נושא האפוד תרמט

מבעלה אבל לפי מאי דקי"ל דאפי' דאיכא ב' עדים אין מוציאין אותה מבעלה לא אופיא לן ולא מידי מאי דמאמינו כבי תרי וע' בס' דב"מ ח"ג סי' יו"ד דט"ל ע"ד דכ"ן דעתו. גם ה' עבודת השם באה"ע סי' ז"ך האריך בענין כיו"ב מדקמ"ח ואילך ובדק"ן ע"א הביא שגם ה' צמח צדק סי' ע"ט כתב דמש"כ מוהר"ם בתשו' דאין ע"א בכיעור נאמן אע"פ שמאמינו הוא העיקר וכן העלה הוא ג"ך לדינא י"ש. וכבר זאת לפנים בסה"ק אב"א בתשו' רסי' ויו הבאתי הסכמת רבני האחרונים שהעלו כן י"ש ובס' שערי רחמים ח"ב סי' י"א דמ"ה ע"א

אמור מעתה דע"פ כל האמור אתתא דא שרייא לבעלה ואין בעדויות הללו כדי שביעה לאסרה על בעלה שאין כאן עדי טומאה ואינם אלא עדי כיעור וכיון שהם פסולים אינם אלא כע"א ונאמנות הבעל אותם מגן שויא דלא נפקי מתור' ע"א וע"א בכיעור אינו כלום

ז עתה אקום עמ"ש עוד מעכ"ת העי"א במה שנרגשו שהמצרי והמשרתת הם פסולי עדות ורפאו שבר זה עפ"ד הרמב"ם פכ"ד מאישות דין ז' ותשו' הרשב"א דסי' קי"ח דאפי' עדות גוי מהני במאמינו וסמכו עצמם ע"ד ה' שדי"ח במע' אישות דמ"ז שעשה יסוד דבר הרשב"א הנז' ומחמת זה כתבו דהמצרי והמשרתת הם ב' עדים כשרים ואסורה לבעל ושוב נרגשו מדברי מור"ם בסי' קע"ח שיש חרגמ"ה לאומר שמאמין לעד ושראוי לנדותו ומפקנא אית להו ע"פ מש"כ הפוס' דבזה"ז אין חרגמ"ה נוהג מה גם לדידן בני ספרד. אולם עמדו לנגדם דברי הדב"מ בח"ג סי' ט"ו דלדידן דמשביעין לבעל בשעת נישואין חזר הדין למ"ש מור"ם דמנדין לבעל ופטרוהו גם מזה בדברים אשר יבואו לקמן בס"ד ובתורמוס הבא בסוף הסעודה נרגשו בסו"ד מתשו' הרשב"א דכמכחישתו אינו נאמן ודחוה בקש שכל הפוס' חלוקין עליו את"ד

ולפי העלות לעיל בסמוך דאין כאן עדות טומאה מכל וכל כיון דאינם אלא עדי כיעור וכאיש אחד נחשבו ואינה מועיל למאומה לא היה צריך לפלפל בזה. אולם החרישו אלי ואגידה לכם דאפי' היו עדים הללו עדי טומאה ממש עכ"ז לא יועילו ולא יצילו להבעל מהאשה הזאת כי תהו המה. ובטרם אקרב להוכיח הדבר הזה מפומן של רבותינו הפוס' ז"ל אגידה ואספרה מאי דקשה על דבריהם כחומץ לשניים דהעדיפו כח הגוי והמשרתת כב' ע"כ ואסורה לבעל וברור דטעמם משום דכיון דהבעל מאמין לכל או"א הרי כאן ב' ע"כ. ומי שמע כזאת דהמצרי והמשרתת שהם פסולים מצד עצמם ואינם מועילים אפי' לע"א יתהפכו לכשרים. הלא בכל מקום דמצינו דעד פסול מהני יהיה מטעם דהמנוהו רבנן כמו עגונה וכיוצא או יהיה מטעם האמנת בעל דבר הסכמת הפוס' דהרבה עדים כחד חשיבי וכמש"ל באות ה' משם מור"ם בהגה והן הנה דברי מוהר"ם בתשו' והתם קאי במאמינם דאילו אין מאמינם אעיקרא פסולי' לעדות ושא נא עיניך בדברי הפוס' שרשמתי שם בגופן שלהן ואתה תראה דאינהו קיימי כשיש האמנת בעל דבר ועכ"ז חשיבי להו כחד. ולפי דעתי דברים אלו יצאו מתחת קן קולמוסם בלי דעת בעלים יען שרצו להגדיל המדורה

