נושא האפוד תרלא

הנה בש"ס נדרים דע"ב ע"ב אמרינן דכ"ע (דהיינו בכל התורה כולה) שלוחו של אדם כמותו והיינו מההיא דקדושין דע"א דילפינן מקרא דושלחה מביתו דשלוחו ש"א כמותו ודוקא היכא דהוציאו רבותינו מדיוקא דקרא דלא מהני שליחות כגון שם בנדרים דאין הקמה והפרה ע"י שליח משום דכתיב אישה יקימנו ואישה יפרנו יהיה מטעם דמשמע דוקא אישה ולא אחר וכמ"ש בב"י סי' רל"ד ס"ל יהיה מטעם דכתיב תרי זמני אישה וכמ"ש בנדרים הר"ן שם. וכן גבי דייני יבום אמר קרא וקראו לו זקני עירו ודרשו ביבמות מ"ה וק"ח הן ולא שלוחן. וכן גבי סמיכה א"ק על ראש קרבנו ודרשו בערכין ב' ע"א קרבנו ולא קרבן חברו. וכן בעגלה ערופ' ויצאו הן ולא שלוחן בסוטה דמ"ה אבל היכא דליכא מיעוטא בקרא להדייא אמרינן שלוחו ש"א כמותו ואם היינו יכולין לעשות דרשא מעצמינו אלי אדרש מהכתוב דשליח לא מהני לא ליבמה ולא ליבם דקרא קאמר ועלתה יבמתו השערה וכו' ונגשה יבמתו וכו' ומצינן למדרש יבמתו ולא שלוחה וכדדרשינן מתיבת אישה יקימנו אישה ולא שלוחה וגם תרי זמני כתיב יבמתו בקרא וכמ"ש הר"ן גבי הפרה ואע"ג דתרי זמני יבמתו הוצרכו לדרשא אחריתי תרתי מפקי'. וכן וירקה בפניו ולא בפני שלוחו מה גם דהטעם הוא משום בזיון וע"י שליח אינו מתבזה. מיהו לאחר שנסתם התלמוד אין לנו לעשות שום דרשא וכמ"ש בזכרונותי ע' דרשא באורך משם הפוס' וכיון שלא מיעטו בתלמוד שליח לחליצה מי זה אשר יוכל לדרש מעצמו דפסולה החליצה ע"י שליח

