נושא האפוד תרנט

לומר דאין: כופין בשוטים ומ"ש בש"ס דכופין היינו בדברים אין אלו אלא דברי נביאות שהרי הריטב"א כתב דאין כופין ולא בא בפיו ענין כפייה בשוטים או בדברים אבל האמת דאין דברי הריטב"א אמורים היכא דאינו רוצה לחלץ ולא ליבם דהתם יודה דכופין אותו בשוטים עד מקום שידינו מגעת והראיה שמרן ב"י ז"ל בסי' קס"א אחר שהביא דברי המ"כ שכופין אותו בשוטים הביא דברי הריטב"א כמחודש ואילו היה חולק היה כותב אך הרישב"א כתב. ומדלא כתב כן מבואר דאינו חולק והיינו משום דהריטב"א קאי באיש נשוי אשה דהוא היה רוצה ליבם אך השואל רצה לכופו לחלץ בעבור שנשבע לחלץ דאפי' למ"ד מצות חליצה קודמת עכ"ז אין כופין אותו ותדע שכן הוא האמת שהרי מוהרשד"ם סובר דכשאינו רוצה לא לחלץ ולא ליבם כופין אותו בשוטים וכמ"ש בסי ס"ז ואילו בסי' קפ"ב הביא דברי הריטב"א ונסתיע ממנו אלא ודאי דאין דברי הריטב"א אמורים כי אם בנשוי שרוצה ליבם ולא לחלץ ושבועתו מעכבתו אבל באינו חפץ לעשות לא זה ולא אותו יודה דכופין אותו לחלץ בכל מין כפייה שיהיה ומהמקומות שנסתייע הרד"ק בכונת דברי הרישב"א הוא עזר כנגדו דמדברי מוהרשד"ם בסי' ע"א מתבאר דהריטב"א בנשוי מיירי ורוצה ליבם וכנז' בסי' ע"ה דשאלו ממנו על יבם שהיה נשוי ורוצה ליבמה שלא לש"ש אם יכולים לכופו בשוטים וליסרו בערכאות או לנדר לו נדרים ולהטעותו או להעליל עליו פסק הרב דיכולים להטעותו וע"ע הכפייה לא דבר כי בחר בהיותר קלה ומוסכמת דלכופו בשוטים בכגו"ד דחפץ ביבום מידי מחלוקת לא פלטינן. ותשו' הרדב"ז סי' ק"ח שרמז הלא היא בישנות ואין הספר הזה תח"י אבל אחשב בטח כי הרדב"ז איירי בענין זה שרצה ליבם ולא לחלץ וכמו שכן הביאו הכנה"ג בסי' קס"ב הגה"ט סק"ג עם הפוס' וסוברים שאין לכוף לחליצה כשרוצה ליבם אבל אם אינו רוצה לא לחלץ ולא ליבם כופין אותו וכבר הוא בעצמו בדקצ"ב רע"ג הביא משם הרדב"ז בח"א סי' רס"ז שכתב בפי' דאם אינו רוצה לחלץ ולא ליבם כופין אותו וכו' עי"ד והפמ"א בסי' מ' ומ"א איירי ביבם שרוצה ליבם ולא לחלץ ולא הביא דברי הרשב"א כי אם ביבם שהוא נשוי אשה באופן דלפי שטחייות דברי הפוס' הנז' דברי הריטב"א לא נאמרו כי אם במי שרוצה ליבם רק דדבר אחר מעכבו דהיינו השבועה בזה הוא דקאמר הריטב"א דאין כופין אותו וטעמא דלמ"ד מצות יבום קודמת הו"ל חליצה מעושית אבל היכא דאינו רוצה לקיים לא זה ולא זה ודאי דכופין אותו דמצוה אחת רמייא עליה חליצה או יבום איברא דס' אהל יצחק שציין הרד"ק ז"ל והוא עזרו ומגנו דהתם קאי על יבם שאינו רוצה לא לחלץ ולא ליבם ונתפשרו עמו בסך רב ונתנו לו המעות בידו ורוצים לקחתם ממנו