נושא האפוד תרסד

לא דהוא מטעם דהיא רואה ויודעת וליכא אחריתי שידע ונעיד ונ"מ טובא וכמו שיבא לקמן בס"ד. הנה הכנה"ג בחה"מ סי' זר"ע הגה"ט ס"ק ט"ו כתב משם ס' אגודה הנ"ל מכאן שמאמינים לאדם בדבר שהוא עסוק בו ולא אחר ע"כ גם התה"ד בסי' גש"ן כתב משם גדול דנאמנות נשים להעיד לאלמנה שאלו הבגדים לבשם בחיי הבעל משום דאין האנשים רגילים להסתכל בבגדי הנשים והביא ראיה ומהא דאשה נאמנת על הבכור וסיים הרב דהא קמן דבמילי דלא רגילי האנשים נאמנות הנשים. גם הרשב"א בתשו' ח"ב סי' קפ"ב כתב דהטעם דחיה נאמנת על הבכור לפי שא"א זולת זה שאין האנשים מילדים את הנשים וסי' לדבר ותקח המילדת ותקשר על ידו שני וכו'. והרא"ש ז"ל בתשו' כלל נ"ג סי' ב' כתב דטעם נאמנות החיה היינו משום דגלי קרא באב יכיר יכירנו לאחרים ובשביל שהאמינה תורה לאב אע"ג שהוא קרוב ויחיד וטעמא שאין אחר יכול להכירו ע"ע כי מבואר הוא דאין עדיפות לאשה חיה יותר משאר נשים רק משום דא"א באחר א"כ לו יהיה דנתנו לה כח כאיש אבל לא עדיף ממנו וכשם דבאיש אם מכחישו אינו נאמן למ"ד ה"ה באשה חיה והרי כאן בנ"ד היא מכחשת אמנם אי יהבינן לאשה חיה כח בנאמנותה כמו רופא לכאורה אז כחה גדול דאיפשר הו"ל כתרי ומצינו דרופא נאמן בכמה מילי ואפי' גוי וכמ"ש א"ה בסה"ק אבני האפד סוס"י ע"ט משם כמה פוס' ואפי' באיסור דאורייתא. ונ"ל דעתה בנדון הזה דאין כל בריה יכולה לעשות השירות מרפואות וכיוצא בלתי אם לקח מכתב תעודה מצד הממשלה שהוא מומחה ופקיע אחד איש ואחד האשה שוין א"כ המילדת הלזו יש לה דין רופא. ואיכא למימר דע"כ לא כתבו הפוס' בעדות החיה שהיא כאשה דעלמא רק שיש לה נאמנות אלא בחיות מזמן התלמוד כי חיות הנה מחמת ההרגל ואינם נכרות מצד השררה ולכן אין להן דין רופא אך המילדות שבזמננו דהם עושות מלאכת ההולדה ברשות והיא בעיני הכל נידונית כרופא בבירור שיש להן דין רופא וכשנאמר דרופא הרי הוא כבי תרי וכמו שמצינו לענין יוה"ך הרופא אומר צריך וחולה אומר אינו צריך דשומעין לרופא א"כ גם הכא אין האשה נחשבת לכלום כיון דהיא מכחיש למילדת ואינה יכולה להכחישה וזונה תחשב

(ג) האמנם הנחה זו שהנחנו דהרופא נאמן היא הנחה שוברת, והן קדם אבקשה בינה על הרופא שהעיד על א"א שזנתה תחת בעלה ואינו מעיד שראה אותה שזנתה ממש רק שמתוך דבריו יוצא שזנתה שנקרא מצדה לרפאתה וראה שהיתה מעוברת ובעלה לא היה בעיר זה זמן רב ולא היה יכול לבוא עליה בשום אופן וא"כ ברור הדבר שהריון זה אינו מבעלה כי אם שזנתה עם אחר והיא מכחישתו ואומרת שזה שקר שהיא היתה מעוברת כי מעולם לא היה לה הריון ומה שקראה לה הוא ע"י מכאובות וחלאים אחרים אי מהימנינן לה או"ד הרופא נאמן כיון דהאמינוהו חז"ל בכמה דברים

