נושא האפוד תרסה

וכי תאמר בלבבך דה"ן הוייא ליתא דאיסורא דמדינא האיש יכול לגרש את אשתו בין ברצונה ובין שלא ברצונה רק דחרגמ"ה או השבועה מעכבתו וכיון דאיתיה קמן הרופא שמעיד שזנתה אפי' באחד עלתה לו דע"א נאמן באיסורין וכל לגבי דבעל הותרה שבועתו ולא קעביד איסורא ונהמניה להאי וכמו שכן מצינו לה' מחנ"א ה' שבועות סי' ב' ולה' חק"ל בחיו"ד ח"ג סי' פ"ז דצ"ג ע"ד דלגבי שהיית יו"ד שנים באשה עקרה שלא ילדה אם אמרו הרופאים שהוא מחמת חולי שלה דסמכינן להתיר לישא אשה אחרת אפי' קודם זמן זה ע"ע וע"ע בסה"ק אבני האפד סו"סי ע"ט ובמ"ב שם והמה בכתובים מ"ש בענין זה דסמכי' ארופא שמע נא ואדברה אליך דכ"ז אינו ענין לנ"ד ל"מ דאי מחמת זה האשה מפסדת כתובתה כדין זנתה תחת בעלה דאז פשיטא דאינו נאמן דאיכא הכא דררא דממונא אלא אפי' אם הבעל יפרע לה כתובתה במשלם עכ"ז לא מהימנינן לרופא שהרי בעדות זה אתה בא לפוסלה ולעשותה זונה ולפסל איש או אשה צריך עדות ברור ולא די באחד דכל דבר שבערוה אין פחות מב'. ועוד דקי"ל ביו"ד סי' קכ"ז דע"א נאמן להתיר אבל לא לאסר ולהחמיר והכא ע"פ עדות זה תהיה אסו' לבעלה גם אם ירצה לשוב לקחתה ושם זונה היא נקראת

ומאחר עלות דגם ברופא עצמו אין סומכין ע"ד בכה"ג אפי' נאמר דהמילדת יש לה דין רופא אין נגרע אין כאן אלא ע"א והרי זה כעדו' דעלמא ואפי' דעדיף כחה דלא תהיה לה דין אשה רק כאיש גבורתה ולא נחלק בין ישראל לגוי עכ"ז הגם דכל אלה חוברו לא לעזר ולא להועיל כיון דהוי ע"א בהכחשה דלאו כלום הוא למ"ד כדכתבינן

מעיקרא

, (ד) תו אשכחנא תיוהא בעדות המילדת הלזו כי היא לא באה לב"ד רק שלחה עדות בכתב ואף דהכתב בא מאושר מב' עדים שהיא חתימתה וגם כתוב עליו הנפק מהערכי של אותה העיר עכ"ז סוף כל סוף הוא עדות ע"פ כתב ובאנו למחל' רש"י ור"ת אם העד יכול לשלח עדותו לב"ד דרש"י והרמב"ם וכוותייהו פסק מרן בח"מ סכ"ח סי"א ס"ל דעדים ששלחו עדותן לב"ד בכתב אינו עדות דכתיב ע"פ שנים עדים מפיהם ולא מפי כתבם. והכנה"ג ס"ק נ"א כתב משם מוהר"מאי ז"ל בתשו' סי' י"ב דאפי' לדעת ר"ת אינו אלא בממון אבל לא בד"ן ולאסר אשה על בעלה כד"ן דמייא ושם בס"ק ז"ן כתב כן משם רש"ל בתשו' סי' ל"ג וסבב שכן דעת הרב"ח והסמ"ע עי"ש וה"ג או"ת בס"ק ט"ו וכ"ט העלה דבכל מקום דבעינן שתהיה הקב"ע בפני הבע"ד ל"מ מפי כתבם לכ"ע. ובעבור זה בעדות אשה לאוסרה לבעלה לכ"ע ל"מ מפי כתב עי"ד והגם דהגאון במשפט האורים חלק על הג' או"ת ומר הוא דקאמר דאפי' במקום שאין מקבלין עדות בפני בע"ד יכול לשלח עדותו לדעת ר"ת ה"ד בס' ישמח לב ח"ב סי' ל' מ"מ לא חלק על הרב אלא בחילוק זה אך לענין לאסר אשה לבעלה לא נחלק דא"א דיחלק אשני גדולי עולם מור"ם ורש"ל ז"ל וכפי זה איך נוכל לסמך על עדות המילדת אפי' דלא היה כאן הכחשת בע"ד וכנ"ד ואין לומר דכיון דיש עדים שהיא חתימתה נדונהו כשטר והו"ל כמי שנחקר' עדותו בב"ד הא ליתא דכיון דהעדים מעידים רק על חתימתה לא עדיף מאילו באה היא עצמה והעידה שהיא חתימתה דל"מ וכמ"ש הריב"ש בסי' קצ"ג רמזו הכה"ג שם ס"ק מ"ג

