נושא האפוד תרמא

ואומר תמן תנינן ביבמות קי"ב ע"א חרש שנשא פקחת אם רצה יוציא ואם רצה וכו' כשם שהוא כונס ברמיזה כך הוא מוציא ברמיזה ובחגיגה ה' ע"ב וגטין ע"א חרש שאמרו חכמים ב"מ אינו לא שומע ולא מדבר מדבר וא"ש זהו חרש שומע וא"מ זהו אלם וזה וזה בפקחין לכל דבריהם ונבוכו האחרונים בזה בדעת הרמב"ם ז"ל בפכ"ט מה' מכירה שכתב חרש שאינו שומע וא"מ או מדבר וא"ש כלום מוכר ולוקח המטלט' ברמיזה אבל לא בקרקע וכו' שהשוה דין חרש המדבר ואינו שומע לחרש גמור מאחר דבש"ס איתמר שהרי הוא כפקח לכל דבריו יעו' בה"ה ובכ"מ ובפרישה וב"ח בח"מ סי' רל"ה דהרכ"ם יישב דדברי הרמב"ם הם כשאינו שומע כלום אך בש"ס מיירי בשומע קצת וכמו שהאריך בזה ה' גט מקושר בסי' טו"ב אות י"א והביא שם שכ"ד הא"ז בהג"א פ"ק דחולין לענין שחיטה דחרש דמ' ואינו שומע יש לו דין חרש גמור. וכ"ד הרא"ש בפ"ק דתרומות כפי מה שהבין בדבריו הצ"ץ החדש הובא בס' שדי חמד ע' חליצה סי' א' אות ך' ועוד הביא שם שכ"ד מוהר"י בן מלכי צדק בפירושו למשנה תרומות יעו"ש. גם הנו"בי במ"ק אה"ע סי' ג"ן הבין בדעת הרע"ב בתרומות שם שכן דעתו בהחלט וכ"פ מרן בחה"מ סי' רל"ה סטו"ב ומורם לא השיגו וכ"כ שם הרב הלבוש בהדייא

איברא דיש לעמד ע"ד שלשת הגבורים הנ"ל דבא"ח ס' נ"ה ס"ו פסקו דחרש המדבר וא"ש או שומע וא"מ הרי הן כפקחים ומצטרפין לעשרה והוא מדברי מוהרי"ל כי הובאו בית יוסף וקא יהיב טעמא דלמאי ניחוש לה דהא קי"ל הרי הוא כפקח לכל דבריו ואי משום דבור מאי נ"מ הואיל ובר דעה הוא ובר מצות הוא וכל בי עשרה שכינתא שרייא עי"ד ומאי שנא הך מהא. ומוכרחין אנו לומר דל"ד חייוב המצוות למקח וממכר דבמו"ת צריך יותר דעת צלולה ולפי דעתם כל שאינו שומע אף דמדבר אין כאן דעת צלול ולכן אין מקחו מקח כי אם במטלט' משום כדי חייו ודייקא נמי לשניה דמרן והלבוש שם בא"ח שכתבו הרי הן כפקחין ולא כתבו כפקחין לכל דבריהם כלישנא דש"ס ולפ"ז לגבי קידושין דקרייה רחמנא מקח כדכתיב כי יקח איש אשה דינו הוי כההיא דח"מ דדינו כחרש גמור וע' לה' עבודת השם סי' ס"ח דקכ"א ע"ג שכ"כ להדיא דקידושין יש להם דין מו"מ עי"ד וע' להפר"ח באה"ע סי' ק"ך סקי"ז ועם שחלק על הכ"מ במה שיישב דעת הרמב"ם עכ"ז זו הלכה העלה דלענין גטין מדבר וא"ש דינו כחרש גמור עש"ה ואוף אנן נאמר דה"ה לענין קידושין גם מדברי הגאון ר"א מוילנא בתרומות פ"ק מבואר דעתו דכל היכא דתני חרש סתם היינו אפי' מדבר וא"ש והכא קתני מתני' חרש שנשא פקחת