אח"ך וע"ז כתב הרב ז"ל וכן לענין הכפייה לא יוסיף תת כח אף שנשבע ב' שבועות אחת שלא לישא א"א עליה וגם נשבע בעת הנישואין לפוטרה בחליצה אפי' לדעת הריטב"א בתשו' אין כופין אותו להוציא עי"ד ונ"ד הוא שאינו רוצה לחלץ ולא ליבם ובזה לא דבר הריטב"א לפי דרכנו אינו אלא דה' אה"י הבין דדברי הרישב"א אמורים אף שאינו רוצה לא ליבם ולא לחלץ. אך אהמ"ר אין זו כונת הריטב"א ודבריו אינם נשמעים נגד רבנן קמאי ובתראי דפרשוהו דקאי ביבם שאינו רוצה לפוטרה כלל

והנני יוסיף להביא עוד אותות ומופתים דבאינו רוצה לא ליבם ולא לחלץ דגם דעת הריטב"א שכופין אותו וסתם כפייה היינו בשוטים דהוא דע"ד הריטב"א הנ"ל דבנשבע לחלץ דאין כופין אותו לחלץ עליו ישאנו כפירים שזהו הפך הדין דקי"ל דנודרת הבאה מיבמה בחיי בעלה כופין אותו לחלץ דכיון דאסורה לו ליבום. אין לו למנדר ומה גם למ"ש הנמק"י בפ' ב"ש משם הריטב"א דהך דנודרת הנאה הוי בנין אב לכל מי שאסור לו לייבם דכופין אותו לחלץ משום עיגין והמה בחכמתם חתרו ליישב דברי הריטב"א ז"ל. וגדול דורנו מ"מ מוהר"א גאטינייו ז"ל בס' צה"כ ח"א סי' י"ג אסף בחפניו הפוס' שעמדו ע"ז ומני"ר בא לכלל ישוב ע"פ מה שמצא בדברי הראשונים ובתוכם הרמב"ן ה"ד הריטב"א בסו"פ המדיר גבי אין מעשין אלה לפסולות דטעם נודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה דכופין אותו לחלץ היינו משו' דכיון שנדרה בחיי בעלה הרי לא נראתה לו מעולם ליבום ובזה נתיישבו דברי הריטב"א והיה בהניח דהריטב"א קאי בשיטת הסוב' דמצות יבום קודם ועמ"ש איהו גופיה שם בדס"ה ע"ג ומעתה הא דקאמר דאין כופין למי שנשבע לחלץ היינו שנשבע לאחר מיתת אחיו דכבר חל עליה חובת יבום ואתה בא למנוע היבום ממנו בעבור שבועתו בכגו"ד מקרי חליצה מעושית אבל אם יהיה האופן שנשבע בחיי אחיו דא"א לו ליבם כייפינן ליה לחלץ שלא תשאר עגונה עוד לו דרך אחרת וכתב שהוא הנכון דנדון הריטב"א הוא דנשבע לחלץ ליום נועד וקאי בשיטת הרישב"א ודעו דכל שעבר היום שוב אין חייוב שבועה עליו וכיון שכן בנ"ד שעבר היום ולא חלץ ושוב אין חייוב שבועה עליו דכבר עבר על שבועתו ואין לו תקנה במה שיחלץ ונשאר עתה ברשותו וכיון דלדעתו מי"ק ליכא עיגון ליבמה ולכן אין אנחנו יכולים לכופו משא"כ בנשבע סתם לחלץ דלית קביעות זמן דאז ליכא למימר מי"ק דהו"ל כנודרת הנאה מיבמה ואיכא עיגון דידה ובכן כופין אותו לחלץ ועל פי הדברים האלה העלה הרב להלכה פסוקה המוסכמת: מהראשונה דיבם המושבע שלא לישא אשה אחרת או: שמושבע בחייו לחלץ לאשתו כיון שאסור לו מחמת שבועתו כופין אותו לחלץ דאיכא עיגון יש"ב משיב דברים