נושא האפוד תרמג

החרש כדין נסדרו הקידושין הנזכרים בשאלה על ידי כתב כשנאמר שם בפירוש שהקידושין הראשונים הם העיקרים אך לרווחא דמלתא נסדר עוד הפעם כסדר פקחים ולפי מה שביארנו אין צורך עוד לקידושין אחרים. אך נכנסנו במבוכה אחרת שאם ח"ו יבא הדבר לידי גירושין צריכין לסדר שני מיני גטין דאם נידון אותו כחרש אין אשתו נפטרת בגט פקח ואם נדון אותו כפקח אינה נפטרת בגט חרש ויה"ר שלא יבאו לידי גירושין ואם בא יבא לכשנבא שם נחכם

ולכל הדברות אע"פ שנעשו הקידושין השניים בסדר הפקחין לא נסדר כסדר כל הפקחין שמשביעין אותו על תנאי הכתובה וכמו שכן העלה הרב מוהר"ש מאטלון ז"ל בס' עבודת השם אה"ע סי' ט"ז באלם ושומע בקול גדול ובא לישא אשה דאין משביעין אותו כיון שאינו שומע ובשבועה בעינן שישמע הנשבע ויאמר הן אז מקבל עליו השבועה מדעתו וכל שאינו שומע ליתיה להך יעו"ש גם לא נטלו ממנו קגומ"ך וכהסכמת ה' גט מקושר בסי' י"ו סוף אות ז' שכתב דלא מהני קנין וכמ"ש מוהרי"פ ז"ל עי"ד

ושם אתה רואה שכתב דבנוסח הכתובה אין לזוז מהנוסח שתקנו מוהרי"פ ומוהר"א הלוי אחר שרמז הנוסח המובא בס' נחלת שבעה בי"ב דט"ל. גם בס' שבט בנימין סי' רי"ט כתוב שם נוסח לפי דעתו וכמו שרמזתי בסה"ק אבני האפוד סי' ס"ו ולדאבון נפש אינו מצוי אצלי כעת. גם ס' נחלת שבעה המצוי אצלי אשר הדפיס קאלה ולא יכולתי להתעסק בהם עתה בשעת המעשה והן עתה שנראה בעליל ס' נהר מצרים לרב אחאי כמוהר"ר ב"ש נר"ו ומר ניהו היו לפניו ספרי האחרו' שדברו בזה ומתוכם בירר אוכל מתוך אוכל ולא היה מקום להאריך עוד אך יען הם כתבו לפי מנהגם שכותבים הכתובה בדף אחד ומנהגנו לכותבה בב' דפים ולרגל המלאכה אשר לפני ראיתי לסדר פה הנוסח לפי מנהגנו ודרך אגב אעלה ואגידה מה שחנני ה' כמאי דמסיק תעלה מבי כרבא וזה החלי בס"ד. הדף הראשון

בכו"ך בשבת כך ימים לחדש פ' שנת התרע"ח למנין שאנו מנין פה סופיה יע"א אנן ב"ד דחתי' לתתא במותב תלתא כחדא הוינא כד אתא קדמנא פב"פ החרש שאינו מדבר ואינו שומע וקדמנא רמז לה להדין בתולתא שפירתא יעח"ו ימ' פב"פ הפקחת דתהוי ליה לאינתו כדת מו"י והוא מתחייב לה בכל מה דגוברין יהודאין מתחייבין לנשיהון בקושטא ומשום דחייובא דחרש דמחייב נפשיה לית ביה מעשה כלל אנן ב"ד דחת"ל בהורמנותייהו דרבנן דתקינו נישואין לחרש עבידנא שליחותייהו דרבנן ואטפלנא בהו למעבד תקנתא לנשואייהו ואמרנא לפב"פ בתלותא דא איצבית למהוי לאינתו לגברא דנא החרש פב"פ אנחנו ב"ד מהכח המסור בידינו *** מדינא דאורייתא דאנן אבוהון דחרשייא מחייב"נן ליה לגברא דנא דיפלח ויוקיר ויזון ומפרוס ויכלכל ויכסה יתיכי כהלכת גוברין יהודאין דפלחין ומוקירין ומזנין ומכסין ית נשיהון בקושטא ומחייבינן ליה דיהיב ליכי מהר בתולייכי כסף זוזי מאתאן דחזו' ליכי מדאורייתא ומזונייכי וסיפוקייכי וכסותייכי ומיעל לותייכי כאורח כל ארעא. ולשופרא דמלתא טפי רמיזנא ליה ע"כ החייובין וסבר וקביל ברמיזה וצביאת כלתא דא והות ליה לחתנא דנא החרש לאינתי כתקנתא דרבנן. ודא נדונייא דהנעלת ליה וכו' בלי שום העמסה כלל באופן שנעשו עליו כמלוה ורשו וכנצ"ב שאם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו ואנן ב"ד דח"ל מהכח המסור בידינו מדינא דאורייתא דאנן אווז דחרשים הטלנו אחריות וחו"ח שטר כתובה דנא עיקר ונדונייא ותוס' על החרש הנ"ל ועל ירתאי בתריה ועב"כ מאמ"ק להתפרעא מכל שפר ארג נכסין וקניינין דאית ליה תחות כל שמיא וכו' כתחז"ל והכל בנאמנות עליו ועב"ך וכו' מושיב יחידים וכו' והכל שו"ב וקים. הדף השני

נחנא ב"ד דח"ל במותב תלתא כחדא הוינא כשנכנסו לחופה הזיווג פב"פ החרש שא"ש וא"מ עם הכלה הבתו' הפקחת מ' פב"פ ובכח המסור בידינו מדינא דאורייתא נחנא אבוהון דחרשייא חייבנו להחרש הנז' בכל תנאי הכתובה דנהיגי בעיר הזאת והם אלו: ראשונה להוסיף המדודין סך המחצית כתו' וכו' וגם להוסיף בכל סך הנדו' והמדו' והז"כ המחצית וגם חייבנו אותו שלא ישדך ולא יארס וכו' בגט כשר כדמו"י ולענין ההעדר חייבנוהו שאם ח"ו תפטר הכלה וכו' וכן חייבנוהו שלא לגרש וכו' ולמען תהיה כתובה זאת שו"ק כשאר כתובות דנהיגי בישראל כתבנו לה מעב"ד דנא למיהב כח ויכולת מספיק לשכ"ד לפום דינא וכתקנת רז"ל ושליחותייהו קעבדינן והכ"ל שו"ב וקיים הערות

בנוסח מוהרי"פ כתוב החרש וא"מ והיינו הך וכתב ה' שדי חמד בחלק הכללים מע' החית אות ל' דהנכון לכתב בכתובת חרש בפירוש שא"ש וא"מ לפי מ"ש בתב"ש דחרש לבד משמע נמי מדבר וא"ש וכן בחרשת וה' שבט בנימן סי' רי"ט ורפ"ג כתב סתם ואף שי"ל דממיל' מובן שאם לא כן לא היו כותבים פ' החרש מ"מ נכון לבאר ולכתב כן בפירוש ושכן מצא בס' שבט בנימן סי'