נושא האפוד תרסא

העלה הרד"ק ז"ל בס' ידי דוד שם דקצ"ב. ויעו' בסה"ק אבני האפד סי' ק"ס אות ז' שבאו הדברים בקיצור כלל העולה למאי דאיתשיל קמן דיכולים אנו לכוף ליבם בשוטים לחלץ ואם מתרצה ביבום מה טוב ואם לא נתרצה לא זה ולא זה מלבד דכופין אותו מצד השררה שיאמרו לו עשה מה שישראל אומרים לך עוד בה דמחייבינן אותו במזונות. תל"ת שזכינו שנתרצה היבם לחלץ מדעתו ורצונו. יה"ר שלא תבאנה בנ"י לא לזה ולא לזה ותהיינה תחת בעליהן איש תחת גפנו יבור"ך יראי ס' והדר גאונו הוא הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט

אחרי מופלג דרך למודי באה לידי תשו' הרה"ג מוהר"י לישראל ז"ל היא באה בס' בני בנימן ח"א סי' ל"ו ובדס"ה ע"ד ראיתי שם דברים תמוהים לפי קע"ד דלמאי דקאי מר כתב וז"ל אבל הרא"ש ז"ל ס"ל דדוקא תבעתו לדין ונתרצה ליבם וברח או שחלה חייב במזונותיה וכו' אבל אם נתרצה לחלץ או שלא נתרצה כלל לא לחלץ ולא ליבם אינו חייב במזונותיה וכן פסק מרן ז"ל בסי' ק"ס ס"א י"ש הרי להדייא דאף דהעכבה בא מצדו דאינו חולץ ואינו מיבם ואינה יכולה להנשא מחמתו אפ"ה אינו חייב במזונותיה עכ"ל והרב ז"ל נקט דין זה כהלכה פסוקה ומלבד דלא זכר שר שום אחד מהפוס' הנ"ל הראנ"ח והרדב"ז וה' אדמ"ק וה' בני אברהם עוד בה דכתב על שם מר"ן מה שאינו דאנא מצא בדברי מרן בש"ע שכתב דאם לא נתרצה כלל לא לחלץ ולא ליבם דאינו חייב במזונותיה ואדרבא ה' ב"י שם כתב דמה שהיה כתוב באיזה טורים ם אבל לא נתרצה ליבם ולא לחלץ שהוא ט"ס וצ"ל אלא לחלץ וכמו שכ"כ במר' ובתוס' דמבואר דדעתו דאם אינו רוצה לחלץ ולא ליבם חייב במזונות ודוק ואחר מ"ר וגלגול מחילות לא עמד בזה כל הצורך כדרכו דרך הקודש וה"ג מוהר"א אשכנזי ז"ל בדס"ח ע"ג העתיק דבריו ולא עמד ע"ז כי כבר היה לו דבר סת"ר ממקו"א ובודאי דאין יכול לומר קי"ל בזה ועמו הסליחה. סימן י"ט מנחם התרע"ט

נשאל ושאל דוד מהועד הכללי אשר בעיר כי מפני סיבה מצד השררה יר"ה חפצים להחליף נוסח הכתובות שלא תהיינה כנוסח הישן שהוא לשון העדים שמדברים בפניהם אמר החתן וכו' ואנן בדידן קנינא מהחתן הנז' וכו' כי ע"י נוסח זה אחריות התנים מצד הממשלה והקצבות מוטל גם על העדים המטפלים בדבר הזה. לא כן כשהנוסח הוא שהחתן מדבר עם הי אזי אין שום אחרייות על העדים רק עליהם לבדם גם שואלים הלכו עוד שהעדים יהיו חתומים למטה זה תחת זה ותיבת עד בצד שמם כי ככה נאה ויאה לפי סדר השטרות העשויים בערכאותיהם אם יש איזה קפידא בדבר ועוד שואלים שלא יזכר בתוך הכתובה התוספת. יהיה התוס' על המדודין ויהיה התוספת האחר שמוספין המחצית על כל מה שעולה כנהוג פה סופיאה יע"א (וזכרון יהיה בסה"ק אבני האפד בביאור הכתובה שכסי' ס"ו) על הכל יבוא דברי

תשובה זה כמה שנים נשאלתי על פתגם דנא מבדה"ץ של עיר פיליבי יע"א כי מפני סיבה זו רצה לשנות נוסח הכתובה בלשון מדבר בעדו בין איש לאשתו ובסוף הכתו' היו מסיימים כנוסח זה ועתה אנתתי הנה לנגד עיניך קנו אחרים מידי קגו"ש וכו' וחותמין החתן והכלה בלתי עדים. ואז לא ישר בעיני נוסח זה וחשבתי דרכי שיחתמו העדים תחת הדברים האלה ובזה יכול לטרף ממשעבדי אע"פ שאינו כתוב בלשון עדים וכמ"ש מרן בחה"מ סי' ס"ט ס"ג ובסי' מ' ס"ב ושוב הדרי בי כי גם זה לא איפרק מחולשא מכח ההיא דמוהרח"ש ז"ל בס' ת"ח ח"א סי' י"א ומוהריק"ש בתשו' סי' ל"ב בשם הרדב"ז דצריך שיהא כתוב בשטר שחתמו בציווי הלזה וכל שאינו כתוב כן מצי המוח' לומר קי"ל וכמ"ש כ"ז באורך בתשו' לאה"ע סי' ה' הנדפסות בסה"ק אבני האפד קחנו משם

ועתה אשובה אראה כי תשו' מוהרח"ש והרדב"ז אינו ענין לזה באשר ידוע פסק מרן בח"מ סי' ט"ל דהא דאין העדים יכולין לחתם בשטר עד שיאמר להם המתחייב כתבו וחתמו ותנו לו אלא דוקא היכא דליכא קנין אבל אם קנו מידו הרי אלו כותבין ונותנין אע"פ שלא אמר להם כתבו דסתם קנין לכתי' עומד והוא מקור נפתח בפ"ב ד"מ ע"א ובסנהדרין דפ"ט ע"ב גבי אודיתא דכל שלא קנו מידו אפי' בפני ב"ד של"ג אין כותבין אבל אם קנו מידו אפי' בפני ב' כותבין וכמבו' בש"ס ובש"ע ס"ז ומוהרח"ש ועו הרדב"ז קיים. בנדון שלא היה שם קנין רק הודאה מהמתחייב ולכן כתבו דאפי' שהיה בפני עדים לא מהני כלום דצריך שיאמר להם בפירוש כתבו מה שא"כ בנוסח הכתו' הנז' שכבר כתוב שם בפי' דקנו אחרים מידי קגו"ש דמאחר דאיכא קנין שפיר יכלו העדים לחתם בלתי ציווי ומהני ומעלי ככל שטרות דעלמא. אך דא עקא דמדברי התשב"ץ ח"ג סי' ש"א שהבאתי שם מבואר דאפי' דיש קנין צ"ל להם בפירוש שיחתמו. דעל מאי דכתבינן בכתובות ואמר לנא חתנא דנא שטר כתובה ותוס' הנ"ל קבילית עלי וכו' כתב הרב דהיינו משום שאינן רשאים לחתם עד שיאמר להם חתומו וכו' וזה פלא דהא בנוסח הכתובות שהביא שם כתוב פעמים שלש בקנין ובסוף כתוב וקנינא מיניה ע"כ הנז'