נושא האפוד תרנב

דרך העולם אינו נכנס בסוג עע"ד ואם השתי נשים השנית והשלישית היו אומרות לה איזו דבר של נבלה שהיה ביניהם מסוג זה דעע"ד איפשר שהיא היתה מכחישתם אך לא דברו מזה וגם היא לא אמרה כלום. וכבר האריכו הפוס' דע"א בעע"ד לא מהני במאמינו כפי תרי ע' שערי רחמים ח"ב דמ"ט ואילך ועוד דאפי' לפי דרכם ששמו אותה בסוג זה הלא נחלקו הראשונים לדידן דיש לנו שבועה שלא לגרשה בע"כ אם בעע"ד צריכה התראה כמו שצריכה בזמן התלמוד להפסידה כתובתה ורבים הם הסוברים דצריכה התראה כמו בזמן התלמוד להפסידה כתובתה כן צריך להיכה דמגרשה בע"כ לדידן דאיכא שבועה וכאשר אספתי בזה בסה"ק אה"א סי' קט"ו אות פ"ב ובמאי דקמן לא היה כאן שום התראה ובמה כחו של בעל לגרשה בע"כ נמצא דגם סוג זה תשאנו רוח ואין בה כדאי לאסרה על בעלה ולהכריחה שתקבל גט. כללא דמלתא איני רואה מקום בעיקר העדות לאסר אשה זו לבטלה מכמה טעמי חדא דהעדות הוא מוכחש ואי דיינינן ליה כד"ן ל"מ לכלום ואע"ג שמאמינהו עליו כק' עדים כל שלדידן הוא מזוייף מדינא מכח ההכחשה אפי' שמאמינו מאי הוי. זאת שנית דעיקר העדות אפי' יהיה אמת אין כאן עדי טומאה רק עדי כיעור כיון שלא העידו רק שראו אותם שוכבים זע"ז אך לא העידו אם היו שניהם ערומים ממש במטה אדרבא כשראום ראו אותה בחלוקה והוא לבוש ומכנסים ואינם אלא עדי כיעור ואין האשה נאסרת בעדי כיעור רק בעדי טומאה ובפרט שאינם אלא עדים פסו' דכחד חשיבי ולא מהני אפי' אם מאמינו כבי תרי. שלישית דאפי' אם נחשב אותם כעדי טומאה הלא כיון שהם עדים פסו' דהאחד הוא גוי והב' היא אשה איכא מהפו' דס"ל דל"מ. רביעית דאפי' תימא דכל שהוא מאמינו מהני ה"ד באינה מכחישתו שתו אבל כל שהוא מכח שתו האיכא פוס' דס"ל דל"מ האמנה. חמישית דבזה"ז דאנו נוהגין להשביע לחתן שלא יוכל לגרשה כמ"כ או לישא א"א עליה כמה וכמה מרבני האחרו' העלו דאינו יכול לומר שמאמין לעד. באופן דאיכא הכא חמשה ספקות דיכלינן למעבד בהו ס"ס מרווח להתיר את האשה הנז' ואינהו מתהפכי וכמובן. ומטעם עע"ד ליכא הכא וכדבר האמור. ומעתה לא נשאר מקום לעמד ע"ע פרעון הכתובה מאחר שהיא אשתו כמקדם ופרו ורבו והיו כלא היו

י"ב אולם לענין המזונות דעת רבני ירוש' מוהר"א אשכנזי ומוהרי"א ו"ה השמ"ח גאגין ז"ל דחייב לזונה וכמו שעיניך תראנה ב"ה ישמח לב אה"ע סי' ב' ואפי' לס' הרא"ם ז"ל ודעימיה דכל שהעכוב מצידה פטור ממזונות כנודע בכה"ג גם הרא"ם יודה עי"ד וכ"כ עוד ב' צנתרות הזהב הללו בהסכמתם עם ה' בס' שערי רחמים ח"א אה"ע סי' א' וע"ע בס' שערי רחמים ח"ב אה"ע סי' י"ב שהובאה שם תשו' פו' א' מרבני ירוש' שהסכים להלכה כן ובהסכמה עלו עמו ב"ד רבא דירוש וחייב לזונה ושבזה לא דבר הראש. כל קבל דנא הפ"ת בסי' ע"ז סק"ב הביא משם הג' ישוע"י על מי שטען על אשתו שעברה ע"ד ולא הי"ל עדותו ברור כדבר רק שהיה קצת רגל"ד ופסק דהבעל יכול למנוע ממנה שכ"ו עד שתקבל גט. והגם שראיתי להרה"ג מוהרי"א ז"ל בתשו' שבאה בס' צל הכסף ח"ב סי' י"ג דמ"ה ע"א שהביא משם ה' גט מקושר וט"ג אשכנזי שתמהו ע"ז וגם ה' משכנות יעקב בסי' ט"ז פקפק ע"ז ולפ"ז נשאר ה' ישוע"י יחיד מ"מ איהו גופיה מתו"ד שם מוכח להדייא דאזיל בשיטת הישוע"י ומי יוכל להוציא מן הבעל. ואין כל חדש דכבר כתבתי זה בתשו' שם בסוס"י ה' ויוד במלות קצרות מיהו אם האשה מוחזקת פשיטא דיכולה לטעון קי"ל כמובא להדייא בס' עבודת השם סוס"י כ"ח ושע"ר ח"א אה"ע סוס"י ב' יושר נלע"ד הגבר אשר לא יחת מפני כל כי אם מפחד ה' ומהדר גאונו מדרס לחכמים עושי רצונו. דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט סימן טו"ב אייר התרע"ט

מעשה היה במסדר שסדר גט לאשה ששמה גוייא דכפי הסכמת האחרונים צ"ל בלתי למד וטעה וכתב גולייא בלמד באמצע ונכתב ונחתם הגט ונמסר ביד השליח למסרו במקום הכתיבה ביום אחר ונעשה הכל פה העירה לסיבה שהיא האשה היתה נכפית ועמדו הב"ד והלכו להם ובלילה פשפש המסדר בספרי שמות הגטין וראה שכל הפוס' העלו לכתב גוייא בלתי למד לבד מוהר"ש ויטל ז"ל הביאו היד"א שנסתפק בזה אם יש לכתב בלתי למד או בלמד ובודאי שאין ספקו של מוהרש"ו עומד בפני ודאן של רבני האחרו שהסכימו לכותבו בלתי למד ולא אחד בהם שהעתיק נלמד ע' לח"ש. גנזי חיים ע' גט אות ט"ז. ירים משה בקונט' הגטין אות קמ"ח. חיים ושלום ח"ב סי' ס"ה ולפי הסכמתם למד זו יתרה ונמצא דאיכא הכא שינוי השם. ולכן נפל הספק אי גט זה כשר להנתן או"ד צריכין לכתב גט אחר דה"ז דומה לההיא שכתב מוהריב"ל בח"א סי' כ"ט על גט שבא מרומא לשאלוקי' ושמה גוייא ונכתב בגט גוייא דהוי שינוי השם ואינו גט וה"ז לא תנשא וקרוב לומר דאם נשאת תצא י"ש גם מוהרנ"ח בח"א סי' ל"ה בגט ששם האשה איריני והיה צ"ל ביוד אחת באחרונה ונכתב בב' יודין צדד הרב לומר דהוי שינוי השם ואינו גט והעלו דאינו סומך ליתן הגט י"ש. או"ד יש לחלק ביניהם.