נושא האפוד תרמח

שראו אותם על המטה בקרוב בשר אין כאן עדי טומאה וההנחה שהניחו מעלתם דאלו הן עדי טומאה היא הנחה שוברת ואינם אלא עדי כיעור דמשתנה דינם לגמרי

ה ומאחר עלות שאין העדים הללו עדי טומאה רק עידי כיעור אפי' שהיו שניהם כשרים אין בזה כדאי לאסר את האשה על בעלה לפי מאי דקי"ל אין האשה נאסרת כי אם בעדי טומאה אבל בעדי כיעור לא מפקינן לה מבעלה וכמו שפסקו הפוס' להלכה יעו' בטור וש"ע אה"ע סי' י"א דלא כהשאלתות ודעמייהו וכבר אסף וקבץ בזה ה' ידי דוד שם בתחי' התשובה כל סברות הפוס' והעלה כן יעו"ש ואפי' לס' הרמב"ם פכ"ד מה' אישות דין ט"ו דבעדי כיעור אם רצה הבעל להוציאה תצא בלי כתובה היינו דוקא היכא דאיכא ב' עדים אבל בע"א לכ"ע לא מצי להוציאה וכמ"ש מור"ם להדייא בסי' י"א דע"א בדבר מכוער לאו כלום הוא והכא אע"ג דהוו ב' עדים הרי קי"ל דהרבה עדים פסולים כחד חשיבי וכמ"ש מור"ם בסי' קט"ו ס"ז כנה"ג בסי' זה הגהב"י ס"ק כ"ט צמח צדק סי' ע"ה ויעו' בס' עבודת השם אה"ע סי' זך דקמ"ח ע"א דמסיק הכי

ו ועתה תחזה להב"ש בסקי"ד דע"א בכיעור אפי' אי מהימן ליה כבי תרי מותרת אפי' להנחשד וכ"כ משם תשו' ש"י ותשו' מוהר"ם וכן כתב הבאה"ט לקמן סי' קט"ו סקכ"ט משם מהר"ם מלובלין סי' פ' איברא דבתשו' דשייכי לס' נשים סי' כ"ה הובאה שם תשו' מוהר"ם ובתו' דבריו כתב להדייא וז"ל ואע"ג דאיכא ע"א שהלך לביתה ומצא גויים משחקים עמה וחבקוה וגפפוה בע"א של כיעור לא מתסרא ואף דאי מהימן ליה כבי תרי אסרינן לה אגברא ה"מ בעדי טומאה וכו' אבל בע"א שלא ראה אותה מנאפת אלא שראה בה דבר מכוער אפי' אגברא לא אסרינן לה אפומיה אפי' מהימן כבי תרי עי"ש וזהו ממש כמ"ש הרב"ש אך בסוף התשו' שם תבריה לגזיזיה שכתב וז"ל ואי ליכא עדי כיעור אלא אותו האחר שמצא עכו"ם מגפפת אותה אי מהימן עליה כבי תרי חייב להוציאה ואפי' ע"י עדות אביה בלבד שהעיד שבתו זנתה אי מהימן עליה כבי תרי אסור לקיימה וכו' וכן הם דבריו אות באות במרדכי פ"ב דיבמות עי"ש וע' ח"מ בסק"ח דמדבריו מוכח שהבין בתשו' מוהר"מ דאף בע"א בכיעור אי מהימן ליה כבי תרי הוא כמו ע"א בטומאה דאי מהימן ליה חייב להוציאה ובכן ק"ט על הרב"ש איך כתב בשם מוהר"ם מה שאין כן דעתו ואי ניחא קמי רבנן נלע"ד שליש יישוב לדברי מוהר"ם ואם הישוב אמת צדק הרב"ש בדבריו והוא דמבואר בתשו' מוהר"ם דקאי בשיטת השאלתות דבעדי כיעור מוציאין אותה מבעלה והיינו דלדעתו עדי כיעור ועדי טומאה שוים ובעבור זה אפילו בע"א של כיעור כל שמאמינו כבי תרי חייב להוציאה משום דלדעתו כלה חדא מילתא היא. אבל לדעת החולקים על שאלתות דס"ל דבעדי כיעור אין מוציאים אותה מבעלה לדעתם עדי כיעור גריעי ואם מצאנו בההוא סמייא דא"ל שמואל אי מהימן לך כבי תרי זיל אפקה דמינה למדו דע"א ומאמינו הרי הוא כשנים זהו דוקא בע"א של טומאה אבל בע"א של כיעור דאפי' בשתים אינו חייב להוציאה רק אם ירצה אם היה ע"א של כיעור נחתינן דרגא דאפי' במאמינו יש לו דין ע"א ומ"ש בתחי' דבריו דע"א של כיעור אפי' אם מאמינו ל"מ היינו לדעת החולקים על השאלתות וקודם שיישב סוגיית הש"ס לפי דעת השאלתות אשתכח דאפי' מוהר"ם דקאמר דע"א של כיעור ומאמינו כבי תרי מפקינן ליה מבעלה מודה איהו דלדעת החולקים דבעדי כיעור לא מפקינן לה מבעלה כשהוא ע"א אפי' מאמינו עדיין יש לו דין ע"א ובעבור זה כתב הרב"ש משמו הכין. זה נלע"ד בישוב תשו' מוהר"מ ז"ל ודוק שם בתשובתו

