נושא האפוד תרנא

מילי בלא"ה אינו נאמן ואינו רשאי להוציאה וכמ"ש מור"ם בתשו' סי' י"ב דכל שאינו מאמינו בשאר מילי אין להאמין לבעל במה שאומר שמאמין לעד שזנתה והייתי רוצה לומר דלא כתב הכה"ג כן כי אם דוקא היכא דהיא אומרת שזנתה דהיא התחילה בקלקלה לעצמה וקרוב הדבר שזנתה ולכן אם מאמינה בשאר מילי אין מנדין אותו אבל בעדות דאיש אחר אפי' דהוא מאמינו בשאר מילי כיון דאיפשר בדזה משקר ואיהו ניהו הגורם האיסור לכן מנדין אותו דלא הי"ל להאמין ולבטל חרגמ"ה וכמ"ש רש"ל בתשו' סי' ל"ה דכיון שהיא נתנה אצבע בין שיניו מהראוי היה לפוטרו גם מהשמתא אבל בע"א שהוא אינו מחוייב להאמינו מחמת שחל עליו חרגמ"ה אוקמינן אחזקחיה שאינו מאמין ומה שאומר שמאמין הוא שנתן עיניו באחרת וכו' ע"כ וכ"כ יתר האחרונים דיש חילוק בין היא אומרת טמאה אני לך לע"א שאומר כן. אבל דברי הרב דד"ח בשרשן אינן סובלין פירוש זה וצ"ע. ישמח לב גאגין סי' א' ד"נ ע"א מה שפלפל בלשון הכה"ג הלזו ומ"מ דברי הכנה"ג אינם אלא לס' התוס' דנדרים דס"ל דנאמן ומנדין אותו הוצרך לחלק כן אך הפוס' שהחמירו במקו' שבועה וכתבו דאינו יכול להאמין היינו לס' המרדכי דפ' האומר דס"ל דמשום חרגמ"ה אינו יכול לומר שמאמין והיא מותרת דאיכא על סמך דבריו כתבו דאתייא בה"ה וכ"ש במקום דאיכא שבועה דאינו יכול לומר שמאמינה דאז צריך לעבר על שבועתו שנשבע שלא לגרשה בע"כ

אני טרם אכלה לדבר בענין זה אבוא אעיר עוד בדברי מעכ"ת שאחר שהוציאו אותו מסוג חגרמ"ה עמדו לנגדם דברי הרפ"מ בח"ג סי' יוד דלדידן דמשביע את החתן שלא לגרשה בע"כ חזר הדין למ"ש מור"ם דמכח חרגמ"ה אין להאמינו וכו' ולדידי אילו היה מדברי הדב"מ לבד עזרם ומגנם הוא דהנה אמת דבד"ס ע"א כתב להדייא כן אמנם שם בע"ד כתב וז"ל ולעד"ן דבזמנינו דכותבין בכתיבה שבו' שלא לגרשה בע"כ עע"ד הו"ל כזמן התלמוד להפסידה כתובתה וכי היכי דבזמן ההוא לא הפסידה כתובתה אלא בהתראה ה"ה עתה כדי להוציאה ולגרשה בע"כ זולת בעדי טומאה ועדי כיעור דלבו נקפו וא"ץ התראה כלל ואפי' בע"א אם הוא נאמן אצלו חייב להוציאה וכו' ע"כ הרי דכתב בהדייא דאפי' בזמן הזה אם הוא נאמן עליו חייב להוציאה ונראה דעתו דכיון דמאמינו כבי תרי הו"ל כב' עדים והרי כאן עזר וסייוע לסברתם אבל האמת דדברי הרב צ"ע דכל הפוס' פסקו דבזה"ז אינו נאמן בעבור השבועה וכמו שעיניך תראנה בס' בני אברהם סי' י"ט דשם נקבצו באו ס' מוהראנ"ח ומור"ם ורש"ל ומוהרי"ב ויתר הפוס' שרמזתי בסה"ק שם דק"ן ע"ג (ודרך אגב אודיעך מה שנרגשתי בדברי ה' עבודת השם סי' כ"ה דקמ"ד ע"ב שכתב דאף ה' שמואל בסי' ו' דחלק על הדב"ש לא סמך ע"ד כלל אלא אם יסכים עמו הדב"מ וכנודע דהדב"מ היה רב הכולל בזמן מוהר"ש פלורינטין ע"כ ומדבריו אלו משמע דערבים אליו דברי הדב"מ וע"ע לו בדקמ"ט ע"ד ואילו בסי' פ"ו דקמ"ו ע"א כתב שדברי הדב"מ אינם אלא מן המתמיהין כ"ש דהכנגדו חלוק עליו הוא ה' מוהרש"פ בס' עולת שמואל וכו' ע"ש וברס"י כ"ט. שכתב דס' הדב"מ אין לה קייום והעמדה וכו' ומי יתן ידעתי)

