נושא האפוד תרסט

למלוה דאם הוקרא ממה שהיה פורעין לו כשעת השעבוד שלא יקח יותר ויפסיד הלוה ואם הוזלו ממה שהיו נותנין לו לפי שיווי דהשתא עד שיהיו עולין מנין הגרושיס כשיעור שהיו עולין בשעת החייוב ולא יפסיד המלוה ע' בתשו' שביו"ד וח"מ היטב וזה דלא כמ"ש מוהרש"ך דלעולם פורע לו כשער עכשיו המטבע הכתוב בשטר בין הוקרו בין הוזלו

(בעבור זה לא זכיתי להבין דברי מוהרימ"ט באה"ע סי' ה' שכתב וז"ל וכה"ג פסק הוא כמוהרש"ך) ומוהרשד"ם ז"ל בהלואות שבין אדם לחברו כ"כ לבנים וניתוסף הגרוש' והוזלו הלבנים שיפרע כדהשתא ע"כ והשוה עלינו את החלוקין דתיבת כדהשתא ממ"ן מהו פירושה שאם ר"ל כשער של עכשיו במילוי מה שהיה שוה בעת השעבוד אין כן דעת מוהרש"ך ואם פי' כדהשתא היינו כמו ששוה עתה בין ביוקר בין בזול אין כן דעת מוהרשד"ם דלדעתו אם הוזלו אינו מפסיד הלוה סו"ד לא ירדתי לסוף דעתו והכנה"ג שם כתב שבדעת מוהרשד"ם מתבאר מדברי מוהר"ם גאלאנטי ז"ל בסי' כ"ז וכ"כ ושכ"ן דעת מוהר"י באסאן בתשו' כי באו בתשו' מוהרימ"ט חיו"ד סי' מ'. וה' לב מבין בדק"ץ השיגו לההכנה"ג במה שהשוה למוהרי"ב עם מוהרשד"ם דגבה טורא בינייהו ועכ"ז העלה דמצי המוחז' לומר קי"ל יעו"ש וכפי האמור איכא תנא דמסייע להו הוא הקדוש ר' יואל ז"ל דסבר (לפ"ד המחנ"א) דאם הוזלו הפשוטים נגד המטבע ולא מחמת עצמם הו"ל הוזלו פירי. והליבוס לגבי הנאפו' נקראים פירי דהא נחשת לגבי דהבא הוי פירא וכמ"ש בש"ע חה"מ סי' ר"ג ס"ו בשם י"א ולא עדיפי הליבוס ממעות נחשת והם מצד עצמם לא הוזלו דחמשה גרו' היה שוה מקודם וחמשה גרושיס שוים עכשיו רק דהנאפוליאוניס עלו דבשעת הלואה היו קונים נאפו' אחד בכ"א ליבוס או מעט יותר ועתה אינו נקנה פחות מק"ן ליבוס וכיון דיש להם דין פירות והו"ל הוזלו מחמת טבעא לס' הפוס' הנז' אינו משלם לו אלא כשער של שעת החייוב