לעומת זו ראינו להטור בחה"מ סי' רל"ה דס"ל דמדבר וא"ש הרי הוא כפקח לכל דבריו וכ"ד התוס' במגילה די"ט ע"ב ד"ה חרש וכ"ד הר"ן וראה שם וכ"ד הראש בתשו' כלל יעו"ש פ"ה בס' עבודת השם. ושם הביא שכ"ד הר"ן בנימוקיו על הרי"ף בפ' התקבל וכן דעת רש"ל ביבמות פי"ד סי' א' שכתב גבי חרש שנשא פקחת וז"ל האי חרש דקאמר היינו שאינו לא שומע ולא מדבר אבל אינו שומע ומדבר ה"ז כפקח גמור וע' פ' מי שאחזו סי' פ' ע"כ ואין מצוי אצלי יש"ש דגטין ומשטת דבריו דפה נראה ברור דדעתו כדעת הפוס' דהוי פקח גמור ובס' שדי חמד ע' חליצה הנז"ל כתב משם הצ"ץ החדש שדעת הרמב"ן והרישב"א בחידו' ליבמות דלענין חליצה מדבר וא"ש פסול לחליצה עי"ש והיינו כס' הרמב"ם ודעי' אבל אין חידושי הראשונים הללו מצויין אצלי דאנכי הרואה להריטב"א בחידו' לגטין לדע"א ובחידו' למגילה לדי"ט שכתב להדייא דמדבר וא"ש הרי הוא כפקח לכל דבריו ודוחק לומר דנקט סוגיית הש"ס כלשונה ומפרשי לה דהיינו בשומע קצת וכדמפרש להרמב"ם לפי שיטת הרכ"מ דבדברי פוסק א"א לפרש כן דהי"ל לפרש בהדייא איך שיהיה אף אם נניח דעת אלו השתי מאורות לצד אחד ולא נקח מהם לא לצד זה ולא לצד אחר מ"מ לא פלטינן מפלוגתא דרבוותא במדבר וא"ש אם נכנס בכלל חרש וכעת במאי דקמן רוב הפוס' ס"ל דהרי הוא כחרש מנה מנה וע' להרב שד"ח בחלק הכללים מע' החית אות ל' ושם בסוף אות ל"א הביא משם הג' פמ"ג בפתיחה כוללות ח"ב או"ג דע"ד מרן כ"מ שכתבם ג"ך בב"י ח"מ סי' רל"ה דחרש שאינו שומע כלל הוי כשוטה כתב דבאמת כל הפוס' כתבו דאף שאינו שומע כלל הוא כפקח כברייתא דריש חגיגה ע"כ וחם אנכי על הגאון הנ"ל איך החליט הדבר דכל הפוס' כתבו כן מאחר דלפי מה שבאירנו פה אדרבא רוב הפוס' ס"ל להפך. והנני יוסיף להפליא על הרה"ג מוהרח"ף ז"ל בס' חיים ושלום ח"ב סי' ך' שהביא דברי הפמ"ג האלה וקבלן בשתיקה ולא יעי"ר דאיכא הרבה פוס' החולקים וצ"י

ומעתה אפי' נחשב לאיש הזה כמדבר וא"ש נראה נכון לעשות סדר הנישו' כדת וכמשפט נישואי חרש ל"מ לענין החייובים שבין איש ואשתו דהתם צריך ב"ד דאם יעשו על ידו בלי ב"ד למחר יוכלו לטעון בעבורו קי"ל כמ"ד דיש לו דין חרש וחייוביו אשר נתחייב תזרה ורוח תשאם אלא אפי' לענין קידושין טוב יותר לעשותם ברמיזה דממ"ן יוצא ידי חובתו אם יש לו דין חרש שפיר עבדינן ואם אין לו דין חרש הלא ליכא הכא שום חשש כלל דאפי' במה שנתן לאשתו מעות קידושין ולא דבר כלום הוו קידושין כל שהיו עסוקים באותו ענין וכמש"כ