נושא האפוד תרמב

מרן בסי' 53 וכן לענין חייובי הבעל לאשתו ממ"ן יהיו חלין דאם יש לו דין חרש הלא ב"ד הטילו החייובים והשעבוד על נכסיו ואם יש לו דין פקח הלא הוא חייבם בכל דבר שהבעל חייב לאשתו כיון שקדשה בכסף כל שכן שלפי דעתי האיש הלזה דנ"ד אינו נכנס בסוג מדבר, כדרך כל הארץ ואפי' כאיש כבד פה וכבד לשון רק מגמגם בלישניה ואינו נשמע בטוב והאנשים אשר אינם הולכים עמו אינם מבינים דבריו כי אם בצירופים ורמזים. וגם שהוא חריף עצום חריפותו לא משוי ליה לשבח כמש"כ ה' צמח צדק סי' ע"ז במי שהיה חריף ובקי ויודע בסדר התפילות להראות מתוך הסידור איזה מהם של חול איזה מהם של שבתות ויו"ט ונו"ן עם כל אדם ויודע לחתם בחתי' ידו ופעמים הרבה היה תובע ונתבע לפני ב"ד ומורה אחד סבר מימר שיכנס ברמיזה שיהיו כותבין על הנייר הרי את מקו"ל וכו' והרב היה מראה לו על הכתב והאלם הרכין בראשו הן כי לפי דברי בעלי בתים מבין הוא מתוך הכתב ויודע לקרות והשיב הרב דלא נכון לעשות כן והאיש הזה יש לו דין חרש שא"ש וא"מ אע"פ שהוא פקח ביותר אין לחלק בין החרשים וכו' ואיכא למיחש לתת לו שהרואים יאמרו דקידו' ק"ג הן מה"ת כיון שאינו מקדש כשאר חרשים ובפרט שמחזיקין אותו לפקח גדול ואם יקדשנה אחר שהוא פקח לא יצריכו גט וכו' לכן אין לשנות מכל החרשים שנהגו לקדש ברמיזה וכו' עי"ש הרי דאע"ג דיודע לקרות כיון שאינו כדרך כל הארץ לית דין בר נש. ולא נכחד ממני מה שיש לחלק דמש"כ הרב ויודע לקרות היינו שהוא קורא אותם התיבות לעצמו אבל אינו מוציאם בפה משא"כ בנדון שלנו דאע"ג דקורא אותם בדוחק ובהפסקות ותיבה אחת קורא אותה לשנים או לארבעה קרעים הא מיהא קורא אותם ואין ראיה מתשו' הצ"ץ לנדון זה מ"מ מסתברא שפיר דאין זה נכנס בגדר מדבר דאין דבורו כדרך כל הארץ

ובעודי נבוך בזה כה הראני ידי"ן הר"ן ברוך הי"ו בספר שבט סופר הנד"מ לאחד מרבני אשכנז נין ונכד להג' חת"ם ובן יאיר לה' כתב סופר באה"ע סי' כ"א שבתוך תשובתו למאי דקאי הרב שם כתב וז"ל והנה מאי דפשיט"ל למכ"ת דאם יהיה שם בבית החינוך וילמד לדבר שם בקושי ע"י קריצותיו ורמיזותיו ויתפקח עד שיכול ויבין להתפלל ולישא וליתן עם בנ"א דודאי מחוי' במצות כשאר ישראל כבר הבאתי מצ"ץ סי' ע"ז שכתב בההוא חיט וכו' בכל זאת כתב דאין חילוק בינו לשאר חרשים וכו' ולדידן אף ביכול לדבר ע"י כתב הווי דינו כחרש גמור ואינו בכלל מדבר אלא באלה שלומדים בבית חינוך ומדברים בקושי ומבין מה שמדברים אחרים ע"י תנועותיו יש להסתפ' אם נאמר דלא הווי רק מעשה אומן בעלמא ומה שמדבר בקושי לא הווי חילוק לשאר קריצותיו ותנועותיו כי ע"י רגילות הוא או שדינו כנתפקח ושמעתי כמה פעמים מאדמו"ר ז"ל שאמר שהוא מסופק אם אינם חייבים במצות וכאשר היה בוויען בקשו ממנו המורים ם בבית חינוך החרשים שיכבד אותם בכבודו לראות בעיניו מעשה אומן נפלא שלהם והיה משתומם מהדברים אשר ראה שם מה שלמדו אלו החרשים ואינם מדברים עד שעלה ספק זה בלבו אם אינם בר דעת גמור ומחוייבים ם במצות וכמדומה לי שאמר ובקש מהמורים שם ליקח להם תפילין שיניחו אותם שוב ואמר לי שכבר דבר בזה בשו"ת מוהר"ם שיק אה"ע סי' ע"ט וגם הוא מסיק להלכה שעדיין לא יצא מספק אינו בר דעת ואין לאכול משחיטתו ואין לצרפו למנין עשרה ויש להחמיר עליו בדמעיקרא יעו"ש. וע"ע שבט שמעון דפ"ד ע"ד ה"ד בחידו' לאה"ע סי' קע"ב אות ה' והמה בכתובים מדברי הרבנים הנצבים לפניך אתה תראה דלא אחד בהם שניתן להאנשים האלה המדברים ע"י אומנות הלז דין מדבר וא"ש והם נשארו בספק והלכו להחמיר. ומינה דגם למאי דקמן אין אנו רשאין לתת לו דין מדבר וא"ש ולעשותו. כבריא למ"ד רק אית לן למזל לחומרא ולסדר לו סדר נישואי חרש וכדאמרן

וכי תאמר בלבבך הלא זה דמחמירנן ביה לעשותו כחרש דעלמא הוי חומר' דאתי לידי קולא לאחר זמן אשתו תזנה תחתיו או תפשט ידה ותקבל קידושין מאחר. ונחשב אותה כפנויה מדאורייתא ותפסי קידושי אחר או נתירה לו. ואם האמת דהאיש הזה הרי הוא כפקח נכניס עצמנו בס' איסור תורה. ידוע תדע דליכא למיחש להכי דאף אם יארע מקרה כזה יש להתירה לבעלה דאיכא הכא ס"ס ספק אי מקרי זה מדבר וא"ש. דדלמא לא נכנס בסוג זה כיון דלכל הדברות מידי ספקא לא נפקא ואת"ל דזה הוי מדבר וא"ש דלמא הלכה כהרמב"ם ודעי' דגם המדבר וא"ש כחרש נחשב וקידושיו אינן קידושין ולא מקרי זנתה תחתיו ומתהפך שפיר ספק אי הלכה כהטור ודעי' דמדבר וא"ש הרי הוא כפקח דלמא הלכתא כהרמב"ם ודעי' דיש לו דין חרש ואת"ל דהלכה כהטור ודעי' דלמא האיש הזה אינו נכנס בגדר מדבר וא"ש וכ"כ אם פשטה ידה וקבלה קידושין מפקח נאמר כן ונתירה לו מטעם זה. גם אם יבוא הזוג זה לידי גירושין נוכל להתירה בגט חרש מטע"ז ודוק

על פי הבאר לא היה צורך למה שנעשה בנד"ז לתת לה קידושין שניים כי הקידושין הראשונים עלו ובאו לפום דינא אך איש ממנו פקפק על הדבר ולא הונח לו הס"ס וכמו שבאמת עדיין לא היינו מוסכמים לזה ויען שלפי דעתו היה דן האיש הלזה כאיש אשר לא שומע אך מדבר לכן נעשה. הדבר שאחר שנעשו סדר נישואי