נושא האפוד תרסח

הרמב"ם מה דינו והוא סוג אחר אשר הלכו בו הפוס' ראשונים ואחרונים ארוכות וכשרות

הראשון אדם הוא הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ק"ג וז"ל ועל המטבע ששאלת תכתוב בשטר קורונאדוס אם יפרע לו קורונאדוס או מטבע היוצא ודאי נוהגין בכאן לפרוע מה שכתוב בשטר ע"כ. ואע"ג שבדברים הללו לא כתב דין רק שבמקומו נהגו כן אך מסוף דברי התשו' שם מוכח להדייא דדינא הכי הוי ובכלל צ"א סי' ג' כתב וז"ל יורנו שטר המשכן הראשון שמשכנה האלמנה ובתה הוא מסיכום יו"ד פשוטין בכל זהוב וזהוב וכתוב בשטר ממטבע היוצא אצלנו בסחורות שהוא מסכום יו"ד פשוטין בכל זהוב וזהוב ולא הזכיר ממטבע היוצא עתה ולא הזכיר שהם קורונאדוס והיא טוענת כיון שיש בשטר מסיכום יו"ד פשוטין בכל זהוב שאין לה ליתן ממטבע היוצא עתה שהוא מסכום יו"ד פשוטין הזהוב שהקורונאדוס שוין עתה ששה בזהוב וכו' יראה שחייבים לשלם כמו מטבע שהלוהו ע"כ. ומה היתה ההלואה אם זהובים או קורונאדוס לא הוזכר בשאלה זו אולם בשאלה הראשונה שבסי' א' מתבאר דההלואה היתה זהובים וכן היה כתוב בשטר אלא שהיה כתוב מיו"ד פשוטים בכל זהוב. ואם כנים אנחנו בזה טענת האשה היא צודקת דכיון דבשענת ההלואה היו שוין הזהובים יו"ד פשוטים הזהוב ככתוב בשטר והיא רוצה ליתן יו"ד פשוטים הזהוב מאן דכר שמיה לחייבה בקורונאדוס כיון שלא הוזכר בשטר קורונאדוס. אך הטור ז"ל בחה"מ סי' ע"ד העתיק תשו' הרא"ש בנוסך אחר שהשאלה היתה במי שהלוה לחברו בשעה שהיו יו"ד קורדוני' בזהוב ובשעת הפרעון ו' בזהוב שצריך ליתן יו"ד בזהוב וכו' דצריך לפרוע לו מטבע שהלוהו. והיו עיניך רואות בב' תשו' הנ"ז שאינו כתוב זה וגם מה שהביא הטור שסיים דהשתא המלוה סתם וכו' אינו כתוב לשם ומרן ב"י רמז לב' התשו' הנ"ל על בלי הגיד דלשון הטור ה"ן חליפות מתשו' הרא"ש בשרשה רק נרגש שיש חסרון בדברי הטור ששם כתוב שהיה כתוב בשטר מסכום יו"ד פשוטים וכו' ופשטן של דברים מורין דההלואה היתה קורונאדוס והיא קרובה לאותה דכלל ק"ג והיה כתוב שם סתם יו"ד קורונאדוס ועתה הוזלו הזהו' דהיו שוים אז עשרה בזהוב ועתה שוים ששה בזהוב באופן דהקורונאדוס לא נתייקרו מחמת עצמן כי אם הזהובים הוזלו ופסק הרא"ש דחייב ליתן יוד קורונאדוס כשעת ההלואה. ואע"ג דהשתא יקח יותר מהדמים שנתן אין בזה משום רבית וכמו שפירש דבריו הרב"ח דדינר בדינר אין בו משום רבית וכמ"ש ביו"ד ס' קס"ב עי"ד כנלע"ד כונת הרא"ש והטור ומה שגיתי הבינו לי. וע' אורים גדולים דצ"ו מה שפירש בתשו' הרא"ש

