נושא האפוד תרסז

דלק"ט ע"ב שכתב משם הפמ"א דע"כ ל"מ תנאי זה דמלוה ורשו אלא לענין שלא תפסיד היא האשה באיזה דין שיש חילוק בין כתובה למלוה ובין תוס' לנדונייא אבל לענין חיוב הבעל או היורשים לפרוע לה מעו"ב הא ודאי לא וכיעו"ש בדברי הרב שכתב בפשיטות חילוק זה לצאת מדעת מוהריק"ו ז"ל דס"ל דתוס' דידן דין נדונייא יש לו הגם דבאותה כתובה דנ"ד היה כתוב האי לישנא דמלוה ורשו וכו' יעו"ש. ואהמ"ר אלף פעמים דבריו תמוהים לך נא ראה בדברי הפמ"א שבתשו' לא בא אפי' תיבה אחת על דנא פתגם בעבור מ"ש בכתו' כמלוה ורשו רק הוא ערך המחלוקייות שיש בענין זה אחת לאחת ובסוף התשו' כתב דאפי' מוהריק"ו לא אמרו כי אם שלא תפסיד המעות אבל לא לחייבו בזוזי דמבואר דלדעתו האי לישנא ל"מ כלום להצילה מהמחלו' אי נדונייא כחוב או"ל ותו ק' דמבואר מדבריו דגם הפמ"א מודה דמהני לשון זה לשלא יהיה חילוק בין מלוה לכתו' ובין תוס' לנדונייא ואם כן הוא הדבר אין כאן מחלו' בינו ובין העדו"בי לענין זה ולמה הביאו לחולק

תו חזינא ל"ה עה"ש בסו"ד שכתב וז"ל כ"ש דלע"ד ס' הפמ"א נראה ברורה לפי דעת רבני האחרו' ז"ל דלא לישתמיט שום אחד מרבנן בתראי ז"ל לומר דבכתו' שלנו שכתוב האי לישנא דמלוה ורשו ליתא לההוא פלוגתא דנדונייא אי הוי כחוב או"ל כמ"ש העדוב"י ואעיקרא דדינא נלע"ד מדברי הרשב"ץ דל"ק אלא דאהני האי לישנא שלא ליתן לה מקולי כתוב' שלא לגבות מהראוי ושלא ליתן לה פחות שבמטבעות אבל לעשותה דין מלוה וחוב ממש דהיינו שתגבה במעו"ב מנין לנו וכו' והלא תראה בתשו' מוהרימ"ט סי' ב' דהגם דכתב דעכשיו שכותבין בכתו' לשון זה דמלוה ורשו דאינו בדין ליתן לה פחות שבמטבעות אפ"ה נראה מדבריו שם בהדייא דעדיין הוא מחלו' אי נדונייא הוי כחוב או"ל וכו' את"ד. ואני בעניי בתר דמחוינא קדה חמש מאות אמינא דלא צדק בזה דעמ"ש דלא לשתמיט שום פוסק מרבנן בתראי למימר כמ"ש ה' עדוב"י נעלם ממנו תשובה שלימה ממוהרש"ג ז"ל בן דורו של הפמ"א שכתב בס' העדוב"י וכנז' ונגררו אחריו שנים מרבני האחרו' ז"ל ה' מכת"ל וחד דעמיה וכנז'. ומי סני ליה מוהרימ"ט דאזיל בשיטה זו וכמ"ש מוהרש"ג ז"ל בתשו' הנז' ומה שדחה דמוהרימ"ט אע"ג שכתב דלשון זה מהני לכשלא יתן פחות שבמטבעות נראה מדבריו שם להדייא דעדיין היא מחלו' אי נידונייא הוי כחוב או"ל וכו' אהמ"ר אנא לא חזינא כי האי סימנא בדברי מוהרימ"ט דהרואה יראה שם דבד"ה ועדיין נכנס בחקי' זאת דנחלקו הפוס' אי' נדונייא דינה כחוב או"ל ושוב בד"ה ומ"מ כתב דמסתברא דעכשיו דנהגו למכתב שקבל עליו החתן הכל כמלוה ורשו וכו' גובה מעידית וכו' ולא הזכיר עוד המחלו' הנז'

