נושא האפוד תרכט

חדשים מהגירושין ילדה והניקה אותו איזה חדשים אך האשה הנ"ל הוכרחה לבקש פרנסתה עבור זה הוכרחה לגמל את בנה ולאחר חצי שנה מיום הגמל נתקשרה עצמה בשידוך עם איש"א וכשנודע לב"ד שעדיין לא שלמו ימי ההנקה שלא היה בן י"ז חודש עכבוה מלהנשא והרב ז"ל לא רצה להתירה י"ש ומוכח מדבריהם דאף לסניף ל"מ וה' שד"ח שם או"ל רמז ספרים בענין זה אשר אינם נמצאים אצלי ואנחנו לא נדע מה דברו בזה. אך שם באו"א הביא משם הג' שו"מ בח"א סי' כ"ד שנשאל בגרושה מעוברת שתכף ללידתה רצתה ליתן בנה למנקת כדי להנשא ורב העיר מיחה ולא הטתה אוזן ונתנה בנה למנקת ואחר ט"ו חדש רוצה להנשא ורצה הרב השואל לסמך דכיון דאחר ט"ו חדשים הרבה אמוראים רצו להתיר וגם ב"ה מן המתי' נהי דבאלמנה אין לסמך ע"ז אפי' בשעה"ד אבל בגרושה דאיכא ס' ר"ש וגם שלא התחילה להניק כלל יש לסמך ע"ז שהוא אחר ט"ו חדש והג' המחבר כתב דחלילה לסמך ע"ז ותמה עליו שלא ידע מדברי הג' פנ"י שרצה לסמך להתיר אחר ט"ו חדש וכל רבני האחר' דחו דבריו וכ"ש דלהתיר לכתחי' דודאי אסור י"ש וה' שד"ח שם כתב ע"ד דהפליג להחמיר כיון דאיכא ס' ר"ש הזקן דמקל בגרושה ומצורף לזה דעת המתי' כשלא התחילה להניק י"ש ומן התימא עליו דלא יעיר דהחת"ס בח"ב סי' קמ"ג התיר בכה"ג וכמש"ל באו"ז. גם ה' שד"ח השיג עוד להג' שו"מ שם באות ט"ו דלא דחו דברי הג' פנ"י אלא באלמנה ולא בגרושה. נקוט מיהא דבאלמ' נשאר ה' פנ"י כמעט יחיד בסברתו וגם שהוא לא כתבו אלא לסניף בעלמא

