נושא האפוד תרמו

והוליד ס"ס דלס' הרמב"ם ברכת אירוסין הוי ברכת המצוה אך לס' הרא"ש והר"ן הוי ברכת השבח והביא דברי הכנה"ג אה"ע סי' ל"ד הגה"ט או"ז דהאשה חייבת בברכת אירוסין דלא כהנוב"י ואיכא הכא ס"ס לברך וכתב ה' שמן המשחה בח"מ סי' מ"ד דבשעה ההוראה דבס"ס מברכינן ושוב הביא משם ס' טיב קידושין שכתב לברך בסי' ל"ד. ושכ"כ בס' שו"ת בית שלמה סי' פ"א ושיש אתו תשו' ה' מוהר"א חזן ז"ל שהסכים לברך וגם הוא העלה לברך את"ד בקצור נמרץ ולע"ד מאחר שהסכימו האחרו' שלא, לברך מי הכניסנו בתגר ולברך ש"ש לבטלה ויכול לברך בלי שו"מ אך היכא דנהג נהוג וכבר בימי חרפי מקדמוני בחידו' לא"ח סי' טו"ב עמדתי בס"ב חב עלי באר אי במקום דאיכא ס"ס אי שרינן לברך ואספתי בזה דעת כמה פוס' מרבני האחרו' שהסכימו שלא לברך אפי' בס"ס לך נא ראה. סימן י"ו טבת התרע"ט

שאלה אתה קושי"ת משרכת דרכיה אשר חשבה בעלה לזונה ע"פ שני עדים ממשרתיו איש מצרי ונערה בתולה שהעידו כל אחד על עשותה המזמתה. איש מצרי העיד כי בשעה שנים עשר מהלילה ירד שכנה הגוי למטה וקבלתו. ויען שהמצרי הלזה נודע לו כי הפרוצה הנ"ל אינה הולכת בדרך ישרה. למן היום נקב חור בדלת החדר אשר היא שוכבת שם ובלילה כשבא הגוי הנז' הביט דרך החור בדלת ולא היה שם אדם אחר עבר שעה התחילה המטה להתנועוע והוא והנערה המשרתת הביטו דרך החור וראו את הגברת עם הגוי הנז' שוכבים זה על גב זה. דפקו הדלת ופתחה האשה הפתח ושאלה מהמצרי מה זה והוא השיב לה דברים של תוכחת כי חרפה היא לה לעשות כדבר הזה והיא בקשה ממנו שלא יודיע הדבר לשום אדם. שאלו ממנו הב"ד איך יכול לראות תוך החדר שהיה אפל השיב כי כבר היה נר בחדר. ויוסף עוד לדבר המצרי כי הנואף הכהו והנואף אף היה לבוש במכנסים ולבוש העליון והיא היתה בחלוקה לבד. וביני ביני ירד אחי הנואף מהדירה העילית ובקש להכותם בכלי תותח והאשה הצילם מידו ע"כ הגיעו דברי המצרי המשרתת העידה כי כמה פעמים ראתה בגברתה כי לא היתה נוהגת בצניעות והתחילה לדבר על המאורע הזה וכה"ד בדלת החדר היה חור ובשעה אחת וחצי אחר חצות הלילה ראיתי כי האשה היתה ערומה לגמרי רק בחלוק אחת והנואף מקטרתו בידו במטה שוכב על גבה כשראיתי זה דפקתי, על הדלת ג"פ והמצרי ג"כ ראה. אמרתי לה שתפתח הדלת והיא פתחה ואמרה לה לא יש פה אדם לקחנו הנר וראינו להערל אח"ך עלה למעלה ולקח כלי התותח והכה אותנו בחוזק אח"ך אמרה האשה להמצרי שלא יודיע הדבר ע"כ: ובהיות האשה והבעל נצבים שאלו הב"ד לאשה מה תענה על כל אלה וענתה ואמרה כי הכל שקר ודבר כזב והעדים הם שקרנים כי קנו אותם ברצי כסף אך הבעל אומר כי הוא מאמין לדברי המצרי והנערה כי הם משרתיו והוא מאז הפקיד המצרי על ביתו ועל כל אשר יש לו וגם על הנערה יש לו נאמנות גדול וע"ז צועק מרה שרוצה לגרשה בלי כסף ובלא מחיר כמשפט הבנות אשר תזננה תחת בעליהן

תשובה המאורע הלזה היה בעיר פיליבי יע"א והאיש והאשה יצאו נצבים פתח אוהיל מועד בדה"ץ אשר שם ואחר שעמדו על כל יתר העדוייות אשר היו פה ולא מצאו בהם תועלת לענין רק עדות המצרי והנערה הנז' החליטו הדבר לאסור האשה על בעלה ושתפרע לה כתובתה מדודין והנמצא בעין ונתנו מעב"ד ביד הבעל שאסורה לו והאשה הגיה תלונותיה לפנינו פה ב"ד של עיר הבירה כנהוג ושלחו מע' הב"ד יב"ץ מהתם להכא נוסח קבלת העדויות ועל מה אדני האיסור הטבעו וכאשר יבוא לקמן בס"ד

א וידבר דוד דברים היוצאין מן הלב כי אש תוקד בקרבי בהעלות על לבבי צניעות נשים צדקניות שהיו מקודם ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה. איכה היתה לזונה אשה יהודית אשר מן הראוי לדונה לחובה אעפ"י שיהיה לה צד זכות ונוסרו כל הנשים ולא תעשה כאחת הנבלות. אך מצד אחר נגד עינינו דברי הרד"ק ז"ל בתשובה כי באה בס' דברי נעם חאה"ע סי' מ"ג דכל טצדקי דמצינן למעבד להעמיד האשה בחזקת כשרות עבדינן אפי' בדברים הרחוקים מהסברא. ויותר מהמה דבר האיש אדוני הארץ מוהרד"ח ז"ל בס' נדיב לב אה"ע סי' י"א וז"ל ולא לאמונה אזהרה שמענו מאת רז"ל שלא לאסר אשה על בעלה כי אם בשני עדים של טומאה אחר דו"ח וכל מאי דמצינן להפך בזכות האשה ולברר הדברים באופן שלא זנתה אפי' על פי מעוט חוש' ואפי' על פי סברא זרה החייוב מוטל על הדיין להפך בזכותו כמבו' בסה"פ עי' מוהרי"ב סי' פ"ו באמ"ח ח"ב סי' א' ד"נ סי' מ"ג ושה"י וכו' וה"ג מוהר"א פאלרגי ז"ל בס' חיים בירושלים דנ"ט אחר שהביא דברי היסוס הנ"ל הביא דבפני הג' חק"ל באו עדוייות על אשה אחת ואחר חו"ד אמרו הממונים להחק"ל שתקח האשה קניף לקבל גט למחר אז עמד הרב על רגליו והוציא תשו' מוהרי"ב על הדין רע ומר שהכשירה והמה ראו כן תמהו ונשאו ק"ו שאותה האשה היתה מותרת לבעלה והלכו להם ואלה הדברים הובאו מחו"ר ירוש' ת"ו בס' שערי רחמים ח"ב סי' י"ב כיע אשר עפ"ז תרב תמיהתי על מל מעלת הב"ד יכב"ץ אשר מהרו להחליט כי האשה