נושא האפוד תרלה

מבלי שיאמר דבר ובפרט שכבר היה לו טעם לגרשה שנ"ד היה שנשא אשה על אשתו ולכן כיון שאין שייך לומר כאן דמשום שלא לעשות איסו' אומר בודאי דלא מהמנינן ליה מטעם דא"א מע"ר. ובכן יכונו יחדיו המקומות שמהם הקשתי למוהרי"ט ז"ל בנדפס סי' י"ד עש"ה ואין כאן דבר סת"ר מדברי הפוס'

ואחרי הודיע אלקים אותנו דדברי מוהרי"ט ז"ל לית להו פרכא מדברי הראשונים כמ"ש בנדפס רק מיוסדים על אדני האמת והצדק דלא שייך כאן סוג דשאחד"א ולכן התירוה שם בלתי שום אזהרה ורק הכריזוהו משום שעבר על שבועתו שנשא אשה על אשתו וכמבואר שם דתא נפקת דהאשה הנצבת עמך בזה היא מותרת לו. ואפי' תימא דאין חילוקינו עולה יפה ונדון מוהרי"ט במחלו' הוא שנוי עם סברת הפוס' העומדים בראש דברינו ואיתא הכא ליתא דשאחד"א ואע"ג דליכא הכא עדים לאסרה עליו לקחתה אבל אם כבר לקחה אין לנו לכופו לגרשה בעבור היותה לגבי דידיה חתיכה דאיסו'

ד הלא זה הדבר נפתח בגדולים וז"ל הרמב"ם בפ"ד מה' אישות דין טו"ב מי שראה אשתו שזנתה וכו' ה"ז חייב להוציאה וכו' ובדין י"ח כתב א"ל אשתו שזנתה תחתיו וכו' אם מאמינה וסומך עליה ועל דבריה ה"ז חייב להוציא ואין ב"ד כופין את האיש לגרש אשתו בדבר מדברים אלה עד שיבאו ב' עדים ויעידו שזנתה בפניה' ואח"ך כופין אותו להוציא וכ' ה"ה שדין זה מן ההלכות. הנך רואה בעיניך שני שרי צבאות ישראל הרמב"ם והרי"ף שכתבו להדייא דהיכא דהאיסור הוי מכח שאחד"א אין כופין אותו להוציא ואע"ג דהרא"ם בח"ם סי' כ"ה ומוהריב"ל בח"ב סי' ו' תמהו ע"ז דלמה לא יכפוהו לגרש מ"ש מהאומר פ"פ מצאתי דב"ד כופין אותו להוציא רמזם הכנה"ג בסי' קט"ו הגה"ט ס"ק כ"ט מ"מ לא הסכימה דעתם הפך הרמב"ם והריף רק שתמהו עליו וכבר מוהר"י הלוי בסי' קכ"ג ומוהר"י הלוי אחיו של הטו"ז בסי' ט"ל הו"ד בס' פ"ת סי' קט"ו ס"ק ל"ה המליצו בעדם ויישבו הקושייא עי"ד. ואמת שמוהריב"ל שם אחר שתמה על הרמב"ם כ' דהכי משמע מתוך תשו' הר"ר חזקיה הכתוב בקובץ תשו' הרשב"א וז"ל אבל אם ראה אותה שנבעלה לאחר פשיטא דאסורה לו דכעדים חשיב וכו' עי"ש ותשו' זו היא באה בתשו' הרשב"א ח"א סי' תתל"ב מ"מ מי סני לומר דכעדים חשיבי היינו כעדים ולא עדים ממש דהיינו לאוסרה עליו ושחייב לגרשה אבל לא לכפייה וכמו שדחה שם מוהר"י הלוי ראיית פ"פ עי"ד והג' מוה"ר מוהרא"ג ז"ל בס' צל הכסף ח"ב סי' י"א דח"ל ע"ג כתב בדעת הרשב"א והרא"ש כס' הרי"ף והרמב"ם דבראה שזנתה חייב להוציא מידי שמים אבל אין כופין אותו. אך ה' עבודת השם סי' פ"ט דקס"א ע"ג הביא דהריטב"א בחידו' לכתו' ד"ט על סוגייא דפ"פ ורב"א ז"ל בשיטתו שם ס"ל דכופין אותו להוציאה עי"ד ובמה שהביא משם הריטב"א כן כתב ג"ך הג' חת"ס באה"ע סי' כ"ח משם הריטב"א בחידו' לקידו' לדפ"א רמזו הפ"ת בסי' קט"ו ס"ק ל"ה ושם אתה מוצא סברות האחרונים בזה מערכה לקראת מערכה וכשנבא למנין אבי ראה גם ראה דרובא הן הפוס' הן בראשונים הן באחרונים דס"ל דאין כופין אותו להוציא שהוא הביא האיסור על עצמו וכבר כתב הטור בסוס"י קנ"ד דכל היכא דאיכא פלוגתא אי כופין או לא אין כופין כדי שלא יהא גט מעושה וכ"ש הכא דאיכא רובא דסברי דאין כופין ומה גם דאם נאמר כדברי מוהרי"ט ודעימיה דל"ש כאן שאחד"א גם הריטב"א ורב"א דסברי בההיא דפ"פ דכופין הכא יודו דאין כופין דהא דכופין התם טעמא הוי משום דשאד"א

