נושא האפוד תרנח

אינו חפץ ביבום תבעה שיחלצו לה וחזרו ע"כ האחים ולא אחד בהם שרוצה לפוטרה לא בחליצה ולא ביבום. והיא תובעת שיפטרו אותה אך בעבור מסוה הבושה לא טענה לפני הב"ד רק שיפטרוה אבל הענין כי זה קרוב לשש שנים שהיא אלמנה ועתה רוצה להנשא וכבר הזמינו לה מן השמים זיווג נאה והיא רכה בשנים ובושה מלטעון בפירוש שהיא רוצה להנשא והיבמים מעגנין אותה ושאלו ממנו קרוביה לכוף לגדול האחים שיחלץ לה אם אינו רוצה ביבום ואם אינו רוצה גם לחלץ שיתנו לה מזונות. וגדול האחים אינו נוטה אזן קשבת אפי' לבא ולהתיצב בפני ב"ד וכ"ש לכופו לחלץ או למזונות מה שוה"ד

? תשובה דבר זה הוא פשוט שכופין אותו שיחלץ ודינא יתיב בש"ע סי' קס"א ס"ד וז"ל מצוה על הגדול ליבם וכו' לא רצה לא ליבם ולא לחלץ כופין אותו לחלץ והוא מקור נפתח ביבמות דט"ל במשנה לא רצה חוזרין אצל הגדול וא"ל עליך מצוה או חלץ או יבם ומבואר שם בגמרא דהאי אומרים לו דקתני במתני' היינו בכפייה דבעו בש"ס גבי האחים שלא רצו לחלץ ולא ליבם אמאי חוזרים אצל הגדול לכופו לכפייה לדידהו ותי' כיון דמצוה עליה רמייא לדידיה כייפינן. מבואר דמ"ש במשנה אומרים לו היינו דכופין אותו וכמ"ש הטוש"ע. ופשוט דהך כפייה היינו בשוטים דסתם כפייה האמורה בתלמוד היינו בשוטים וע"כ לא נחלקו הריף ודעי' עם ר"ח ודעי' אי כייפינן בשוטים או"ל אלא דוקא היכא דלא איתמר בש"ס בהדייא אבל היכא דתני בש"ס כפייה היינו בשוטים יעו' בטוש"ע אה"ע סוס"י קנ"ד. וכ"כ להדייא מרן ב"י בסי' קס"ה בשם מ"כ וז"ל יבם שדוחה את יבמתו מלחלץ וליבם יטעוהו בכל מה שיוכלו להטעותו שיחלץ וכו' ואם אין יכולין להטעותו כופין אותו בשוטים ובמילי דאמרי' בגמר' הולכים אצל הגדול למכפייה וכל היכא דאיכא כפייה פר"י אפי' בשוטים, ועוד דמצוה על היבם לחלץ או ליבם ומ"ש משאר מצוות דאמרינן שמכין אותו עד שתצא נפשו וכו' עי"ד גם התשב"ץ בח"ב סי' ק"פ למאי דקאי מר כתב וז"ל וכפייה זו ע"י ישראל ואפי' בשוטים דבדברים לא יוסר עבד כדאיתא בפ' המדיר וכ"כ הרשב"א דכל שכופין אותו לחלץ כופין אותו אפי' בשוטים ואם עשוהו עכו"ם שחובשין אותו וא"ל עשה מה שישראל אומרים לך חליצתו כשרה וכו' גם הריב"ש בסי' ר"ן כתב וז"ל מי שיש לו לכוף לאחר לעשות איזה דבר אין התנצלות בכפיית דברים לבד דבדברים לא יוסר עבד דהכי אמרינן בסוף המדיר כי מקשינן למ"ד נשא אשה ושהתה עמו יוד שנים וכו' אלמא בכל מקום שניכר כפייה לעשות דבר פ' אין כפיית דברים כלום עכ"ל. וז"ל הרשב"ש בסי' תקי"ב דהתם קאי על יבם שאינו יכול ליבם מחמת חשש דשמא הניח בן או שמא הפילה הביא משם הרשב"א דכופין אותו בכך אפי' בשוטים עד שיאמר רוצה אני דכיון דאסירא ליה מעתה חייב להוציא וכתב עוד ואע"ג דחליצה מעושית פסולה היינו כשלא אמר רוצה אני ואנן כייפינן ליה כשאר מחוייבי כפייה וכו' וכפייה זו תהיה ע"י דייני ישראל בשוטים או בחרם וכו' י"ש. וע' כנה"ג סי' קס"א הגה"ט סק"ו על דין זה דגדול האחים שכופין אותו בשוטים שהביא שכן דעת מוהראנ"ח בח"א סי' ע"ח ומוהרשד"ם באה"ע סי' ס"ז מ"ץ ח"ב סי' ע"ב מוהרא מוטל ומוהרח"ש בתשו' סי' מ"ט ע"ע. וברור שדין זה מוסכם וכמו שכ"ר לה' אדרת אליהו בדפ"ב ס"ב רמזו היד"א בהגה"ט סק"ג שכתב וז"ל ומי שאינו רוצה לא ליבם ולא לחלץ וכו' יש לב"ד לכופו כפייה גמור' כי כן הוא במוסכם וכל הפוס' קמאי ובתראי ז"ל ויש במשמע מסתמייות דבריהם דכייפינן ליה בכפייה גמור' עי"ד וכ"כ ה' מגן גבורים בסי' פ"ו רמזו היד"א שם

