נושא האפוד תרסג

סימן ך מנחם התרע"ט

שאלה אשה שטענה עליה בעלה שזנתה תחתיו והביא ע"ז אותות ומופתים שבעוד שהוא היה במלחמה היתה כותבת אגרות לחשוק שלה. ובידו האיגרות הנ"ל שתים ושלשה כותבות מלאות דברי עגבות ונעתרות נשיקות וחתימתה תחתיה וקול הקריה הומה דהיא זנתה עם החשוק שלה והיא משיבה דהנה אמת דהאיגרות ההנה מתחת ידה יצאו אך היא מעולם לא עשתה זימה רק דברים בעלמא יען ששמעה שמת בעלה התחילה לעשוק' אוהב' כדי שאם יתברר שמת תנשא עמו והקול הנשמע בעיר אינו אלא מחמותה ויבמתה אשת אחי הבעל דשונאין אותה שהעבירו קול בעיר ולא היו דברים מעולם עוד הביא הבעל כתב תעודה מאשה אחת גויה מילדת העיר שהיו דרין שניהם והיא חתומה בשם ומאושרת חתימתה מב' עדים וגם משר העיר שכתב עליה הנפק והיא מגידה שבראשית חדש פיברואר משנה זו היא נקראת מצד האשה הלזו שתבדק אותה והגידה לה שהיא מעוברת קרוב ל"ד חדשים ובקשה ממנה שיתן לה סם להפיל את העובר והיא מאנה בעבור שאינם יכולות לעשות כדבר הזה אשר אם אמת הדבר הזה הנה האות שזנתה שכמו יב"ח מקודם לזה שבעלה היה חיל במלחמה שלא היה יכול לצאת ולבוא משם ואפי' מכתב ממנו לא היתה יכולה לקבל והבעל מברר שבאותם הימים בהיות הקור חזק שמה לדרך פעמיו ובאת ממקומה לעירנו סופיאה והיינו כדי להפיל את העובר והיא משיבה שהמילדת שקר נסכה כי היא קראה לעשות לה תרופה למכאובות שהיו לה בגופה והיא לא ידעה כי היא המילדת ומה שמעידה כן הוא בעבור שנתנו לה מעות ואחר ימים בא החשוד לפנינו ואחר שאיימו עליו באייום וגיזום שאלו ממנו אם היה לו עסק ביש עמה והנה הודה כי בא עליה לא פעם אחת ולא שתים אשר היא הסיתה אותו האשה העזה פניה ותאמר לא כי שקר הוא מדבר ושגם אותו שכרו הבעל בממון ושהיא נקיה מאיסור זנות אך מודה היא על דברים מכוערים שנכתבו באיגרות דברי עגבות כדי לקחת את לבבו על העתיד. ובכן לנו לדעת מה דינה של אשה זו המשרכת דרכיה

(א) תשובה כאשר ירדף הקורא בשאלה תסמר שערת בשרו מראות רוע ההנהגה ותשובות מזוייפות אשר לא יכילם הרעיון והדברים מורין שהיא זונה ומזנה אך בכל כה"ג הדיין לא למראה עיניו ישפוט כי אם ע"פ ראיות מפותייות אשר כח בהם לאסרה על בעלה דאם נרצה לחוש להאיגרות שכתב לחשוקה דברי זימה וכיעור ונחשב אותם כעדי כיעור ואיכא בהדייהו קלא דלא פסיק עכ"ז אין לנו כח להוציאה מבעלה מכמה טעמי חדא דכבר איפסיקא הלכתא כס' רוב הפוס' קמאי ובתראי דאין מוציאין מהבעל כי אם בעדי טומאה דוקא וכמו שאסף וקבץ בזה ה' ידי דוד בסי' ק"א והא תנינא כמה זמני וכל שכן דהכא לכ"ע אין מוציאין אותה מבעלה דליכא הכא לא עדי כיעור ולא קלא דל"פ ויש לה בת אחת מבעלה דאי בשביל האיגרות אין אנו יכולין לתת להן שם עדי כיעור דהם חתומות מתח"י והיא מודה דלו יהיה דהיא בעצמה באה ואמרה שעשו דברי כיעור בינה ובין הבועל אינה נאמנת דאפי' אם האשה אמרה נטמאתי אינה נאמנת דחיישי' שמא עיניה נתנה באחר וכ"ש אם אמרה על דבר כיעור ועפ"ז אפי' לדעת ר"ת היותר מחמיר לאחר חזרה וס"ל דבעדי כיעור מפקינן לה מבעלה הכא ליכא עדי כיעור גם קלא דל"פ ליתא דהא אית לה אויבים בתוך ביתה חמותה ואשת אחי בעלה דהם מחמש נשים ששונאות אותה וכמ"ש באה"ע סי' טו"ב ס"ה וכל היכא דאיכא אויבים אמרינן דאויבים אפקוה לקלא וכמ"ש הכה"ג באה"ע סי' י"א הגה"ט סק"ח דל"ד שהם הוציאו הקול אלא אפי' נשמע הקול מפי אחרים אמרי' דאויבים מעבירים את הקול בתוך העיר וכמו שכן טענה האשה הנז' וכיון דליכא הכא עדי כיעור ולא קלא דל"פ ויש לו בנים לכ"ע לא מפקינן לה מבעלה

(ב) ומה שיש לעמד הוא על עדות המילדת שהיא היתה מעוברת ובקש להפילו שאם האמת כן אין לך בירור גדול מזה שזנתה דמאין בא לה העובר מאחר דמן הנמנע היה שבא בעלה כי הוא היה עצור תחת משמרת שר הצבא ולא היה רשות לשום אחד מאנשי החייל לשלח אפי' אות אחת בכתב כ"ש לבא הוא בעצמו למקום אשתו. והנה אמת דאיכא הכא תרתי לרעיתוא שהיא גויה וגם היא מכחישתה דאף אם תבוא האשה המילדת בעצמה לפני ב"ד ותעיד כן והבעל מאמינה עכ"ז כמה דייות נשתפכו בדבר הזה אי אסרינן לה על בעלה וכמו שהארכתי בזה בכמה מקומות ומהם בתשו' הנדפסות בסה"ק אבני האפד סי' ז' ובתשו' כ"י בחדש שבט שעבר לך נא ראה. ושם בס' אבני האפד דק"ן ע"א כתבתי דכל שהמעיד אינו מבנ"י ובע"ד מכחישו לכ"ע העדות בטל עש"ה. אך נראה דשנייא היא דא דהיא מילדת וכחה גדול בנאמנות אף להוציא ממון וכמ"ש בקידו' דע"ד ג' נאמנין על הבכור חיה לאלתר ומפקינן ממון על פיה הן לענין פדיון והן לענין ירושת פי ב' ופסקוהו הפוס' בחה"מ סי' זר"ע ע"ע וה"ה דנאמנת ג"ך לאסרה על בעלה דעדות אשה ילפינן לה דבר מממון

ובכן חל עלינו חובת ביאור' נאמנות זו דמילדת אי הוי מטעם דהרי היא כרופא וכמו דאנו מאמינים לרופא אפי' נגד איסור דאורייתא ה"ה למילדת. או"ד מאי דמהמנינן