"ל כקבלת הפוס' הלא איכא מ"ד דבקנין לחוד מהני ותהוי השבועה כאלו קבל עליו סברא זו וכל דבתר אפכא מצינו לרבני האחרו' דסברי דבדבר דאיכא מחלו' הפוס' גם הריב"ש יודה דאינו חייב להשלים מכח שבועתו את"ד יש"ב ומינה אתה דן לנ"ד

וכדו חזינא לה' משא"מ ז"ל בראשון חאה"ע סו"סי כי שכתב וז"ל איברא שאין מקום להתעקש מטעם השבועה ונאמר דהא דמושבע ועומד לפרוע לה כתובתה ותוס' עספ"א מיהו כיון שמת נעשה חפשי ואין ליורשיו אחריו צד חייוב מחמת השבו' וכמ"ש הריב"ש בקצת מקומות ואחריו מוהרשד"ם ושאר רבוותא בתראי דהיכא שמת הנשבע או שהתירוהו אזדא ליה חייובא דמפאת השבו' כנודע והא ודאי בורכא היא לנדון שלפנינו דאי אתמר היינו היכא דאין קנין בדבר מצד עצמו אלא מחמת השבו' כגון דשלב"ל ודשא"ק נע"ד דאין הקנין גומר ונשבע עליו אמרי דאע"ג דקנין אין כאן חייב לקיים מכח שבועתו וכו' ואינו חייב אלא הנשבע אכן במידי דמחו' בדבר אמטו"ל תנאו ונשבע עליו מי הוא האומר דאם מת נפטרין יורשיו אחריו ישתקע הדבר ולא יאמר וכ"ש היכא