י ואנכי הרואה ל"ה שו"מ גופיה דבמקו"א צירף טעם זה לסניף הלא תראה לה' שד"ח שם באות ט"ו שהביא משמו שבח"א סוס"י נ"ג על כהן שנשא מנ"ח אחר ט"ו חדש ואמר בזה דבר חדש כיון דבכתובו' ד"ח אמרו דלב"ה ור"י מותר לאחר ט"ו חדש ור"ח הורה כן נהי דלא קי"ל כן מ"מ באשת כהן יש לסמך ע"ז דהא ביבמות דל"ז אמרו דהתם איכא רבנן אבל הכא כמאן נעביד לא כר"מ ולא כרבנן ולפ"ז כל שיש לנו עמודים לסמך עליהם פשיטא דלא מחמירינן בכהן דא"א להחזיר אחר גירושין והתיר אף בלי הפרשה דכל שאנו מחזיקים דאחר ט"ו חדש ל"ש איסור מנ"ח א"כ לא צריך לשום טעם וכו' י"ש ראה גם ראה דבנד"ז דליכא שום מקל בדבר דהכא קאי באלמנה שא"א שתהיה בגרושה כיון דנשאת לכהן עכ"ז סמך עצמו אדבר המתי' לאחר ט"ו חדש כיון שהוא כהן בסי' ס"ד הנ"ל דקאי בגרושה ולא התחילה להניק לא רצה לסמך אסברת ה' פנ"י אתמהא! ואין ס' שו"מ עמדי לראות הדברים בשרשן וז"ל הג' מנחת משה בחאה"ע סי' ג' אם נשאת לאחר עבר ט"ו חדש או י"ח והוא כהן ה' גבעת פנחס נסתפק בזה בסי' י"ג וכן בתשו' שו"מ ח"ג סי' קל"ה (סי' זה לא רמזו השד"ח) אולם ראיתי לאחד מגדולי הראשו' ה"ד ריא"ז בס' א"ז הנדמ"ח תשו' ר' משה ב"ר חסדאי שכתב וז"ל ומיהו נראה לומר דמה שיש לכהן לגרש בנושא אשה מינקת היינו בנשאה ט"ו חדש דצריך לגרש לכ"ע אבל לאחר ט"ו או י"ח חדש לא היה כהן מגרש שהרי יש כאן לסמך ארשב"ג ור"י שעד שם נקראת מנקת אבל לאח"ך לא כדאיתא בפ' אע"פ הרי יש לנו תנא דמסייע לדבריו א"ד ז"ל הלא תראה דבכהן סמכו אהך טעמא לחודא רק בעבור שא"א לו להחזירה ואפי' באלמנה וגרושה דעלמא דיש מקלין כמה מן הפוס' לא רצו ליקח טעם זה אפי' לסניף. ובאמת טעמא בעי שלפי מש"ל לפום דינא מקום יש בראש להתיר בזה"ז כיון דטעמא דסכנה ליתיה השתא דאפי' אם נאמר דחיישינן למיעוטא וכדברי ה' חת"ם הנ"ל מ"מ השתא הכא ליתיה קמן אפי' אחד מעיר שתניק את בנה כד"ח ולכ"ע למיעוטא דמיעוטא לא חיישינן והדין נותן להתיר אפי' לסברת המחמירין

י"א וכזאת וכזאת מצינו לרב א' גדול מרבני האחרו' מוהרא"מ אשכנזי ז"ל והו"ד באורך בס' חיים ושלום ח"ב סי' א' די"א ע"ב ואילך שרצה להמציא היתר חדש בענין עיגונא דעתה שיש הפרש רב בין זמן התלמוד והפוס' קמאי ובתראי שהיו בדורות שלפנינו לזה"ז כי עתה נתחדשו הטילינראפוס והמכתבי עתים וכיוצא דאם יהיה אסון על ספינה שנתבעה או נשברה מריצים איגרותיהם מזה לזה ומודיעים הכל בודאי הגמור שאין לחוש תשש רחוק שעדיין חי כמו שחשבו חז"ל עד עתה שמא יצא חי באיים רחוקים וכו' ואל תתמה על החפץ איך יתכן להחליט לבטל דברי חז"ל מפאת התחדשות ומעשים הנעשים אח"ך כי כן מצינו לחז"ל גופייהו כמה פעמים בש"ס וכו' ובהתבטל הטעם בטלה הגזרה וכ' והבו דלא להוסיף עלה להחמיר באופנים שהשכל הישר מחייב ומחליט לומר שלא עלה ע"ד חז"ל לכלל גם זה בגזרתם ומצוה עלינו לחפש ולמצא מקום ודרך היתר וכו' עש"ב ורבני דורו ה' מוהר"י אביגדור ומוהר"י אלפנדארי ז"ל בס' פורת יוסף ד"מ חלקו עליו וכמו שהובאו דבריהם שם והרה"ג מוהרח"פ שם בקש להחזיק דברי מוהרמ"א ואסופא דמילתא לא אזר חייל להתיר בזה כי אם בהצטרפ' אומדנות אחרות וכבר רמזתי דבריהם ויתר רבני האחרו' בסה"ק אבני האפד סי' טו"ב אות של"ט ע"ש והתם נמי שייכי כל הני טעמי דהיתרא שכתבנו פה ועכ"ז לא הסכימו להתיר. ומ"מ יד הדוחה נטויה דהתם עיקר האיסור שהוא איסור א"א חמיר טפי ואע"ג שהם לא הסכימו להתיר גם היכא דבא הדבר לידי איסור