והוצרכתי לזה לפי שראיתי בס' ידי דוד תשובה שלמה למר נכדו הרד"ק ז"ל והיא באה בחאה"ע סי' א' דקצ"ו שכתב בסוף התשובה וז"ל אך אמנם אם אינו מתרצה היבם כלל וכלל והיא באה מחמת טענה ואתה בא לכופו לחלץ וכו' הוו זהירין ברשות שלא לכופו בשוטים לא ליתנו במסגר כדי שלא יבא לידי חליצה פסולה ופוק חזי מ"ש הרטב"א בתשו' הביאה הרב"י סי' קס"ה דאפי' שנשבע לחלץ ליבמתו וגם דיש לו אשה ובנים דלדעת הסמ"ג כופין ומנדין אותו עד שיחלץ אעפ"כ כתב דאין כופין אותו דאין כופין אלא אותן שהוזכרו במשנה דכופין להוציא. וע' ג"כ למוהרשד"ם בסי' ע"א וע"ה ומוהרדב"ז ח"א סי' ק"ח ובפמ"א ח"ב סי' ע' ע"ח ובס' אהל יצחק אה"ע סי' י"ב ואע"ג שנשבע שתי שבועות אין כופין בשוטים שלא נזכרו במשנה ונ"ד שאינו רוצה לחלץ ולא ליבם לא הוזכרו במשנה שכופין אותו אשר ע"כ אין כופין אותו בשוטים אלא מטעין אותו ואם לאו עושין לו הרחקה דר"ת. וכשלא נתרצה כלל וכלל ויש לנו כח לכוף אותו ודאי דחייב במזונות יעו"ש. ואהמ"ר דברים אלו אין להם שחר דמה הבין בדברי הרישב"א ז"ל דאם הבין בדבריו דכשם דכנשבע אין כופין ה"ה כשאינו רוצה לחלץ ולא ליבם אין כופין א"כ הרישב"א חולק על התלמוד דקתני בהדייא דבכגו"ד כופין ופסקוהו כל הפוסקי' וגם איהו גופיה כתב בחידו' ליבמות דמ"א ע"ב וז"ל והא דנקט ברח משום דאילו איתיה הכא היו כופין אותו או לכנס או לפטר. ודברים הללו ראיתים בדברי ה' ידי דוד שהביאם שם בדקצ"ב ע"ג ומה מאד יתחמץ לבבי בראותי דברי הרד"ק ז"ל שציין במאמרו דנדון שאינו רוצה לא לחלץ ולא ליבם לא הוזכר במשנה שכופין אותו מאחר דבמסכת יבמות קתני במתני' אומרים לו או חלץ או יבם ופירושו בש"ס דהיינו בכפייה. ואם הבין בדברי הרישב"א דכונתו