ובחפשון יצאתי וראיתי שעל תשו' מוהר"ם הלא עמדו שרים הפוס' המפורסמים. יעו' בכה"ג סי' קט"ו ס"ק כ"ב. מוהריבל בח"ב סי' ו' רמז סתירה הלזו ולא דבר מאומה רק כתב דמסתברא דאינו נאמן. המ"ץ ח"ב סי' ס' דקל"ב רמז למוהרי"ו בתשו' סי' ח' דיישב דבתחי' מיירי קודם קנוי וסתירה. ובסו"ד מיירי לאחר קו"ס ואיהו מדנפשיה כתב דדעת מוהר"ם דע"א בכעור אפי' מאמינו אינו נאמן אך היכא דאיכא ריעותא גדולה שילדה וכנידון שלו בכה"ג מהימן והיינו מ"ש באחרונה וכפי ריהטא דלשניה שם הוא דאינו ברור בהסכמתו אי נאמן העד האחד במאמינו י"ש. ואחר באו לידי תשו' מוהר"ם לובלין וראיתי לו בסי' פ' שאחר שנרגש מתשו' מוהר"ם הנ"ל מר הוא דקאמר דאין לסמך אדברי המרדכי בשם מוהר"ם בזה מאחר דבהגהמ"ר דיבמות פ' מ"ח כתב להפך בשם מוהר"ם וז"ל ואע"ג דאיכא ע"א בדבר מכוער לא מתסרא ואפי' בעד טומאה אלה בקנו"ס ואז אי מהימן כב' תרי אסורה לבעלה ונדחק ה' לפרש דברי מוהר"ם ובתוך דבריו הוא הצ"ד לפרש דברי מוהר"ם כאשר כתבתי אני עני דלשיטת השאלתות קאמר וליה לא ס"ל ודחה זה מכח הלשון (ולדידי אחר המ"ר יוכל להתיישב כמ"ש) וסו"ד העלה בדעת מוהר"ם דס"ל דע"א של כיעור אפי' אי מהימן ליה כבי תרי לאו מילתא היא ושאני אותו נדון דהיו בו ריעותות אחרות שילדה בן עי"ד והיינו כישובו של המ"ץ. קושטא קאי דלפי מה שיישב עוד מוהרמ"מ שם דברי מוהר"ם דשאני ע"א דביעור כמו אשה חוגרת בסינר וכ' דדומה לע"א דזנות דאם היו כאן ב' עדי כ כיעור חייב להוציאה כמו ב' עדים דזנות משא"כ בע"א דכיעור קל שראו אותה שהיה בחדר עמה בסתר וכו' עי"ד דלפ"ז כיעור דנ"ד דהוא קרוב לזנות יש לחוש כשמאמינו כי תרי עש"ה מ"מ מלבד דאין להוציא דין מכח קושייא ותירוץ עוד בה דמוהר"ם לא איירי אלא לשיטת השאלתות דבדאיכא ב' עדי כיעור מפקינן לה