נושא האפוד תרל

דרבנן מ"מ: שורש הדבר הוא באיסור דאורייתא אבל בכה"ג דנ"ד דאעיקרא אינו אלא חומרא דרבנן היה נראה מקום להקל ע"פ כל החילוקים הנז'

. ולולא כי יגורתי מה' פני יהושע שארר וקלל להמקל ש במנ"ח וכן ה' תפארת למשה וכמ"ש ה' חת"ם בתשו' הנ"ל הייתי מבקש פנים עוד להתיר והגם שה שד"ח שם אות א', הביא לנו משם רב א' דהאריך לשפך סוללה נגד דברי התל"מ וכתב שבמקום שדעת תורה נוטה להקל אין לך מצוה גדולה מזו לשמח נפשות עגומים וכו' י"ש מ"מ אניני סומך על דעתי בזה כי מכיר אני את מקומי כי איני ראוי ליכנס במקום גדולים ומי שדעתו יפה ורואה את דברי ויכול לסמך על דעתו ולא על דעתי הישר בעיניו יעשה

ובכל זאת אנא דאמרי שליש ישוב למאי דק"ל דכיון דטעם האיסור שלא ישא מנ"ח הוא מטעם סכנת הולד השתא דברור לנו דליכא סכנה בטל הטעם בטלה הגזרה וככל מה שהבאתי לעיל. אך זהו דוקא אם היה הטעם רק משום סכנה אבל בירוש' אמרו טעמא משום דאמר קרא ובשדי יתומים אל תבא והוי מטעם זכיה דזכה התינוק בשדי אמו ואתי אחרא ופסיק לחיותיה וכמ"ש הג' חת"ס בח"א חאה"ע סי' ג"ל וכתבתי בזה בחידו' לאה"ע (מ"ב כ"י) סי' י"ג נמצא דהתינוק הזה שזכה בשדי אמו גבלו רבותינו זמן זכייתו עד כד"ח ומעתה לא שייך לומר בזה בטל הטעם בטלה התקנה דבשלמא אם היה הטעם משום סכנה איכא למימר הכי כיון דהשתא ליכא סכנה אבל כל היכא דאתינן עלה מטעם זכייה הלא התינוק הזה זכה לזמן ב' שנים ואין לנו לשבר זכייתו בכדי ובעבור זה לא הלכו הפוסקים באותה שיטה דדבר שנאסר במנין וכו' וק"ל. (א"ה מה שייך זכיה אחד שנגמל הילד

?) ולדידי חזי לי דאף לס' הפוס' שלא התירו בעבר ט"ו חדש מיום הלידה ה"ד היכא דעדיין תינוק יונק מאשה אחרת וכמו שתראה בכל הנדונות מהרבנים דעדיין התינוק יונק חלב אבל כל שיש זמן שנגמל הילד מפני סיבה עצומה למה נעכב אותה בחינם דכבר ראינו שכבר עברו יותר מג"ח ולא אירע שום רע לולד וכמ"ש כיו"ב ה' חוט השני בסי' פ"ח והובא בשד"ח אות ט' ובאות ל"ב הביא כן משם גדול א' שמובא בתשו' מוהר"ם מרוטו- נבורק האחרו' והוא נחל נובע מדברי הרב"י בשם הר"ן בתשו' סי' י"ב שכתב וז"ל שכיון שתקנו חכמים שלא ישא מנ"ח מפני תקנת הולד היכא שאין לולד תקנה אין לאסר לאשה להנשא וידוע שדרכן של נשים שפוסקין קצת זמן מלהניק ופסק חלבן ואין ראוייות עוד להניק עי"ד. ולא אכחד דממה שאז"ל גמלתו אסור מוכח דאפי' עבר זמן ולא אירע שום נזק אסור מ"מ אפשר לומר דה"ד בגמלתו בלתי שום סיבה דקנסוה רבנן אב' גמלתו מפני החלב או סיבה אחרת ועברו ט"ו חדש אפשר דלכ"ע מותר. וכמעט שעברתי בתשו' מוהרש"ם נר"ו שבאו לידי בתו"ש ראיתי לו בח"ב סי' צ"ב שכתב וז"ל עכ"פ באשה גרושה דנ"ד שגמלתו ע"י חסרון בריאות כדאי הם המתי' לסמך עליהם וכיון שהחת"ס לא התיר אלא אחר ח"י חדש גם אנחנו נצא בעקבותיו וימתינו עד כלות ח"י חדש ובתשו' כתבתי לפי מ"ש בהגהות ח"ש (לא ידעתי מי הוא) לאה"ע דכפי שנשתנה בזה"ז ואין יונקים כ"ד חדש יש להקל בפחות אלא שיש בזה משום דבר שנאסר במנין וע"ש מ"ש בזה ולפי מ"ש התוס' במגילה ובגליון תוס' דהיכא דיש דעה א' להקל ל"ש בזה דבר הנאסר במנין א"כ ה"ן אחר ח"י חדש דכמה תנאי ואמוראי עבדו עובדא יש מקום לצדר בזה"ז אבל ח"ו לסמך ע"ז להקל נגד הפוס' וגם החת"ס דחה טעם זה בב' ידים אבל מ"מ כיון דהוא רק דחיישינן למיעוטא במיעוטא דמיעו' לא חיישינן וכו' ובפירש ב' חדשים כמה מניקות כבר פסקה החלב אצלם וכו' בצירוף כל הנ"ל אפשר להקל וכו' ע"ש הביטה וראה דהרב ז"ל במיעוט ש שיחה החזיק את המרובה והתיר כדברינו רק דלא פירש לנו מדוע לא סמך אדברי גליון תוס' שהם יסוד חזק לדברינו אפי' אם נאמר שנכנס בסוג דבר שנאסר במנין כ"ש לפי דברינו שלא נכנס בסוג זה וככל הנ"ל אחז"ר בא לידי ס' שבט שמעון ח"ג ושם בד"ץ הרחיב בה והביא ראיות דיש לחלק מזמנם לזמן זה וכמעט שרצה להתיר לאחר תשעה חדשים ומ"מ לא אזר חייל להתיר בנ"ד כ"א מכמה טעמים ועלית על כולנה כי בעוד בעלה חי היה לה כאב עינים עד שהיתה קרוב לעורון והלכה לרופאים וכולם הסכימו שלא תניק הולד שהיה לה ועי"ז השיגה רפואה י"ש ולא זכר כמה מרבני זמנו שכתבו ש כדבריו ולא עלתה בידם היתר

העולה מן האמור דהיכא דנגמל מפני סיבה עצומה ועברו לפחות ב' חדשים מותרת להנשא אחר ט"ו חדש ואם התינוק יונק מאשה אם יש עוד טעם להקל מצטרף לסניף הטעם הזה אבל בטעם זה לחוד איני סומך להתיר כה דבר האיש מקוה רחמי שמים ממעונו. והוא הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט. סימן י"ב טבת התרע"ח

בא מעשה ונשכ"ר הלכה ביבמה שהיא יושבת בעירה בירכתי ביתה שומרת לעת היבום והיבם ג"ך יושב בעיר אחרת ושניהם נתרצו בחליצה יען שהיא עת חירום ואינם יכולים לצאת ולבא מעיר לעיר ושאלי"ם הלכו אם היבם והיבמה יכולים לעשות שליח לחלץ