ופוק חזי להפ"מ בח"ב סי' צ"ו שהוא מכת המחייבים דהיכא דכתוב גרושים צריך לתת גרושים כתב וז"ל שמה ששוה עתה הגרו' יותר מבראשונה אינו מפאת יוקרא דגרו' אלא מפאת גרעון מטבע האשפרו שקודם שלא היה שוה הגרו' כי אם ב' לבנים היה מפני חשיבות הלבנים ומשקלם שהיו עשרה לבנים או לחייבו י"א לבנים דראם אחד ועכשיו נפחתו עד שט"ו או י"ו אשפרו הם דראם אחד ואף גם זאת שיש תערובת סיג באשפרו יותר מהזמן הקדום וא"כ ק"ן לבנים של עכשיו אינם עולים כי אם ב' לבנים מהקדמונים והוי כמו נפחת המטבע יותר מחומש וכו' עי"ד דמבואר דמה שזיכה להבע"ח היינו משום דהשתא אע"ג דהם יקרים מ"מ הם כמשקל הלבנים של שעת ההלואה הנז' כההיא דמוהרימ"ט באה"ע סי' ה' (שאביא לקמן באות) הא אם היו הלבנים דהשתא כמו אז שלא נשתנו מזמן ההלואה נותן לו סכום הלבנים דהשתא אע"פ שבסכומם עולה פחות מסך גרו' ההלואה וה"ט דהוי כזיילי פרי והרי הוא משלנו. וע' למוה"ר ז"ל בס' באה"מ שם שדקדק כן מדברי הפ"מ וחבל שלא סיים התשובה לידע הסכמת הרב ז"ל ומני"ר סבב דעת מוהרימ"ט ז"ל לזה. באופן דלפי מה שנתבאר למאי דקמן שפיר יכולים היורשים אם הם מוחז' לומר קי"ל כרבוואתא דסברי דמשלם כשער שהיו בשעת ההלואה. ואם האשה מוחזקת יכולה מימר קי"ל כרבוואתא דאמרי דמשלם כשער של עכשיו

אשובה (ד) אראה דיש עוד מקום לזכות להיורשים שלא לפרוע לה כשער של עכשיו מטעם אחר כי הוא זה. והיינו ליתא דריביתא דלפי מה שעלה הנאפוליאון למעלה עקרבים ששוה עתה כפלי כפלים ממה שהיה שוה בשעת הלואה וא"כ אתאן למ"ש בש"ס דקמא דצ"ז דאם הוסיפו על המטבע יותר מחומש נותן לו ממעות היוצאות משום דאין כאן ליתא דריביתא. וכן נראה מתשו' מוה"ר אדרבי ז"ל בסי' תי"ז שכתב וז"ל ומשו"ה גם עתה כי מה שהוזלו הזהובים אינו אלא החומש שהיו שוים ע"ד אשפ' והוזלו עד ששים וכיון שכן כמו שהמלוה לחברו ממון והוקרו או לא הוקרו אלא חומש משלם לו ממטבע היוצא באותה שעה ולא חשיב רבית אותו החומש הנוסף וכו' כן כשהוזלו המעות ולא הוזלו יותר מחומש לא חשיב פחת עי"ד. מבואר דעתו דחדא מילתא היא הוספה על המטבע במשקל כהוספה על הערך וכמו שבהוספת המשקל קפדינן שלא יהיה יותר מחומש ה"ה בהוספת הערך דכל שעלה יותר מחומש הוי רבית. אבל אהמ"ר ונע"ר נראה דאין הדין כן דהא דחשו בש"ס לרבית היינו משום דהוסיפו על המשקל דעי"ז נוסף בחוש ואיכה רבית אבל בהוקרו מצד הערך דאין ניכר בממשות המטבע התוספת בכי הא איפשר דליכא למיחש לריביתא וכמו שכן מוכח להדייא מתשו' הרא"ש דהקורונאדוס דאע"ג דעתא שוין ששה בזהוב אחד ובעת ההלואה היו שוין עשרה בזהוב נמצא דהוקרו יותר מחומש עכ"ז לא חש הרא"ש על זה. איברא דמדברי מוהרשד"ם ביו"ד ס' קמ"ו מבואר דגם בנתייקרו הגרו' שייך צד רבית והיינו כס' מוהרי"א הנז' וגם הלום ראיתי למוהראנ"ח ז"ל בח"א סי' ק"ד דעייל בהאי פתחא והוא הצד דלא יפרע לו כשיעור של עכשיו משום דהתוס' הוא יותר מחמש ודמהו לדין סאה בסאה דאסור וטוב הוא ע"פ ס' האומ' דכשיש לו מטלטלים למכר הו"ל יש לו וכיון שלוה אע"פ שיהיה התוס' יותר מחומש