איברא דמוהרימ"ט בחחה"מ סי' ח' שרמז הרב מסייע ליה קצת דאחר שערך המחלו' אי כתובה יש לה דין חוב כתב וז"ל ואע"ג דלענין זבורית ולכל מילי דקולי כתובה לגבי בעל השתא אנו נותנים לנצ"ב כח כגון להתפרעא מכל שפר ארג וכו' ומהני לגבי בעל דכל תנאי שבממון קיים אבל לא לגרוע כחו של בע"ח להא מילתא והשתא איכא למימר כיון דפלוגתא דרבוואתא הוא הו"ל ממון המוטל בספק וכו' ע"כ. מ"מ מלבד דכי היכי דלא להוי מוהרימ"ט נסת"ר מחמתו' אית לן למימר דאיפשר דבכתו' הללו לא הוה כתיב בהו כמלוה ורשו רק היפויים שהביא וכמו שלא הביא לשון זה. עוד בה דיכולין אנו לומר דלס' מוהרימ"ט היפויים הללו לא מהנו לגבי בע"ח כי אם דוקא לגבי בעל ואיפשר דגם לגבי יורשים דאתו מכח בעל מהנו אבל לא לגבי בע"ח וכמ"ש מוהרימ"ט בהדייא דמן הנמנע לומר דמוהרש"ג ז"ל לא ראה תשו' זו דמוהרימ"ט. גם מה שחילק ה' עה"ש מדברי הרשב"ץ לנ"ד דהיינו לתת לה במעו"ב דאע"ג דהרשב"ץ עשאו כחוב מכח הני לישני מ"מ לעשותו חוב ממש שתגבה במעו"ב מנין לנו. הגם שאין לי מוסת חותך לומר הפך דבריו עכ"ז מצד הסברא נראה דאין לחלק כן דכיון דעשינו אותה כבע"ח ממש מנין לנו לחלק בין זו לזו וגם מדברי הבמ"ח מבואר דאי יהבינן לה דין חוב יכולה לזכות שתגבה מעו"ב יעו"ש

איך שיהיה אע"ג דדעתי ההדיוט רחוקה מדעתו מ"מ אין אנחנו יכולין לדון בהחלט דדין חוב יש להכתו' הנ"ל אע"ג דאיכא בהדן ה' עדוב"י ומוהרש"ג ומוהרימ"ט וה' מכת"ל וחד דעימיה וה' דברי אמת בתשו' דט"ל ע"א שהביא דברי מוהרימ"ט ולא ערער עליון כיון דלעומתם איכא ה' פמ"א וה' עה"ש ויכו' היורשים לומר דאין להם דין חוב אלא כתובה

ואולם (ג) כתר לי זעיר ואחוך דגם כי נאמר דהלכתא אזלא כס' רוב הפוס' דס"ל דמאחר דבכתו' שלנו כתוב דהכל קבל עליו כמלוה ורשו נעשה הכל כחו"ג, הלא אפי' כחוב גמור נחלקו הפוס' בהוזלו או הוקרו המטבעות כיצד יהיה השילום וכאשר נבאר. דהנה אמת דהרמב"ם פ"ד מה' מלו"ל דין י"א כתב וז"ל המלוה את חברו על המטבע וכן הכותב לאשתו מטבע ידוע ופירש משקלו והוספו על משקלו אם הוזלו הפירות מחמת התוספת מנכה לו שיעור התוס' וכו' ואם לא הוזלו מחמת התוספת אינו מנכה לו אלא נותן לו ממטבע היוצא באותה שעה ופסק כן הטור ביו"ד ס' קס"ה. וכשתעמד ע"ד הרמב"ם אז תבין שלא היו דבריו כי אם בהוסיפו על המשקל או פחתו ומטי בה מטעם רבית שהיתרון או הפחת ניכר במטבע אבל אם הוזלו המטבע או הוקר בזה לא הודיענו