נושא האפוד תרלז

גט ואת"ל דהלכתא כהאומ' דהעדות בטל דלמא הל' כהסוברים דיכולים לחזר ולהגיד וליתי סהדי ויעידו ואין לפטר את האשה בלא גט

ח ואם יהיה הדבר שהעדים עתה אינם זוכרים עדותם בטיב מאחר שכבר עברו קרוב לחמש שנים. או שאינם פה עמנו וכמו שנודע לנו שאחד מהם איננו פה עמנו היום עדיין הנה מקום איתנו לחזק הקידושין מצד אחר דאפי' תימא דהל' אזלא דגם עדות קידושין צריך שיעידו בב"א וכל שהעיד אחד היום ואחד למחר העדות בטל מ"מ זה יהיה כשאנחנו צריכין לשני העדים וכגון שכל אחד מעיד שבפניו נתקדשה דלא אהנייא לן עדות כל א' כהסכמת רוב הפוס' דהמקדש בע"א אין חוששין לקידושין וצריכין אנו לעדות שניהם אז אמרינן דכיון דבעינן עדות מיוחדת העדות בטל אבל כשאין אנו צריכין לעדות ב' העדים ובעדות א' מהם סגי אזי אינו מזיק מה שלא באו להעיד כאחד דדל מהכא עדות האחד די לנו בעדות האחר ובנד"ז כיון דכפי הנז' בשאלה כל אחד ואחד העיד שבפניו ובפני חברו נתקדשה אין אנחנו צריכין לב' העדים וכאשר נבאר. הנה ידוע עיקר המחלו' והובא בש"ע סי' מ"ב במקדש בפני ע"א אי חוששין לקידו' או"ל ואיכא טובא מהפוס' המחמי' עמ"ש בזה בסה"ק אבני האפד סי' מ"ב אות ד"ה והתה"ד סי' רי"ב סבר מימר דאפי' לס' האומ' דאין חוששין לקידושיו היינו במקום דאין כאן רק ע"א ולא יותר אבל בעד המעיד דבפניו ובפני פ' נתקדשה אפי' שאותו פ' מכחישו מ"מ לפי דבריו של זה הרי הן קידושין גמו' אם האמת כדבריו וכה"ג כ"ע מודו דחוששין אלא דשוב משוי אנפשיה הדרנא וביטל סברא זו היכא דאחר מכחישו עי"ש וכ"כ מור"ם בהגה בסי' מ"ב וז"ל ואין חילוק בין אומר העד שנתקדשה לפניו לבד בין שאומר שנתקדשה לפני ב' והוא לבד ראה והאחרים אומרים שלא ראו וע' כנה"ג הגב"י ס"ק ב"ך שהביא אמבוהא דרבנן דקיימו בהך שיטתא אבל הג' חכם צבי בסי' קל"ה כתב שדעת אבות העולם הרמב"ם והראב"ד ורמב"ן והרשב"א והה"מ דגם אם מכחישים העדים זה את זה לא תנשא לכתחילה ואילו ראה התה"ד סברות רבותינו היה מחמיר ואוסר בפה מלא עי"ד

