נושא האפוד תרמד

עד"ר בכתובת חרשת עכ"ל וכ"כ בנוסח כתו' מוהרש"ג שארמז אח"ך ולדידי אם בחרש סתם נכון לכתב כן ומשמע דאף אם לא נכתב כן ממילא מובן כל שהוא מדבר וא"ש יותר ויותר מה"ד צריך לכתב בפי' דמ' וא"ש והיינו טעמא דנהי דבשעת קידושין לצאת י"ח כל הפוס' עשינו סדר נישואי חרש מ"מ אם יבוא לגרש את אשתו אינה נפטרת ברמיזה דליכא למימר בזה כשם שכנס ברמיזה כך מוציא ברמיזה דדלמא הלכתא אזלא כס' הפוס' דדין פקח יש לו וקדש בשתיקה וצריך גט כשר ובראות הב"ד הכתובה שכתוב בה חרש סתם יבינו שלא היה שומע וגם לא היה מדבר ולכן בשעת כתיבת הכתובה צריך לפרש מה הוא ואם הוא כחרש דעלמא כותבין חרש שא"מ וא"ש ואם הוא מדבר כותבין חרש המדבר וא"ש וכמו שכיו"ב ראיתי ל"ה מוהרי"פ שם בנידון שהיה איש אילם ושומע בקול גדול ציוה לכתב בכתובה פ' החרש ואילם ושומע בקול גדול ופי' דבריו שם בסי' ט"ו שהאיש הזה הוא מוחזק בכל העולם כחרש גמור ויש לחוש שברבות הימים ישתכח הדבר מה שנתברר לב"ד ששומע בקול גדול ובזה יתעוררו וידעו שכשנשא היה שומע והוא כפקח לכל דבריו וצריך גט מעלייא וכו' עכ"ד וא"כ ה"ה להפך כשמדבר וא"ש הגם דיש לחלק דכששומע וא"מ לפי ס' הרמב"ם עדיף ממדבר וא"ש מ"מ גם במדבר וא"ש איכא פוס' דס"ל דהוא כפקח והיא מגורשת ולכן צריך לפרש וק"ל

**בעל ס' נהר מצרים מחק תיבות כדמו"י הגם שהם כתובים בנוסח מוהרי"ף ז"ל וה' גט מקושר העתיקם והיה טעמו דחרש אין לו נישואין רק מדרבנן ולא שייך ביה כדמו"י ושכ"כ ה' שבט בנימן סי' ער"ה והגם דהרב מוקים לה בשינויי דחיקי ההעדר טוב מהמציאות ע"כ וכבר כתבתי דכעת אין ס' ש"ב מצוי אצלי לראות מה דבר אך לע"ד אחהמ"ר לבבי לא כן יחשב למוחקו ללא צורך כי תיבות הללו נתיסדו עמ"ש רז"ל כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש וכמ"ש רש"י בכתובות ד"ג דכל דמקדש אשה ע"ד מה שהנהיגו חכמי ישראל בישראל הוא מקדשה שיהיו קיימין הקידושין לפי דברי חכמים ויהיו בטלין לפד"ח וכתבו התוס' שם דלכן אומרים בשעת קידושין כדמו"י עיד"ב ובסה"ק אבני האפד סי' ס"ו בביאור הכתו' אות ו' וה"ן שייך שפיר למימר כדמו"י שציונו בתורתו לא תסור מן הדבר וכו' וישראל שהם רבנן דתקינו להו קידושין ואיני רוצה לגרוע מהם אפי' אות אחת ואח"ז ראיתי לה' שד"ח חלק הכללים מ"ע הד' אות פ"ג שהביא א אמבוהא דרבנן דאישרו וקיימו לכתב כדמו"י אפי' במידי דרבנן י"ש

