נושא האפוד תרכא

אנכי הרואה דדברי' מוהרימ"ט הן הנה דברי התוס' ביבמות ל"ח ע"א דר"י מוקי הסוגייא דנפל הבית במטלט' שהביאה מבית אביה ואיתנהו בעינייהו ויותר רחב כ' המאירי ביבמות בנימוקיו שם משם גאוני ספרד וז"ל שם ולגאוני ספרד ראיתי בס' דעה ג' שבנכסי צ"ב שהם בעין יש בהן שבח ב"א הואיל ולבסוף לא מצי לסלוקי בזוזי אע"ג דאם פחתו פחתו' לו כי הדדי נינהו ויחלוקו אבל דנצ"ב הרי הן בחזקת יורשי הבעל ע"כ ומ"מ יהיה איך שיהיה רבים מהפוס' לא סל"ה והם אמרו דסוגייא דנפל הבית דאמרינן דנכסים בחזקתן דהיינו נצ"ב בחזקת שניהם האיש והאשה ה"ט לפי ששניהם חשיבי מוחזקים אע"פ שאין הנכסים בעין. ולפ"ז אין חזקת היורשים ברורה דהא איכא מ"ד דגם יורשי האשה חשיבי מוחזקים ושפיר ילפינן מינה למאי דקמן וכדאמרן מעקרא

ט"ו ואדמקיפנא אדרי אשכחנא מרגניתא (ממני היתה ושככחיה ורמזתיו בסה"ק אבני האפד סי' ן' אות ו') תשו' ה' באר מ"ח אה"ע ח"א סי' טו"ב שעמד על פתגם דנא דאחר שכתב דבגביית מלוה אזלינן בתר המוחזק כתב וז"ל ואשיבה ידי לדעת על מה סמכינן האידנא לגבות בין לאשה בכתובתה ובין לבע"ח אף שלא היו מוחזקין מהמלוה שהניח הבעל המלוה ואין פוצה פה ומצפצף ובהיותי נבוך העיר ה' את עיני וראיתי שעתה בז"הז שאנו כותבין בכתובה ובשט"ח שעבוד מטלטלי אג"מ דקנאי ודאקנה חזר הדין דמטלט' דינן כקרקע מה"ד הגמור ולא מן התקנה וכו' שכל תנאי שבממון קיים וחזר שעבוד מטלט' דאורייתא כמו הקרקע דכל טעמא של דבר דמטלט' דיתמי לא משתעבדי לבע"ח הוא משום דלא משתעבדו מה"ת וכמ"ש הטור בסי' קי"ז וכ"כ הרמבם פי"א מ"ה מלוה וכיון דהבעל או הלוה שעבד מקרקעי אג"מ שפיר משתעבדי מה"ת וכו' ודבר זה למדתי מתורתו של מרן כ"מ ל"ס מלו"ל פי"א הי"א וכו' וכן הוא בב"י אה"ע סי' ק' ע"ד הרא"ש בתשו' אי כתובת אשה נגבית מהחוב וכו' ומעתה עכ"ל דמ"ש הכנה"ג דאם היורשין מוחזקין יכולין לומר קי"ל וכו' גם מ"ש הגהמ"ר ומוהר"ח חפץ דאינה גובה כתו' ממלוה שביד אחרים היינו אם לא יש שעבו' מאג"מ והצ"ע על כנה"ג והיד"א דלא הזכירו כלום וכו' והדבר פשוט דלדידן דכתבינן הכי וכו' לית דין ולית דיין דלימא דלא גבייא כתו' א"ד ז"ל הארכתי בהעתקת דבריו לפי שהם קלורית לעין לנ"ד והעד העיד בנו דנהגו הב"ד לגבות ממלות אחרים

