נושא האפוד תרכג

דאף לפי דבריו שהוא הודה שבא עליה אך לא הודה להם שהולד הוא ממנו' אדרבא הוא מחמיש שבא עליה וכיון שלא הודה שהולד הוא ממנו אף אם הודה שבא עליה פטור ממזונות וכמו שכן בא מפו' בדברי מרן סוס"י ע"א דהבא על הפנו' אם הוא מודה שהולד ממנו חייב לזונו וכת' הח"מ והב"ש שם דדוקא אם מודה אבל אם אינו מודה אע"פ שאינו טוען בריא שאינו ממנו אלא ספק חזקה דממונא עדיף והם הדברים שכתב הריב"ש בסי' מ"א עי"ד

וגדולה מזו אני אומר דאפי' אם הוא מודה שנתעברה ממנו ואינו רוצה לזונו אין בנו כח לכופו דהנה ידוע סב' הרמב"ם פ"ג מ"ה יבום ופסקו מרן בסי' נ"ז דאפי' במודה שנתעברה ממנו ה"ז ספק וחולצת ואינה מתיבמת וה"ט דאמרי' כשם שזנתה עם זה כך זנתה עם אחר וכ"כ רי"ו בשם סמ"ג וכמ"ש בב"י וכ"כ המר' ריש פ' כיצד וכמ"ש הד"מ וכיון דלדעת הרמב"ם והסמ"ג והמר' אכתי מידי ספקא ל"ן איך אנחנו יכו' להוציא ממנו ממון. והגם דלענין ירוש' פ' הרמב"ם דהוא בנו ליורשו ומוציא ממון מהאחים הא ל"ק כלל דכיון שהוא אומר שהוא בנו בודאי דהוא יורשו דהא אי בעי יהיב ליה במתנה מחיים וכמ"ש ה"ה פ"ד מה' נחלות אבל להוציא ממון מאחרים לס' הרמב"ם ודעי' דמידי ספק ל"ן אין לנו כח להוציא ממון. אך ק' לפ"ז דמרן פסק בשו"שי ע"ה דאם מודה שהוא בנו חייב לזונו ולשונו תהלך באר"ש דע"כ הוא זן אותו וכל הפוס' כולם נקטי להלכה דכל שהוא מודה שהוא בנו חייב לזונו ואילו בסי' קנ"ו פסק לההיא דהרמב"ם וע"כ לחלק דשאני איסור מממון דכל שהודה שהוא ממנו גם הרמב"ם מודה שהוא חייב לזונו יען דהודאת בע"ד כק' עדים דמי ורשאי אדם להתחייב עצמו בדבר שאינו חייב אבל לענין יבום וחליצה אינו תלוי בו ולכן פסק הדין דחולצת ואינה מתיבמת. וכן ראיתי אחר החיפוש לה' פ"ת סי' י"ג ס"ק י"ח שהביא משם ת' פני אריה סי' ס"ז שכתב וז"ל ואי משום שמא יחזר בו אחר הנישו' ויטעון שאין הולד ממנו לפטר עצמו מחייוב הנקתו הא אף בלא שבועה כיון שהודה בב"ד הודאת בע"ד לחוב לעצמו כק' עדים דמי ואינו נאמן לחזר בו וכו' יעו"ש ומה שהעיר עליו הפ"ת לא ירדתי לסוף דעתו

אכן לימים אשר ה"ן חליפות קרוב לשנתים ימים במנחה התרע"ה (לעיל סי' ו') כתבתי דמטעם אחר הוא פטור ממזו' הבן אע"פ שהוא מודה שנתעברה ממנו וכת' סברת הר"ן והובא בד"מ דכל שאין חייב במזונות האם אינו חייב גם במזונות הבן י"ש ועפ"ז הנה מקום פטור לנדון שאלתינו וכ"ש דהוא לא הודה שנתעברה ממנו וכנ"ל

אחר ימים בא הנואף לפנינו והודה הודאה גמו' שהוא בא עליה ושממנו נתעברה וברור לו שהיא לא זנתה עם אחרים ונתן אמתלא לדבריו כי מפני האף והחימה אשר הכעיסתו חמותו כי הוא אמר לה מקודם שלא תבא לפני ב"ד והיא לא שמעה לכן כחש בתחילה. (עמ"ש בתשו' תמוז התרע"ה לעיל סי' ה') והתרנו להם שינשאו זה עם זה. וה' יצילנו משגיאות ויזכנו להושיב האמת על כנו הצעיר. דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט. סימן י"א תשרי התרע"ח

ישאלוני משפטי צדק שרי ואוהבי. לעמד ולעיין במאי דקי"ל באה"ע סי' י"ג דלא ישא אדם מנקת חברו עד שיהיה לולד כ"ד חדש אי בזה"ז דנשתנה הטבע דכל אנשים מניקות ולדותיהן עד היותן בן י"א או יב"ח ולמרבה עד היותו כבן ט"ו (שלא ברצון חכמים ע' שד"ח חלק אסי"ד מער' ההא אות מ"ב) אי הותר עכשיו להנשא אחר ח"י חדש וכמו שעשו מעשה חכמי התלמוד אלא דלא קי"ל כוותייהו יען בזמנם היו נוהגים להניק כ"ד חדש אבל עתה דנשתנה המנהג דלמרבה גומלין אותן בהיותן בן ט"ו חדש ולא יש כמעט אפי' אחת שתניק את הולד עד כד"ח א"כ דיינו בט"ו חדש או"ד הגזרה לא זזה ממקומה וקושטא קאי לעיני כל העם תמיה מילתא טובא לאסר את האשה בכבלי העיגון כ"כ זמן מאחר שהולד הולך ומתחזק כבריא ודרכיה דרכי נועם כתיב

והאר"ש תענה מליצי! רעי! גם אתם ידעתם כי בדין זה ספרין פתיחו רבני אשכנז האחרו' אשר נבוכו בזה הרבה ולא אחד בהם שסמך עצמו וחזר חייל להתיר ועל מה זה תכריחוני לשנות את הידוע ולטחון קמחא טחינא. וידעתי גם ידעתי כי כונתכם למנוע האנשים מחטא כי הפרצה מרובה פרץ על בני פרץ אחד האיש ואחד האשה שאינן יכולין להמתין כד"ח ועושין המזמתה ואתו לידי תקלה. והתאויתם' לכם למצא צד קולא וכוחא דהיתרא ואם איני רוצה לסמך על דעתי לפני מלכים יתיצב והמה יעמדו על הענין לראות אם כונתי אל האמת ולפום ריהטא דלתי ההתר ננעלין תנן דמאחר דאיסור זה אך יצא יצא מפום רבנן מארי דתלמודא עד דור אחרון ואי פסיקא הלכתא הכי מי זה אשר יוכל לנגוע בקצהו אנן יתמי דיתמי ל"ו חסרנו דבר וחצי דבר. אך כי היכי דלא לימרו מי גרם לכם עצלות שהיתה בכם כי לא אביתם לעלות אל הר סיני ספרי התלמוד והפוס' וכמ"ש בפסחים ס"ו אטפל בענין זה וה' אלקים ינחנו בדרך אמת לכוין לאמתה של תורה. ובטרם יהיה כל שיח אציגה נא עמך שורש דבר אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו ודבר שנאסר במנין וכו' הם ופירושיהם