ודע דכתוב בהג"א פ' הגוזל עצים וז"ל כתב רב צמח גאון אם עמדו אותן המעות שנפסלו ביותר נותן לו המעות שלקח הימנו. ופירש ר' יואל ז"ל כגון שהחדשים קלים מן הישנים אבל אם הן שוין במשקל והוקרו הישנים שנותנים יותר פירות בישנים ממה שהיו נותנים בשעת ההלואה מן הפירות זהו אסור מדרבנן ע"כ. ושטחייות הדברים מורין דר"ץ ור' יואל לא פליגי דא"כ היה לו לכתב מיהו ר' יואל וכו' אלא דר"י מפרש דברי רצ"ג. ודעת שניהם דכל שהותרו הזהובי' ושנים יותר מהמעות שהיו שוין בשעת הלואה אינו פורע כפי מה שהיו שוין אז כי אם כמו ששוין עתה ולכאורה זהו הפך דעת הרא"ש ולמה לא חשש הרא"ש לליתא דריביתא. ואם נאמר דהיה טעמו בעבור דהו"ל דינר בדינר וליכא משום רבית א"כ למה ר"ץ ור"י חששו לרבית וכמו שכן ראיתי לה' מחנ"א ז"ל בה' מלוה סי' כ"ד שכתב להשיג לר' יואל באמרו דטעם רצ"ג הוא משום דהו"ל דינר בדינר. ולע"ד נראה דרצ"ג ור' יואל איירו במטבע שנפסל דאזדא ליה דין מטבע רק ששוין יותר וכל שנפסל אין לו עוד דין דינר בדינר כיון שאינו יוצא בהוצאה וכמ"ש הש"ך ביו"ד סי' קס"ב ולכן חשש לרבית אבל הראש איירי במטבע נגד מטבע דאין כאן משום רבית ובזה יישב מוהר"י קנקי ז"ל בתשו' שבס' אורים גדולים דצ"ד ע"ד וע' להרהמ"ח שם בדצ"ו ע"ג. וא"כ יוצא לנו דהיכא דהלוה לו זהובים דבשעת הלואה היו שנים לסך פ' ואח"ך היקרו ושוים לסך פ' דמשלם לו כשעת ההלואה לכ"ע אפי' לס' ר' יואל וכ"פ רוב רבני אחרונים כולם נקבצו באו בכנה"ג חה"מ ס' ע"ד הגה"ט ס"ק ט"ו וראשון לכולם הוא מוהרש"ך ז"ל בכמה מתשובותיו דלא חייש לפסידה דמלוה ולוה אלא חייובא רמא עליו לפרוע מה שכתוב בשטר (עמש"ל באות על ס' מוהרש"ך הלזו דבמקו"א סותר את מצמו) וכן העלה שעות דרבנן בס' י"ב עש"ה וע"ע לה' באר המים ח"מ סי' ל"ו

מיהו הלכה זו אינה מוסכמת דלפי מה שהבין ה' מחנ"א שם בה' מלו"ל ס' כ"ד הוא דס"ל דאם הוקרו המטבעות אע"ג דשוין במשקלם אם משלם כמו עכשיו איכא איסור רבית דרבנן ומדברי ה' באר המים שם נראה דנמשך אחר דעת הר' מ"א בדעת הר"ר יואל. גם הכנה"ג בח"מ סי' ע"ד הגה"ט ס"ק מ"ה כתב דהיכא דנתייקרו המטבעות שמתחי' לא היה שוה המטבע יו"ד פשוטים ועתה שוה המטבע ההוא י"ב פשו' שהוזלו הפירות לגבי דידיה איפשר דגם הרא"ש יודה בזה שניתוסף המטבע יעו"ש גם מוהרשד"ם ביו"ד ס' קע"ו ורכ"ד וח"מ ס' ער"ה הביאו הכנה"ג שם כתב דלא שנא עלו הגרושיס או הזהובים או ירדו בכל זה אזלינן בתר יוקרא וזולא דפירות ולעולם חזינן דלא יהיה הפסד לא ללוה ולא