הביטה וראה לה' דרכי משה ביו"ד סי' רס"ד שהביא דברי הא"ז דאסור לאב לעשות שליח למול את בנו כשהוא יודע למול וכתב עליו דצ"ע מ"ש מכל המצות האמו' בתורה דקי"ל שלוחו ש"א כמותו וגם הש"ך בחה"מ סי' שפ"ב כ"כ מדנפשיה והוכיח מדברי הרא"ש שאסור לעשות שליח בין לענין כסוי הדם בין לענין מילה. אך באמת קו' הד"מ היא קושייא עצומה וכמו שכ"ר להג' חכמ"א בחלק בינת אדם שער או"ה סי' ז' יצא לישע האוסרים להצילם מקו' הד"מ וכתב וז"ל בודאי בכל מקום שלא גילתה התורה שהוא בעצמו מחוייב לעשותה קי"ל שלוחו ש"א כמותו משא"ך במקום שגלתה התורה וכתב קרא יתרה שהוא דוקא יעשה ל"א שלוחו ש"א כמותו והאריך להביא ראיות ע"ז ולכן בכיסוי הדם דגלי קרא ושפך וכיסהו ולא כתב וכסה לגלות דמי ששפך יכסה וכן גבי מילה ילפינן מוימל אברהם וכו' שמצוה על האב וכיון דגלי קרא ל"א שלוחו כמותו וכו' וכ"כ עוד להלן דמילה היא חובת הגוף וכן השוחט לאחר ששחט חל עליו חובת הגוף לכסות שפיר י"ל דלא יוכל לעשות שליח את"ד יש"ב. ולי אני עבדו אהמ"ר רבנותו לא נכנסו דבריו באזני כלומר לא זכיתי להבינם דאחר שהשרישנו דכדי שלא יוכל לעשות שליח צריך שיכתב לך הכתוב בהדייא הלא"ה אנן לא מצינן למדרש א"כ מהו זה שכתב דמילה וכסוי הדם גלי קרא בהדייא אנא מצא נך דמה שהביא ראיה ממה שאמרה תורה ושפך וכסה דרשא זו הלא היא בחולין פ"ז ע"א ודרשא זו היא באה לומר דאם בא אחר וחטפה מידו דיהיה חייב לשלם קנס אך לא בא לומר דיהיה קפידא שיהיה על ידו דוקא דאם היה דעת הכתוב להקפיד שלא יוכל לעשותה ע"י שליח היה יוצא דאם בא אחר וכיסה לא נתקיימה המצוה דמי ששפך יכסה וחייב הוא לכסות וזה לא שמענו שהרי בגמרא לא אמרו אלא שחייבו ר"ג יו"ד זהובים ואם לא נתקיימה המצוה למה חייבו הלא לא עשה מצוה והא דקי"ל כל ישראל חייבין לכסותו היינו בשלא רצה הוא לכסות אבל ברצה הוא לא קיים האחר המצוה אלא ודאי דיכול לעשות שליח וכיון דאם עשאו שליח המצוה מתקיימת משו"ה חייבו ר"ג וכבר ראיתי בעתון המאסף לשנת תרע"ב כרך א' חוברת א' סי' י"ג או"ט שהביא בשם רבני אשכנז שהשיגו להג' בינת אדם באופן אחר דוכי מכסהו ילפינן מי ששפך יכסה הלא וכסהו לא קאי אמכסה כי אם אדם ואיצטריך ליה בשמעתין דלא נימא כמו אבדה השב תשיבם אפי' ק"פ קמ"ל וכסהו למעט כסהו ונתגלה וכו' עי"ד גם במ"ש דמילה ג"ך גלי קרא דלא יהיה ע"י שליח לא מצאתי שום גילוי רק דבש"ס אמרו מצוה על האב ומפיק לה מקרא דוימל אברהם והרי הוא ככל מצוה דעלמא והוא בעצמו כתב אח"ך דאם לא רצה האב והשוחט לקיים לא כפינן להו כיון דיכול לקיים המצוה ע"י אחר וכו' סו"ד לא זכיתי לירד לסו"ד ועדיין קושיית מור"ם על הא"ז בדוכתיה קאי ואהמ"ר לא העלה ארוכה וכבר האריך בזה ה' לב חיים ח"א סי' ל"א עי"ש ומ"מ מ"ש הרב דבעינן דיגלה התורה להדייא דשליח ל"מ וכל היכא דסתום לן הדבר ולא אשכחינן קפידא בקרא שפיר אמרינן דמצי משוי שליח. יוצא לנו דחליצה ע"י שליח מהני דהא לא גלי לן קרא ולא ראינו לשום אחד מהמחברים ומפרשי הש"ע דנטפלו בזה

ואחר החיפוש אנכי הרואה דהיא סוגייא מפורשת דחליצה לא מצי למעבד ע"י שליח בכתובות מ"ד ע"א על ההיא דאמרינן המקדש אשה ע"ת ובעל א"ץ הימנו גט איתא איתיביה ר"א וכו' חליצה מוטעית כשרה ואיזו היא חליצה מוטעית כל שא"ל חלץ ע"מ שתתן לך מאתיים וש אלמא כיון דעביד מעשה אחוליה לתנאיה. א"ל בר בי רב שפיר קאמרת (בתמי') מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן לה מב"ג וב"ר תנאי דאיפשר לקייומי ע"י שליח כי התם הוי תנאי לא אפשר לקיומי ע"י שליח כי התם לא הוי תנאה ופרש"י אפשר לקייומי עי"ש כי התם שהרי משה