איכו השתא דאסקינן להלכה דאין כופין אותו להוציא חל עלינו חובת ביאור אם הקידו' נעשו כהוגן דכדי להתירה לשוק צריך שיפטרנה בגט פיטורין והוא אינו חפץ לגרשה ואם נכופהו הו"ל גט מעושה. או אפשר שהקידו' אינם עולים לפו"ד וכאפס ותוהו נחשבו ותצא ממנו בלא גט. ולפי השאלה המוצגת לפנינו איני רואה שום גרעון בקידושין רק בעבור שכפי דברי העד החסיר תיבת לי אשר בזה ארוכה ל"ו עלתה והקדושין המה עולים לפו"ד וכאשר נבאר

ה ראשונה דאע"ג דמרן ז"ל פסק בסי' ז"ך ס"ד דמקדש שאמר הרי את מקוד' ולא אמר לי אינה מקוד' ורובא דרובא מהפוס' הסכימו לזה מ"מ רבני האחרו' ובפרט רבני שלוניקי ורבני אזמיר נרתעו לאחוריהם ולא סמכו עצמם לפוטרה לשוק בלתי גט וכמ"ש בסה"ק אבני האפד סי' ז"ך אות ל"ב לך ואספת זאת שנית דשניהם יחד מודים דלשם קידושים לעצמם נתכונו ובכי הא איכא כמה מרבוואא דסברי דיש להחמיר אפי' בחסרון לי ע' כנה"ג סי' ז"ך הגהב"י ס"ק ב"ך יד"א ס"ק כ"ט ועד אחרן מו"ה בס' צ"ל הכסף ח"א סי' ט' דנ"א ע"ג כתב דמי יקל ראשו נגד אשלי רברבי שהחמירו עי"ש והבאתים שם באות ל"ד. והבאתי את השלישית שהעד הזה שאמר הנוסח ולא הגיד שאמר לי ההוא אמר בתחילה שאמר הברכה הנהוג' ביתר הקידושין וכל כי האי סגי ומסגי וכמ"ש ה' מטה לחם בסי' י"ט דח"ל רע"ג ורמזתיו שם באות מ"ט דאם מעיד שאמר מה שאומר החזן בעת החופה אנן ידעינן דאמר לשון המועיל ומה שבחזרתו דלג תיבת לי אמרינן דלא נזכר לסיים הכל. ואת רב"ע וגדולה היא אלי דהא דלא חיישינן לקידושין כשלא אמר לי טעמא הוי דאין כאן ידים מוכיחות למי מקדשה דאפשר דמקדשה לאחר וזה לא שייך בנ"ד דהיא היתה קשורה אצלו ככלב והיתה שוכבת