נושא האפוד תרכד

והחילוקים הנאמרים בו אולי יפתחו לנו שערי התר למאי דקמן

א בכמה דוכתי אמרינן אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין ומהם במס' עדוייות פ"ק מ"ה. ובמס' ביצה ד"ו ע"א אמרינן הוי דבר שבמנין וכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו ומדברי הרמב"ם פ"ב מה' ממרים ה"כ נראה דהכל הוא מאמר אחד וכן מבואר מדברי הראב"ד שם שהשיג על הרמב"ם מההיא דריב"ז ספ"ק דביצה ואי איתא דשניין דא מן דא מאי מקשה מדבר שנאסר במנין להא דאין ב"ד יכול לבטל אלא ודאי דהכל הוא ענין אחד וא"כ למה רבותינו בעלי הש"ס אמור רבנן בכפיל"א ולא כל האר"ש שפה אחת דבמקו"א אמרו אין ב"ד יכול לבטל ובמקו"א אמרו דבר שנאסר במנין וכו'. עוד יש לדקדק דלגבי ב"ד אמרו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין ובדבר שנאסר במנין אמרו צריך מנין אחר להתירו ולא התנו שיהיה גדול ממנו ומדברי הרמב"ם שם שכלל הכל כאחד וסיים שיהא גדול ממנו בחו"מ נראה דבכל השנים צריך שיהא גדול מן הראשון. גם הרא"ש ז"ל בתשו' כ"ב סי' ח' העתיק בדבר שבמנין גדול ממנו

ב וראיתי לה' זרע אמת ח"ב סי' מ"א שכתב וז"ל הך מילתא דכל דבר שבמנין וכו' לא איתמר אלא גבי תקנה דבוטל הטעם בפ"ק דביצה ד' ו' אבל במילתא דלא בוטל הטעם לא סגי במנין אחר אלא צריך דוקא ב"ד גדול בחו"מ דאין ב"ד יכול לבטל וכו' ע"כ מבואר דדעתו לחלק דבדבר שבמנין דצריך מנין אחר להתירו היינו מנין שוה לראשון וא"ץ גדול ממנו וה"ט דבוטל הטעם אבל כשעדיין הטעם קיים ורוצים לבטל אותה תקנה או גזרה צריך שהב"ד המבטל יהיה גדול מהראשון בחו"מ וכפ"ז הרי לך הפרש גדול בין שני מאמרי רז"ל ובדקדוק נקטו במקו"א. מנין סתם ובמקו"א גדול מהראשון. אולם דבריו הנה הנם הפך הרמב"ם והרא"ש במקומות הנ"ל וכבר עינו ראה דבריהם ולא העלם על דל שפתיו אך איכא תנא דמסייע ליה הוא הקדוש הריטב"א ז"ל ה"ד הרב"א באסיפתו לביצה לד"ו שכתב וז"ל כי אמרו אעדות דביצה לא התנו וא"ת משמע דאילו אמרו אביצה הוה שרייא והא קי"ל אין ב"ד יכול לבטל דברי בד"ח אא"כ גדול ממנו בחו"מ וי"ל דש"ה שבוטל הטעם ושוה"ד שיתבטל מאליו אלא שהצריך הכתוב היתר ב"ד ולפיכך בכל בד"ח סגי ואע"פ שאין גדול כראשון שאין זה חשוב ביטול כדאמרינן גבי כרם רבעי וכו' ע"כ הרי לך כדברי ה' זרע אמת בהדייא. וכשתעיין בשורש הדין ברמב"ם אתה תראה דאין כל חדש שזו היא סבר' הראב"ד שהשיגו לרמב"ם מההיא דריב"ז שלא היה גדול מהראשונים וכונתו דהוא לא בא לחלק על הרמב"ם במ"ש דכדי שיוכל ב"ד אחר לבטל דברי הראשון צריך שיהא גדול ממנו בחו"מ דזהו ש"ס ערוך וה"ה לדבר שנאסר במנין. אך בא לחלוק על הרמב"ם דלא חילק בין זל"ז ועל שניהם הוא אומר דצריך ב"ד אחר גדול ממנו עו' פליג וס"ל דכיון שבוטל הטעם אין צריך שיהיה גדול מהראשון אלא במנין אחר סגי ואפי' קטן ממנו וראיתו מריב"ז שביטל תקנת עטור ירושלים בפירות בעבור שנתבטל הטעם נמצא דהראב"ד והריטב"א קיימי נגד הרמב"ם והרא"ש וע' להג' חק"ל חיו"ד ח"ב סי' מ"ט דכ"ז ע"ב שכתב דדעת רש"י כהרמב"ם עי"ד. ומדברי הרמב"ן במלחמות ר"פ מקום שנהגו ואביא דבריו לקמן (באות ד') נר' דקאי בסבר' הראב"ד וכן דעת ה' תומת ישרים סי' קס"ח וגאון עוזינו מוה"ר בס' שער אשר חיו"ד סי' י"ג דכ"ו ע"ב כתב דכ"ד ה' המאירי הובא בשעה"מ ה' ממרים והג"א פ"ק דכתובות אך דברי הר"ן בחידו' לביצה פ"ק מטין כדברי הרמב"ם והרא"ש עי"ד באופן דרבים אשר איתנו דס"ל דכל שנתבטל הטעם הגם דלא נתבטלה הגזרה וצריך מנין אחר מ"מ די בשיהיה אפי' קטן מהראשון בחו"מ וכנ"ז ובעבור זה לא זכיתי להבין דברי רבינו אשר ז"ל בס' שע"א א"ח סי' ב' ד"ה ע"א שכתב דרוב הפוס' הסכימו עם הרמב"ם עי"ד ואנחנו לא נדע מי המה הרוב הזה