ולא אכחד תחת לשוני מה שנרגשתי בזה בדברי מרן בש"ע דבס"א כתב הך דינא דהרמב"ם ובס"ב כתב דאין עיקר כתובה ותוס' נגבין מהראוי וכו' ואילו היה דין זה קודם שנתקן לכתב בכתו' התנאי הנז' הי"ל להקדים דין זה ולכתב אח"ך דעכשיו נוהגין לכתב בכתו' וכו' וכמו שדקדקו הפוס' על כיוצא בזה דמרן לא ס"ל לההיא דהרמב"ם דאחר תקנת הגאו' גובה מהראוי מדנקט דין הראוי אחר תקנת הגאו' וכן יש לדקדק בדברי הטור שכתב ונמצא האלמנ' גובה מן המטלט' בתנאי זה ולא מתקנת האחרו' ומה היה חסר אם היה כותב מן המטלט' ומן הראוי וכו' וכמו שדקדק על כיו"ב ה' בעי חיי באה"ע שם דל"ה ע"ב דלא ס"ל להטור דין הרמב"ם דאחר התקנה גובה מהראוי. אך לא מפני דק"ל מאי דקשייא נדחה הדין דהוא דין אמת כפי מה שהכריע מדברי ה"ה וממה שמפורש בב"י. ולא תעלה על דעתך דתיקון זה שכתב הרב יעלה ויבא לאתרי דכתבי בשטרי כתו' מטוא"מ וכמנהג שלוניקי ויתר מקומות אבל פה סופיאה אינן נוהגין לכתב כן וכמ"ש בחיבורי בביאור הכתו' אות י"ח ורק הן כותבין נכסין וקיניינין דאית לי תחות כל שמייא דאית להון אחרייות ודלית להון אחרייות נמצא דחסר תיבת אגב ולא אהנייא הא ליתא דתיבת אגב איצטריך לכדי שיוכל לטרף מהלקוחות אבל כל לגבי יורשין אפי' דליכא אגב גבי מנייוהו וכמתבאר מדברי ה"ה פי"א מה' מלו"ל דין י"א ומדברי הב"י ח"מ סי' ק"ז סי"ד משם הרשב"א ודוק. וכן מצאתי להדייא במוהרשד"ם אה"ע סי' קכ"ז שנשאל ע"ז וז"ל י"ל כי בכתובה אינו כתוב כמנהג הספרדים מטלט' אגב מקרקעי אלא אנשי אונגאריאה כותבין בין נכסי דאית להון אחרייות ובין נכסי דלית להון אחרייות וכו' וא"כ כיון דלא תפסה מטלטלי אין לה אלא מה שבידה וכו' אבל מטלטלי החנות שאינם בידה יהיה לבע"ח אחרים והמותר ליורשים והשיב דודאי אע"פ שאינו כתוב כן מטלט' אג"מ מ"מ כתב הרמב"ם וכו' וכתב המ"מ וכו' וא"כ גובה נמי מן הסחורות וכו' י"ש הריי בהדייא כמ"ש

י"ז הנה נא ערכתי משפט דהאשה גובה אע"פ שאינה תפוסה שהנכסים ביד שליש והיה בהניח דהסיגוריטה דין מלוה יש לה אכן עדיין אני מסופק בזה דל"ד לגמרי למלוה דכל מלוה דעלמא זוזי דיהיב שקיל וכמה פעמים נוטל פחות ממה שנתן משא"כ בסיגוריטה אינו כן דאם נבטח עצמו בד"מ בעד אלפיים מנים לעשרים מנה לשנה והספיק לפרוע ג' או ד' שנים באופן שכל נתינתו היתה ד' מאות מנים ומת אחר מיתתו לוקח אלפיים מנה ואין זה סך המלוה. ולמרבה נוכל לומר שהת' שהספיק היא ההלואה והיתרון הוא ראוי גמור שבא בעבור מיתתו וה"ז כמעות הקאן פאראסי שהוא הסך שלוקחים מהרוצח בעבור הנרצח דהסכימו הפוס' דהוי ראוי גמור ע' מט"ש סי' ק"ד הגה"ט ס"ק פ"ז ולה' זל"א אה"ע מע' הק' אשר לפ"ז אין זכות להאשה הנז' כי אם עד הסך שהספיק הבעל לתת.