י"א אימא סיפא כתבו עוד בסו"ד וז"ל עוד נביא דבר נחוץ לנ"ד ע"ש הג' שד"ח ד"ן ע"א וז"ל מי שעוברת ע"ד לשחק עם בחורים במסתרים הסכים הגאון דובורק ז"ל לאסר אותה לבע' ע"כ והנה האשה הזאת היתה שוחקת תמידי עם הערלים כעדות שתי הנשים וראוי היה לאסרה רק בשערוריה כזאת אין כח ב"ד יפה לעת כזאת ואסרנו אותה ע"פ עדות המצרי והמשרתת עכ"ד ואני שמעתי ולא אבין דאם כבר הכניסו אותה בסוג זה דהיא עוברת ע"ד מה כח ב"ד צריך לזה מאחר דלפי דעתם כבר היא נלכדת בחבלי האיסור הזה אך לא נטריח את עצמינו בדברים ולכו ונלכה בעיקר הדין דמדוע הביאו ממרחק לחמם ממה שהביא השד"ח מאותו רב והלא הוא דין פסוק בש"ע סי' קט"ו דבכלל עע"ד שמצוה עליו להוציאה הוא שהיתה משחקת עם בחורי' והוא ש"ס ערוך במס' כתובות דע"ב וה' שד"ח משם אותו גאון היו דבריו על הידוע. אך לפי ע"ד אין לו דמות לנ"ד עם דין זה דמשחק עם הבחורים דהך שחק הינו שחק ושעשוע עם הבחור' בדברי הבל ורעות רוח המרגילין את האדם לערוה ודבר כזה לא מצינו בעדות הב' נשים שהם הב' הג' ועדות הנערה היא אמרה בזה"ל קי אין לה קאזה די פלונית אינטראבה אי סאליאה מונגו גוי פ' פור פאסה טיימפו פין 12-10 דילה נוגי אי נייו איסטאבה אדי אדיינטרו שפירוש הדברים שבבית האשה היה יוצא ונכנס הרבה גוי' לעבר הזמן עד חצי הלילה והנערה היתה יושבת בפנים עמהם. אח"ך שאלו ממנה הב"ד אם ראו אותם יחידים והיא השיבה אמריה לא אם כן מה שחוק וק"ר יש פה ומרגילין לערוה הלא הדרך הוא עכשו בכל הנשים לעבור הזמן אנשים ונשים יחד ובפרט שלא נשארו יחידים. גם האשה אסתר אמרה שלא ראתה אותם עומדים לבדם רק שראתה להגוי והאשה והמשרתת והנערה עוברים הזמן וגם היא ישבה עמהם ע"כ אשר ע"פ הדברים האלה שפטו נא אם יש בעדוייות הללו שהיתה משחקת עם בחורים כדי להכניסה בסוג זה אתמהה וע' בתשו' נח"ש ח"ב סי' ט"ז באשה שבליל טבילתה לא באה לבית בעלה והיא הלכה לשחק בקרטין וכתב הרב שאין כאן דבר מכוער שראוי ליסרה ומסתמא באותו שחק של קארטין היו שמה אנשים ונשים והאמת דדבר שהוא