*** הרב הנ"ל וכו' פירש הדברים האלה לפי שהתורה נתנה כח ורשות ביד ב"ד להפקיר ממון אחרים כמ"ש וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים וכו' ואם ככה בפקחים עאכו"כ בחרשים דאין מי שיחוש עליהם חוץ מב"ד וכן היה נוסח מוהריט"א ז"ל בנוס' כתו' חרשת (הו"ד בס' שפת הים סי' י"ב) וכ"ה בנוסח שסידר מוהרי"ף וכו' וכן אישר וקיים בס' ש"ב סי' עט"ר בשם תלת אריוותא והאריך להרחיב הדברים עכ"ד ה' נר"ו (גם מוהרש"ג ז"ל בנוסח שסדר שארמז אחר זה כ"כ) ולא היו בידי ס' שפת הים וש"ב כי אז הייתי משתעשע בשיחם ובניביהם ולדעתי אי מאי דכתבינן מדינא דאורייתא הוא לבעבור כי הפקר ב"ד הפקר נפרצה לנו פרצה אחרת דידוע מאי דנחלקו הפוס' בהא דקי"ל הפקר ב"ד הפקר אי הוי דוקא לאפקועי ממונא מבעל הממון אבל אין כח לב"ד לזכות הממון למקבל ואיכא מנייהו דס"ל דמהני לאפקועי ממונא והן לזכות הממון למקבל וכמבו' מחלוקת זה בס' דברי אמת קונ' ט' דצ"ג ובס' שד"ח מע' ההא אות נ"ט ורמוזים בסה"ק חשן האפד בנימוקי על השלחן ערוך סי' ב' והשתא אי בהאי חייובא דמחייבי ב"ד לבעל מטעם הפקר ב"ד כשתבוא אשה זו לתבוע מזונות או שאר חייובי כתובתה מהבעל או מיורשיו הם יאמרו קי"ל כמ"ד דכח ב"ד הוא דוקא לאפקועי ממונא אבל לא לזכות לשכנגדו ואת תלכי ותזון ותפרנס עצמך באשר תמצאי ומי יוכל להוציא הממון מהם כיון שהם מוחזקים ועדיין היא האשה לא הרויחה כלום בזה ודוק בדברי מוהרי"ף שם כי היא היולדה והמחזיקה לכתובה זאת ולא בא בפיו טעם זה והפקר ב"ד אשר חדש בטובו ידידינו הרב כמוהרב"ש נר"ו

האמנם לדידי חזי לי דנוסח זה הוא מתוקן לפי דינה של תורה כהוגן וכשורה ולא מטעם הפקר ב"ד כי אם מטעם דב"ד הם אבוהון דחרשייא וכמ"ש להדייא כן מוהריף ז"ל דוק בלשונו שכתב מהכח שנתנה לנו התורה להיות אבוהון דחרשייא עי"ד והכונה לפי מאי דקי"ל בעלמא דב"ד אבוהון דיתמי וגם הם אבוהון דחרשייא שהם כיתומים וכמ"ש מרן בש"ע ח"מ סי' ר"ן ואע"פ שכתב מוהר"ם אלשיך בתשו' סי' קל"ב דביתו' הוא חייוב ובחרשים אינו אלא מצוה בעלמא מלבד מה שחלק עליו הכנ"הג בהגה"ט בטוב טעם מ"מ כל שנמנו יש להם דין אבי כיתומים ומ"ש רז"ל דב"ד אבוהון דיתמי ענין זה הוא מה"ת כתר לי זעיר ואחוך. והוא דבגטין דל"ו ע"ב איתב ארי"ץ מנין שהפקר ב"ד הפקר דכתיב וכל אשר לא יבוא לג' ימים יחרם הוא וכל רכושו וכו' ר"א אומר מהכא אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות מה האבות מנחילים את בניהם כל מה שירצו אף ראשים מנחילין את העם כל מה שירצו ויש להבין במאי פליגי דמר מפיק לה מהאי קרא ומר מפיק לה מהאי קרא ועלה בדעתי לומר דבהא פליגי רי"ן ור"א דלס' ר"א הפקר ב"ד מהני רק להפקיע זכות בעל הממון אבל לא לזכות לאחרים ומפיק לה מקרא דיחרם הוא