ומבואר מדברי התה"ד בתורתו ומור"ם שפסק כוותיה דהא דמקלין וס"ל להתיר היינו בדאיכא מכחיש אבל אם העד אומר שבפניו ובפני ב' נתקדשה ואין מי שיכחישהו דאין האחר קמן גם אינהו ס"ל דבכה"ג אפי' שהעד שלפנינו הוא באחד שפיר הוו קידו' גמו' וכ"כ הכנה"ג בהגב"י ס"ק כ"ד וז"ל לא סתר בעל תה"ד סברא זו אלא כשמכחישו אבל כשאין מכחישו חברו לא. מדברי הב"י נראה דלא דחה דברי בעל תה"ד מהלכה אלא במכחישו עי"ד וכ"כ מוהרח"ש אה"ע סי' ט"ו וי"ט ודקדק כן מתשו' הרשב"א וכ"כ ה' בנימן זאב בסי' ל"ה וז"ל בנד"ז שמעיד שנתקדשה בפני כמה אנשים אם האשה מודה לדברי העד הרי הוא כאילו נתקדשה לפני הרבה עדים והרי היא מקודשת וצריכה המינו גט וכו' עי"ד, וכדברים האלה כתב הרא"ם ז"ל בתשו' ח"ב סי' ל'. איברא דהכנה"ג הביא משם ה' מוהרי"א ז"ל בסי' רל"א דמוכח דאפילו באינו מכחיש דחה רבינו המחבר דברי התה"ד עי"ד. אולם כשאני לעצמי אהמ"ר מעוצם רבנותו של מוהרי"א מדברי הרשב"א בתשו' שהביא הרב"י שוב בתר הכי מבואר להפך וכמו שכ"כ מוהרח"ש בסי' הנ"ל דכ"ד הריטב"א ושיש לחוש לסברתו ואיך נאמר שהרב"י חולק אהרשב"א מבלי עלות על שפתיו מאומה

וראיתי לה' שעה"מ פט"ו מה' אישות הלכה ל"א דכ"א ע"א שכתב דאפשר דאף מוהרי"א מודה בע"א האומר שנתקדשה בפני ובפני אחרים והלכו למדה"י דחוששין לדבריו ואף כשחברו מכחישו היכא דאינו צריך לקיים עדות בראית חברו ומה שנסתייע מדברי מרן היינו לפי נדון שלו שלא היו בשעת מעשה אלא ב' בלבד אחד העיד כן ואחד העיד כן שלפי עדות הב' אין כאן קידושין כלל ועדות הא' אינו מתקיים אלא בראיית הב' והו"ל מקדש בע"א וכההיא דהתה"ד ממש וכו' עי"ש. ומ"מ לא הרוחנו כלום בזה דעדיין מחלו' במקומה עומדת דהגם דהרב שם הכריע דדעת הרמב"ם והראב"ד והרמב"ן והרשב"א והה"מ ז"ל דע"א האומר בפני ובפני פ' נתקדשה כל שהיא שותקת חוששין לדבריה עכ"ז בד"ן ע"ד הביא משם הריטב"א בחידו' לקידושין לדס"ה ע"ב על ההיא דאמרו בש"ס ותסברא ע"א בהכחשה מי מהימן וכו' ומשם הר"ן בנימוקיו על הרי"ף פ"ב דכתו' על ההיא דע"א אומר נתקדשה וכו' דכתבו בהדייא דגם באומר בפני ובפני ב' נתקדשה וליכא מכחיש דעכ"ז ל"מ דגזה"כ היא דבעינן ב' עדים דילפינן דבר דבר מממון וכ"כ מפורש ה' תומת ישרים סי' קכ"ז וז"ל השורש אצלינו שאין דבר שבערוה פחות מב' וכו' וצריך שיהו ב' בשעת מעשה וב' בשעת העדות אבל כל עוד שיש ב' בשעת מעשה ואין ב' בשעת העדות שיעידו ע"ז כגון האומר בפני נתקדשה ובפני אחר והרי אמר שהיו ב' בשעת מעשה כיון שאין שם ב' שיעידו ע"ז לא מקרו ב' וכו' וכד מעיינינן שפיר תשכח עדות ב' הוא מה"ת ובנד"ז אין שם ב' בשעת עדות אלא אחד עכ"ל

אשתכח השתא דבכל האופנים אפי' כשאין כאן מכחיש מידי פלוגתא ל"ן כי אם זאת מצאנו דהיכא דליכא מכחיש רובא דרבוואתא ס"ל דמהני אמירתו ומה גם בנ"ד דידענו מצד אחר דגם העד הב' מודה לו באופן דאין כאן מכחיש ובכן איכא הכא בנ"ד כמה ספקי להחמיר ס' אי הלכתא אזלא כמ"ד דבעי' עדות מיוחד'