נושא האפוד תרכב

ולמודע"י אני צריך כי שאלתי למשגיחי חברת הסיגורא- סייון משפט הפוליצה והם אמרו שיש אופנים שונים יש מי שמפרש בפוליצה שינתנו המעות ליורשין ויש מי שמפרש שינתנו לאשתו. ויש מי שמפרש שינתנו למוציא הפוליצה ובכל האופנים אינם נותנים המעות כי אם לאחר שיחתם המקבל שקבל המעות ולפ"ז בב' אופנים הראשונים מי שנוטל הממון הוא המוחזק בפועל וזוכה במה שבידו וכמו כן באופן הג' וכל מה שכתבתי אינו אלא לשטרי הלואות וכיוצא. זהו מה שעלתה מצודתי נאם הגבר כותב ומעלה ממה שה' חננו. יעתר אל אלוק ינחני בדרך אמת מקנה קניינו. הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט (א"ה יש לי איזה הערות על התשו' הזאת אך לע"ע אני טרוד הרבה ואין לי פאי לחוות את ענ"ד). סימן יוד אדר התרע"ז

שאלה בוגרת שבאה לפני ב"ד וכרסה בין שניה ותובעת מאיש שממנו נתעברה והוא מכחישה. היא הביאה עדים לר' שו"ל לברר דבריה ואחר האיום העשוי לשלשתן ר' אומר שאינו יודע כלום ש' מעיד שהנואף אמר לו שהוא שכב עמה ושהיא מעוברת ממנו כי בפעם הראשון עשו תרופות והפילה הבחור משיב שאינו זוכר אם אמר לו כן. לוי מעיד שהנואף א"ל שפלנית היא הרה בת ח' חדשים. וישאלו הב"ד ממנו אם יודע עוד בדבר זה והוא השיב כי לא ידע אתו מאומה. ויצאו מלפני ב"ד ותכף סמוך לוי הנז' דחק ונכנס ואמר לב"ד שישביעו לשלשתן שבו' חמורה שיגידו האמת. וכה עשו הב"ד והטילו להם חומרות יתרות אז פתח פיו לוי וכה אמר כי יום אחד היה הוא יושב במעמד הבחור והעד הב' והיו עיניו יורדין דמעה על מה שאירע לו עם כלתו שבא עליה והרתה ממנו והוא עשה אופנים שתפיל הולד בשמעו הנואף הנז' אלה הדברים בכה גם הוא ואמר ללוי אתה כבר גמרת הענין אך אני לא אוכל עשות דבר כי הנערה היא בת ח' חדשים ובפעם הראשון שהיתה הרה עשיתי אופנים שתפיל אמרתי לו א"כ תעשה החופה ענני כי אינו יכול יען הוא מזומן לילך לצבא. עוד זה מדבר והנואף בקש לטורדו בדברים ואמר לו לוי עתה כיון שאני נשבעתי לפני ב"ד מוכרח אני להגיד האמת מה שאני יודע. ואחריו בא ר' העד הראשון והעיד הכל כדברי לוי אך הוא הוסיף כי דבר עוד הנואף שאם תפיל הילד אני אקחנה ונזכר לוי ואמר שגם הוא שמע מהנואף כדברים האלה. הב"ד שאל מהנואף אם יש אצלו לשאל מהעדים דבר ואמר כי אין לו לשאול מאומה. וע"פ העדוייות הללו הנערה טוענת מהנואף שתזון את הולד ושיקחנה לאשה

השב אשיב הלא מראש נחזי אנן על מזונות הולד ואחר נבא לענין הנישו'. הנה בעדות הא' של ש' שמעיד שהנואף א"ל שבא עליה ושעתה היא מעוברת מאחר שהוא עד אחד והנואף אינו מודה לו שאמר כן אדרבא דבריו קרובין להכחשה אין בו מועיל ועכ"ז אף אם נקח אמר לא א"ל הנואף רק שבא עליה אך לא אמר שהולד הוא ממנו (א"ה נראה ששכח מ"ש בשאלה שא' ושהיא מעוברת ממנו גם לפי הקב"ע השנית אע"פ שהדברים רצין ובא שהולד הוא ממנו מ"מ אין כאן עדות ברור שיצא מפיו אודיתא על הולד. אלא דמצד אחר הקב"ע השני לפום ריהטא הוא בל ואין בו מועיל מאחר דאלו העדים עצמם שניהם יחד ענו ואמרו בתחילה שאינם יודעים דבר ואחר באו להגיד וכבר ידוע מחלו' הא' והובא בב"י חי סי' כ"ט דכל שבתחילה אמר העד איני יודע ואח"ך ח והגיד דרוב הפוס' ס"ל דהו"ל חוזר ומגיד. וכפי דר מוהר"ם אלשיך סי' ק"ד הוא דכל הפוס' ס"ל דהו"ל קו ויעו' כנה"ג הגב"י ס"ק נ"ו דמידי מחלו' לא יצאנו עי ואע"ג דהכא איכא אומדנא מוכחת דמה שלא הגידו בראשונה היינו משום דנקל בעיניהם האייום והגיזום לא הודע חומר הדבר ולא רצו לקלקל האהבה אשר לו עם הנואף ולכן שאלו שלא בפניו דינתן להם שבועה חמורה וע"י השבו' יוכלו להגיד כי יהיה להם דבר להשיב לנוו דחומר השבו' הכריחם וכמו שכן השיבוהו בפנינו. וכן כתב הרב"י שם דאפשר דיש לחלק בין נ"ט למה שא שאינו יודע לאינו נ"ט. מלבד דהר' ז"ל בלשון אפשר א ועוד בה דמדברי מוהר"ם אלשיך ז"ל שם מבואר דאמת כזאת אינה מועילה עש"ה. מה גם למ"ש עוד מוהר" אלשיך שם והו"ד בכנה"ג שם ס"ס נ"ו דאפי' לסב' האו דיכול לחזר ולהגידם יהיה האופן שכבר אמר קצת העדות אך לא היה מספיק לפי הדין ואומר שאינו יודע נ מזה ואח"ך אומר שיודע יותר חו"מ מקרי עי"ד ה"ן בר לוי אמר בתחי' שהנואף א"ל שהנערה פ' היא מעוברת בת ח' חדשים אשר אין בו מועיל למאומה דאפ' לוו דכונתו דידע מאחר דהיא מעוברת ושאלו ממנו אם יו עוד ואמר שא"י ואח"ך הוסיף בעדותו דהוא בא עליה ושכבר היא הרה פעם ב' ואינו יכול להפילו דעדות הוא מועיל לומר דהא מיהא בא עליה א"כ הו"ל חו ולא נשאר אלא עדות ר' דגם זה אינו מועיל לרוה"פ דס"ל דאף באומר איני יודע לבד הו"ל חו"מ וב הקב"ע השנית הלכה לה ותשב מנגד ואין כאן א עדות ש' הראשון

ובר מן דין אפי' ע"פ עדוייות הללו איני רואה מקום לחייב את הנואף לזון את הולד וכמ"ש בתר