נושא האפוד תרמה

וכל רכושו דליכא למילף מהכא דזוכה האחר ור"א ס"ל דהפקר ב"ד מהני גם לזכות לאחר ולכן מפיק ליה מקרא דראשי האבות דמה אבות מנחילין מאיש אחד לאחר גם ב"ד יש להם כח להפקיע מזה ולזכות לזה ועד בשמים דכשפשפתי על זה במפר' ראיתי שקדמני בזה הגאון מוהריט"א ז"ל בס' קהלת יעקב בתוספות דרבנן אות קנ"ג דנ"ד ע"ג וששתי כעל כל הון וסיים וכתב הרב דס' הרטב"א דלענין הלכה קי"ל כילפותא דר"א ושכ"ן מדברי רש"י והרשב"א ולכן כתבו דיש לב"ד כח וזכות להפקיע מזה וליתן לזה עי"ד ורמזו ה' שד"ח שם וכתב שכ"כ רש"ל ביבמות פיו"ד סי' י"ט מינה דהפוס' דס"ל דמטעם הפקר ב"ד אין להם כח רק להפקיע ממונא אבל לא לזכות הוא דפסקי כרי"ץ דמפיק ליה מקרא דיחרם הוא וכל רכושו ולא ס"ל כר"א דהפקר ב"ד נפקא מקרא דראשי האבות והגם שה' שד"ח שדי נרגא בהך חידו' דמוהריב"ט ולפי דעתי הפוס' שפסקו דמהני הפקר ב"ד אף לזכות לאו משום דפסקו כר"א רק דאינהו ס"ל דנ"פ ור"א בא לפרש יותר מ"מ הסוברים דלא מהני רק להפקיע ולא לזכות מוכרח ס"ל דרשת ר"א ופסקו כרי"ץ אך במאי דקאמר ר"א האבות יש להם כח להפקיע ולזכות לא פליגי רק דאינהו סברו דהב"ד לגבי פקחין אינם כאבות ולא יש להם כ"כ כח. מיהו למאי דקי"ל דב"ד הן אביהם של יתומים כיון דיש להם דין זה דנקראים אבות יש להם כח להפקיע ולזכות. גם ממקו"א יש לדון דמאי דאמרינן בעלמא דב"ד אבוהון דיתמי הוא מדאורייתא מההיא דאתמר בקידוש' דמ"ב ע"א מנין ליתומים שבאו לחלק בנכסי אבוהון שב"ד מעמידין להם אפוטרו' וכו' ת"ל ונשיא אחד נשיא אחד ממטה תקחו לנחל את הארץ והתם איכא יתומים ויונקי שדים ויהיב להו רחמנא כח לזכות ולחובה י"ש בש"ס והכי איתא ביבמות דס"ז בכהן שמת והניח אשתו מעוברת והניח ג"כ בנים דקי"ל דזכרים יאכלו ופריך הש"ס דאמאי יאכלו והאיכא עובר וקי"ל דהעובר פוסל וא"מ ותירצו דעבדינן להו תקנתא דמעמידין להם אפוטרופוס ובודקין להן שאר הנכסים לחלקו ונמצאו העבדים כולן לחלק הזכרים הנולדים עי"ש בגמרא ואי איתא דכח ב"ד הוי מדרבנן היאך אוכלים העבדים תרומה שהיא איסור דאורייתא כתקנתא דרבנן אלא ודאי דהכח שיש לב"ד בנכסי יתומים הוי מה"ת וה"ה בנכסי חרש ולפ"ז שפיר כתבינן בכתו' חרש מדינא דאורייתא ודוק. אחר זמן ראיתי בס' נוה שלום לה' מוהרא"ח ז"ל בד"ה ע"ב שסדר גם הוא נוסח כתובה לחרש שנשא פקחת כנוסח נהר מצרים נר"ו. זהו מה שעלה במצודתי עני שהקריב את קרבנו. והמעין אשר יבחר בו יקריב אליו כרצונו נאום הצעיר

דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט

אחר זמן רב אינה ה' לידי תוך קה"ק לה' שמואל גאטינייו ז"ל תשובה אחת מעשה שבא לפני רבני שאלוניקי בכסלו התקפ"ה ביבם חרש שא"ש וא"מ שנפלה לפניו יבמה פקחת וסדרו הנישואין רבני הדור היושבים על מידין ה' יצחק קשטרו ומהרש"ג וה' דוד קאראשו בע"ס ידי דוד וסדרו הכתובה ובתחילה כתבו נוסח כתובת יבם וסיימו ככל הנוסח הנ"ל וחתימי עלה שלשת הגבורים הנ"ל ותחת חתימות הב"ד כתבו וז"ל אנחנו עדים הח"מ היינו מצויין ונרשמים לעדים בעת וזמן שעשה מאמר היבם החרש פב"פ ליבמתו פב"ב וקדשה בפנינו ביקידו' גמור' כדמ"י והיה זה ביום פ' וחתמו העדים ע"כ וביאר עליה ה' מוהרש"ג דהיו פה תיבות כפולות וגם הכתובה בדף אחד שלא כמנהג שאלוניקי ויען שהיה שעת הדחק הניחוה כמות שהוא ומבואר שם דהסכימו לכתב כנוסח הגו"ר ודעימיה ושם כתוב דאחר זמן בא מעשה כזה לידם וכתבו הנוסח ככתוב בה' גט מקושר ובב' דפים ם כמנהג שאלוניקי א"ד ז"ל אך לא ביאר שם למה הוצרכו להחתים עדים אחרים ולא די להם בחתימת הב"ד כי אין אחר מעשה ב"ד כלום תו חזינא בכתובתה הנ"ל שכתבו בנוסח זה וצביאת יבמתו הנ"ל ורמיזת ליה באנפנא ב"ד ואיתיה יבמתו ליה לאברהם החרש הנ"ל וכו' כי בנוסח זה יפה פקפק המלאך רפאל נר"ו בשלילות הנהר שם דרי"ב ע"ד דבכתובה זאת דהאשה פקחת א"ץ לכתב דהיא ג"כ רמזה ליה דצביאת למהוי דמה צורך ברמיזה הלא היא פקחת וכשקבלה קידושין מיד החרש אין לך רצון יותר מזה והוא מעשה בפועל ובפרט שבנוסח כתובה דנא ב"ד הם המדברים עם האשה שאם ברצונה להנשא לחרש הם יחייבוהו בכל תנאי הכתובה וכשהיא א מתקדשת לו בפניהם א"כ הרי שמעה בקול ב"ד המשיאים אותה וכן בנוסחת מוהרי"ב ז"ל אין שם רמז עכ"ד וטעמו ונימוקו עמו ואע"ג דבנוסח הרבנים הנ"ז אינו כתוב שהב"ד אמרו לאשה שאם רצונה להנשא לו הם יחייבוהו וכו' מ"מ כיון שהחרש רמז לה והיא קבלה קידושין בלי שום כפייה מבואר שמדעתה ורצונה היא מקודשת לה ודוק

והנה עמש"ל שצויתי שלא לומר ברכת אירוסין עתה בניסן התרפ"ד קבלתי מכתב מידי"ן הרב רפאל סאבאן וכו' אחד מחו"ר קושטא יע"א ובו' הודיעני כי בענין זה נחלקו שני רבני קושטא ומר קמצריך לברך ומר קפליג עליה ברישא ומר סבר מימר דכיון דתקנתא דרבנן היא נאה לברך מידי דהוה אהלל ושוב כתב דהטוב טוב שלא לברך בשו"מ דסב"ל וכמו שהסכי' להלכה ה' ב"מ וה' שמח נפש ושבס' ברכת ישראל ס' מ"ו הביא להלכה דברי הנוב"י בחרש עם חרשת אך עמד לנגדו שמע' הרבנים שקדמוהו עשו מעשה פעמים רבות וברכו ברכת אירוסין בשו"מ וע"כ נכנס בעובי הקורה למצא סמך לדבריהם