נושא האפוד תרלד

משים עצמו רשע מוכרחים אנו לומר כי שקר הוא דובר ואין. בנו כח לכופו שלא ישאנה גם היכא דכבר קדשה כנדון שלהם דאז צריכין אנחנו לכוף אותו שיגרשנה רק אנחנו מחויבין להזהירו מקודם ולומר לו שהיא אסורה אליו ופוק עיין דדברי הרא"ש והב"ש ז"ל שכתבו ומזהירין אותו שאם באמת בא עליה שאסורה היא לו אבל לא לכופו שלא ישאנה. ואל תשיבני מדברי הרא"ש שכתב וה"ה אם אומר שלא בא עליה דמשמע שאם אומר שבא עליה אינו די באזהרה דלשון זה אדלעיל קאי במה שסיים שלא נאסרה לבועל ע"ז כתב דזהו דוקא אם אומר שלא בא עליה דאם אומר שבא אסורה עליו אבל לא לאסרו בכח רק דמזהירין אותו. ואני אמרתי דזה יהיה כונת רש"י ז"ל בסוגייא דכתובות שם שכתב מפני מה לא אסרוה על דוד שהרי עדים ם הרבה ידעו והתוס' שם הוקשה עליהם פירוש זה אבל האמת דפשי' לשון הש"ס דקאמר למה אסרוה דמשמע בית דין הוקשה לו דבאיזה כח יכולין ב"ד לאסר על אותה על דוד כיון דאין כאן עדים ולזה קאמר דעדים הרבה היו שם אבל התוס' רוח אחרת איתם ופירשו דהענין הוא על דוד איך לקחה דהיה לו לחוש על עצמו כן עלה בדעתי מתחילה ושו"ר למוהריט"ץ שכ"כ בדעת רש"י ונדחק ליישב הגירסא לפי דעת התוס' ואף הוא העלה דכל שהוא ע"פ דבריו אינם יכולים לאסרה עליו בכח רק דאומרים דלצאת יד"ש אסורה לו עש"ה כנלע"ד ליישב תשו' מוהרי"ט ז"ל ודעימיה. איברא דאכתי לא איפרקנא מחולשא כמה שיש להרגיש על מוהרי"ט ז"ל דלא בא בפיו לא דבר ולא חצי דבר מסוג זה דשאחד"א דלכל החלוקות הלא הוא אמר דבא עליה וכל לגבי דידיה הוא חתיכה דאיסו'. האמת שאין אנו יכלין לכופו בעבור זה אבל מי פטר לנו מהחייוב דרמייא עלן לגלות את אזנו שאם באמת בא עליה שאסורה לו משום חתיכה דאיסו' וגם אם כפתן חרש יאטם אזנו אנחנו נצא י"ח ומה שירצה יעשה

ב ונראה לחלק דע"כ ל"א בעלמא דכל שהוא בודה האיסור אע"פ שהוא היתר שאחד"א היינו דבאותו איסור שהוא בודה על ההיתר אינו מדבר רשע על עצמו וכגון ההיא דפ"פ מצאתי דאין הוא עושה האיסור רק שהוא אומר שהיא עשתה מעשה רשע ועם מנאפים חלקה ופ"פ מצא. ובמ' כתו' ב"ך ע"א אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני וכו' ופרש"י טמאה אני נדה אני ולא פי' טמאה אני מזנות וכן בראה אשתו שזנתה או ע"א אומר לו שזנתה או היא עצמה אומרת שזנתה והוא מאמינם בכי הא איכא למימר שאחד"א ברם כל שבאמירתו משוי אנפשיה רשיעא וכגון נ"ד דהוא אומר דבא על אשת חברו בעודה נשואה הרי משים עצמו רשע באמירה זו ואין אדם מע"ר וכיון שאינו נאמן לא חל האיסו' על עצמו וזוהי כונת מוהרי"ט בתשו' הנ"ל ואותם המסכימים עמו ובעבור זה לא חשו אפי' להזהירו ול"ד לההיא דהרא"ש בתשו' דהתם הא מיהא יצא קול שבא עליה וכן ההיא דדע"ה דהיה רגליים לדבר אף בלי אמירתו. והיה נראה להכריע מן הש"ס דאפי' דבאמירתו נעשה רשע עכ"ז אמרי' שאחד"א דהכי איתא במ' נדרים ד"ץ ע"ב בראשונה היו אומרים ג' נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך ופרש"י בא עלי אדם אחד וטמאני וכו' ומוקי לה בש"ס דהיינו באשת כהן דאנוסה אסו' לו אבל באשת ישראל לא מצי מוקים לה דמ"ן אם היה באונס בישראל משרא שרי ואי ברצון כלום יש לה כתובה משמע דכל שהיא אמרה שברצון נבעלה נאמנת והיינו משום דשאחד"א ואמאי נאמנת והלא באמירתה נעשית רשעה וא"א מע"ר ואין לומר דמ"ש בש"ס דנאמנת היינו לגבי כתובה דלגבי ממון הודאת בע"ד כק' עדים דמי אבל לא לאסרה על בעלה הא ליתא דמלבד דאמתני' קאי דקתני יוצאות ואי איתא להא לא היה צריך הש"ס לאקשויי מכתו' לחוד דיכול היה להקשות ג"ך דיוצאות קתני ואילו באומרת ברצון נבעלתי אינה יוצאה דאינה נאמנת. עוד בה דרש"י במשנה פירש להדייא דלא מוקי לה בישראל דאילו ברצון מיירי אפי' לישראל אסורה ואין לה כתובה וכי תימא דהכא מיירי בשבעלה מאמינה ובעבור זה נאמנת דלגבי בעל שאחד"א גם זה ליתא דכשבעלה מאמינה אפי' למשנה אחרונה אסורה לו וכמ"ש הפוס' יעו' בטור אה"ע סי' קט"ו הא אינו אלא כשאין בעלה מאמינה וכן הוא דעת רש"י שפי' יוצאות בע"כ של בעל. הרי לך כתב מפורש דאמרינן שאחד"א אפי' היכא דבאמירתו נעשית רשעה וזהו הפך ס' מוהרי"ט הנ"ל ודישרן סמיכין עלוהי ואיך הפה יכולה לדבר שנעלם ממנו לפי שעה סוג' ארו'

.. ג קושטא קאי דטעמא בעי על מה זה האמינו רז"ל במשנה ראשונה להאשה שאמרה נטמאתי ברצון ולא חשו. להא דאמרו ז"ל אין אדם מע"ר ומוכרחין אנו לילך בעקבות הנמק"י בפ"ד דיבמות גבי ההיא דנתגיירתי ביני לבין עצמי שכתב דל"א אין אדם מע"ר היכא דהוא בא להמנע מעשות איסור מכאן ולהבא וכגון להאסר בבת ישראל וכן העלה ה' פחד יצחק בערך א"א מע"ר דאף אם משים עצמו רשע בדבורו נאמן היכא דמתכוין לטובה י"ש ועפ"ז אתי שפיר מה שהאמינו רז"ל במשנה ראשונה לאשה אומרת נטמאתי ברצון אע"ג דמע"ר דיש לדון דכונתה לטובה כדי שלא לעשות איסור עוד לשבת עם בעלה שהיא אסורה לו. ובכן יתיישבו דברי מוהרי"ט ז"ל דלא חש למאמר האיש דהוא בא על האשה בעודה נשואה דאם כונתו לשוב ולא להיות עוד באיסור עמה יען כי צרעת ממארת היא יגרשנה ויתרפא מצרעתו