ואומר דבענין נאמנות הרופא כבר האריכו הפוס' דאיברא דמצינו לענין שבת ויוה"ך דסמכינן ארופא ומחללים אותם וכמבואר בש"ע סי' שפ"ח ותרי"ח. יש לדחות דהטעם הוי משום ספק פיקו"ן וכמו שכ"כ ה' פנים מאירות ח"א סי' י"ב והביאוהו האחרונים. גם לענין נדר מצינו למרן סי' קפ"ז ס"ס ברואה דם מחמת תשמיש דיש מי שמתיר כשאמר לה הרופא ישראל שנרפאית. כבר כתב ה' נוב"י מ"ק סי' מ"ט דכיון דהוי איסורא דרבנן סמכינן להקל והגם דמדברי מוהריק"ו סי' קנ"ט מתבאר דאפי' באיסורא דאורייתא הרופא נאמן מההיא דנדה דכ"ב ע"ב ומן התימ' על הנוב"י שלא הזכירו דקאי לעומתו עדיין יש לדחוק לנ"ד דהתם שאני דהוי מטעם דקי"ל ע"א נאמן באיסורין וכמ"ש ה' זרע אמת בחידו' סי' ל"ב ומ"ט ופ"ב לס' הסה"ת וסמ"ג החולקין שם בנדה ואיסתפקו באיתחזק אי רופא נאמן משא"כ בנ"ד דהוי דבר ערוה דהוי כממונא ומי זה אמר דנאמן הרופא בזה קושטא קאי דה' זרע אמת ז"ל שם בסי' ל"ב תוך דבריו הביא לנו סוגייא דסנהדרין דע"ח לענין מכה חברו דאם אמדוהו למיתה והקל ממה שהיה ולאחר מכאן הכביד ומת דלרבנן חייב ולר"ן פטור וקי"ל כרבנן והא התם דאומדנא זו היא ע"פ הרופאים וסמכינן עלייהו לאפוקי ממונא וגם אנחנו נאמר כן באיסור ערוה כל לגבי דידי אהמ"ר ורוב סליחה מה' זר"א אין ראיה מסוגייא זו דרובא נאמן להוציא ממון דמי הגיד לו דאומדנא זו היא ע"פ הרופאים הלא רש"י ז"ל שם פירש דאומדנא זאת היא ע"פ ב"ד והם ג' דהב"ד נאמנים בכל מקום ואפי' תימא דאין הב"ד בקיאין על זה ומסתמא הם קורין לרופאים ועל פיהם יקום כל דבר מ"מ שאני התם דגלי קרא דידונו ע"פ האומדנא יעו' ברמב"ם ז"ל פ"ג מ"ה רוצח דכל האומדנות הנעשות בענין ההכאות מפיק להו מקראי ואיך נלמד לענייני דעלמא דהתם מוכרח הדבר דליכא אנפא אחרינא לידע אם מחמת המכה מת. ואפי' תימא דהיינו ע"פ הרופאים ונלמד ממנו בנין אב לכל מילי הלא מתני' קאמר אמדוהו למיתה וכו' בלשון רבים ואה"ן אם יהיו ב' רופאים שיעידו על הדבר שכן הוא בודאי שיועילו דהו"ל כב' עדים דעלמא אבל רופא אחד שיעיד על הדבר אין לו אלא דין עד אחד דלענין ממון אינו מועיל כשבע"ד מכחישו ועדיין אין לנו נאמנות ברופא כי אם לענין איסורין כמו שבת ונדה ושאר מילי אבל היכא דאיכא דררא דממונא ל"מ עדותם להוציא ממון וכ"ש בדבר ערוה.