ג עוד תשוב ותראה למוה"ר בא"ח שם שחידש מדנפשיה דאפי' לס' הראב"ד שסובר שאם נתבטל הטעם א"ץ שיהיה הב"ד גדול מהראשון מ"מ כדי להתירו צריך שימנו גדולי החכמים די בכל אתר ואתר הנמצאים בכל הגולה וגם שירצו ויסכימו רוב ישראל וכו' תדע דבדבר דצריך מנין אחר להתירו אם היתה גזרה כוללת לכל ישראל לא סגי בלתי אם יסכימו כל ישראל דהא גדולה מזאת אמרו גבי ד' צומות רצו מתענין כדאיתא פ"ק דר"ה ד"מ והרמב"ן בס' תוה"א והובא בטא"ח סי' תק"ן כתב דמ"ש רצו מתענין היינו בשרצו רוב ישראל והסכימו שלא להתענות אז אין מטריחין עליהן ע"ש הרי דאפילו דהניחו הדבר ברצון וא"ץ מנין אחר להתירו עכ"ז הצריכו הסכמת רוב ישראל וכו' א"ד זצ"ל ואחר נע"ר אנא דאמרי אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשו' דמה ראיה מייתי מההיא דרצו מתענין לומר דהכא צריך שיסכימו רוב ישראל דהתם שאני והרמב"ן בא להשמיענו שלא נאמר דניתן רשות ביד כל אדם אם ירצה יתענה ואם לא ירצה לא יתענה על זה אשמועינן דלא כן הוא רק הדבר תלוי ביד כל ישראל דאם הסכימו רוב הצבור להתענות אין היחיד רשאי לפטר את עצמו אבל לענין דבר שבמנין כיון שנמנו העדה ויורו המורים לבטל אותו דבר א"ץ ג"ך שיסכימו ישראל תדע דהא הראב"ד שסובר שאפי' מנין קטן מהראשון די עיקר חיליה מההיא דריב"ז שביטל תקנות הראשונים יהיה קבלת עדות מן המנחה ולמעלה