ומעתה אעלה נא לעיקר דבריהם ואומר חלותי' היא שאוני ואני אדבר דמע' הב"ד יצ"ו לא עמדו בשרשם של דברים כדבעי וכבר כתבתי בראשית דברי פעם אחת ול"ו אשנה דזה בא להם שלא נשאו עיניהם בתשובתי שבסה"ק הנ"ל סי' ז' דעמדתי על סוג זה באורך וברוחב ולא נוכל לעשות דבר עד בואכם שמה. שם אתן את דודי מקור הדברים ופה אבא בקצרה ואזכר המחלוקייות והסברות שיש בזה הספק ה"א דבהך דכתב הרשב"א דלס' הרמב"ם אפי' עדות גוי מהני אינו מוסכם דהרשב"א סותר מדידיה אדידיה והאיכא דעת הרב"ש בסי' ו' סק"ז שכתב להדייא דאם כותי א' מסל"ת מעיד על אשה שהיא טמאה ל"מ עדותו להחמיר להחזיקה כטמאה רק הוי כאילו לא העיד כלל יעו"ש שכ"כ בדעת מור"ם משם הרד"ך שם וכמ"ש אני עני שם בדקמ"ח ע"ד ושם כתבתי הספק הב' דאפי' בפיסו"ע דעלמא כגון נשים וקרובים דינו של הרמב"ם אינו מוסכם דהאיכא מאן דסבר דהרשב"א פליג עליה דהרמב"ם ובשיטתו קיימי הרי"ף והרא"ש דדוקא עד כשר שראוי להצטרף עם אחר הוא דמהני מאי דמהימן ליה ודהכי מסיק גאון מופלא בס' תשובת שמואל ודלא כהשד"ח בדמ"ז. הספק הג' דכל דאיכא הכחשה בעדים וכגון דהוכחשו בבדיקות דעדותן בטלה וכמש"ל באות ב' אז ל"מ האמנת בעל דבר דניכר הדבר דהוא מזוייף ובהדי סהדי שקרי למה לן וכמ"ש שם בדקמ"ט ע"ב משם מור"ם בתשו' סי' ט"ו והמ"ץ בח"ב סי' ס' וספק הרביעי ס' הרשב"א דבמכחישתו האשה לא נאמר דין זה דמאמינו והגם דאינהו בדידהו כתבו דס' הרשב"א כל הפוס' חלוקים עליו ויש להם אילן גדול לסמך עליו מר ניהו מוהר"ש מאטאלון ז"ל בס' עבודת השם סי' ז"ך דקמ"ט רע"ג דכתב דס' הרשב"א יחידאה היא היא כבר כתבתי בהגהותי שם דמוה"ר בס' צל הכסף ח"ב אה"ע סי' י"א דנ"ח הרבה רעים לס' הרשב"א י"ש וגם ה' עה"ש בעצמו בסי' כ"ה דקמ"ג ע"א רמז פוס' דקיימי בשיטת הרשב"א גם השד"ח בדמ"ו ע"א הביא משם ה' מלבוש יו"ט דהיכא דשיטת הרמב"ם ורמב"ן ותוס' רי"ד והרשב"א והריטב"א בחידושיהם והר"ן דהסוגייא איירי באינו מכחישתו עי"ד וויבחתיו בסה"ק שם דקמ"ט ע"ד והגם דאנא נפשא כתבתי שם דבענין מכחישתו איכא ס"ס להחמיר ע"ד ה"ד אם היינו באים מטע"ז לחוד אבל אי איכא שאר ספקי חזי לאצטרופי. החמישי דכבר הסכימו כל רבני האחרונים דעתה שיש לנו