(ה) ואם אמרנו נבא לאסור את האשה הנז' ע"פ עדות השוחט שהעיד לפנינו ובפניה ובפני בעלה שהוא בעצמו בא עליה עכ"ז ל"מ ול"מ. דמלבד דאפי' אם היינו יכולין להאמינו הרי היא מכחישתו לפניו ואומרת לו שקר אתה מדבר ואכתי איכא הכא ע"א דכבר סתרנו עדות המילדת עוד בה דאפי' נחזיק עדות המילדת ונאמר דעדותה עדות וה"ן נגרע רק מצד הכחשת האשה ועתה דאיכא תרי הכחשתה לא תועיל עכ"ז האשה הלזו היא זוכה בדין וכאשר נבאר. דידוע מ"ש הרשב"א בסי' אלף רל"ז והובא במור"ם סי' קט"ו ס"ז דע"א המעיד על אשה שזנתה עמו דנאמן עליו כע"א דפלגינן דבורה ומצטרף עם עד אחר וכתב הרשב"א שם דה"ד באומר אשה פ' זנתה עמי אבל אם אמר אני זניתי עם אשה פ' ליכא למימר פלגינן דבוריה ורבים מהפוס' חלוקים עליו ומהם ה' נוב"י מ"ק סי' ע"ב נפק דק ואשכח דס' הרשב"א הלזו יחידאה היא ושגדולי הראשונים הרמב"ם והרשב"ה ועוד חולקים עליו. עוד יש פלוגתא אחריתי ואפי' באומר אני זניתי אם קדם העדאת העדות לדברי הבועל איך נטמאת האשה ואח"ך אמר הבועל שבא אליה דאף לדברי הרשב"א נאמן וגם בזה נחלקו וכמ"ש כל זה בסה"ק אבני האפד סי' קט"ו אות ל"ה ול"ו במ"ב כ"י עו"כ הנו"ב שם וה"ד הפ"ת ס"ק ל"ב דאף הרשב"א לא אמרו רק לד"ן ולדונה להאשה במיתת ב"ד אבל לאסרה לבעלה שפיר מצינן לחלק דבורה ומה שאמר אני זניתי עם אשתך היינו בשוגג שהיה סבור שהיא אשתו דאינו משים עצמו רשע. וגם זה מידי פלוגתא ל"ן דמסתמייות דברי הפוס' החולקים הנז' מבואר דגם לאסרה לבעלה אמרו הרשב"א. ובפרט בנ"ד דלא שייך הך חילוקא דהוא פנוי ועדיין לא נשא אשה והוא הגיד לפני ב"ד שתפסתו בביתו בחשך והוא לא היה רוצה לבא עליה דליכא למימר כי שגגה היא. יהיה איך שיהיה לכאורה איכא הכא תרי ותלת ספקי לאסרה חדא דשמא הלכתא כהחול' על הרשב"א דגם באומר אני זניתי מצטרף עם העד הראשון והו"ל תרי ואין הכחשתה מועיל ואת"ל דה"ל כהסוברים באומר אני זניתי לא פלגינן דבוריה דלמא הלכתא כהאומ'