נושא האפוד תריט

לישתמיט שום א' מרבנן בתראי לומר דבכתובות שלנו שכתוב האי לישנא דמלוה ורשו ליתא להאי פלוגתא דנדונייא אי הוי כחוב או"ל וכמ"ש ה' עדוב"י ומדברי הרשב"ץ שנסתייע ה' עדוב"י לא קאמר אלא דאהני הך תנאה למה שאמרו מקולי כתובה שנו כאן דהיינו לענין שלא לגבות מהראוי ושיכול ליתן לה פחות שבמטבעות וכו' אבל לעשותה דין מלוה ותוב ממש דהיינו שתגבה במעו"ב וכיוצא מנין לנו והלא תראה בתשו' מוהרימ"ט אה"ע שכתב דעכשיו שכותבין בכתובות לשון זה דמלוה ורשו דאינו בדין ליתן לה פחות שבמטבעות ואפ"ה נראה מדבריו שם דעדיין הוא מחלוקת אי נדונייא הוי כחוב או"ל וכו' יש"ב מ"מ אינו סותר מה שאמרנו דלפי מש"ל גם אנחנו מודים דלענין שתגבה הכתו' במעו"ב לא מהני הך תנאה דזה נכלל בתנאי דלהתפרעא משפר ארג וכו' ואיכא מאן דסבר דאפי' סובין נקרא מיטב וכנ"ל וגם ה' עדו"ב לא אמרו אלא לענין גבייה מן הראוי וכיו"ב דהנם מקולי כתו' הוא דמהני. גם במ"ש דגם למאי דנחלקו הפוס' אי נדונייא הוי כחוב או"ל דלפי דעת ה' עדוב"י מהני הך תנאה ומדברי מוהרימ"ט משמע להפך אנא לא קחזינא כי האי סימנא בדברי מוהרימ"ט דבאה"ע אחר שהביא המחלו' אי נדונייא כחוב סגר המדבר באמרו מסתברא דעכשיו דנהגו למכתב וכו' ובח"מ סי' ח' אחר שכתב ואע"ג דלענין זיבורית ולכל מילי דקולי כתובה לגבי בעל השתא אנו נותנין לנצ"ב כח היפה שבחובות היינו משום דרגילי השתא למכתב כמה לישני דיפוי כח ומהני לגבי בעל דכל תנאי שבממון קיים אבל לא לגרוע כחו של בע"ח וכו' יעו"ש מבואר דהך דנרגש הוא דלגבי בע"ח ל"מ הך תנאה להציל מהמחלוקת אך כל לגבי בעל שפיר מהני באופן שלענין ראוי ושבח ויתר קולי כתובה יודו כ"ע דלישנא דכמלוה ורשו מהני לעשותו כחוב. ואם מצינו חולק הוא הקדוש ה' פמ"א דהגם דהיה כתוב על כתובת נ"ד הך לישנא דמלוה ורשו וכמ"ש בשאלה דזו היתה טענת האלמ' כתב שם המחלו' וגם דהתוס' אין לו דין נדונייא ושבקיה אדיניה דתנאי כתו' ככתו' דמייא והוא לבדו נשאר בסברא זו. וכבר כתבתי בסה"ק אבני האפד סי' ק' או"א דה' מכתם לדוד באה"ע סי' ה' בקנ"ד ע"ג נסתייע מדברי ה' עדוב"י הנז' ושם בסי' י"ג דקס"ו ע"ג רב אחד שבימיו סמך עצמו על תשו' ה' עדוב"י הנז' לך נא ראה. וכפ"ז סלקא בידן דאתתא דא גובה מהמלוה לכ"ע אפ"י למ"ד דהמלוה נקרא ראוי כיון דליכא תו קולי כתובה בכתו' שלנו דכתוב בהו הלך לישני דתקון רבנן כמלוה ורשו וכו' להתפרעא מכל שפר ארג נכסין וכו'

י"א ברם כד הוינן בה נר' דצללנו במים אדירים והעלינו חרס בידינו דהנה הך לישנא דלהתפרעא וכו' לא אהני לענין ראוי אלא לענין שאר קולי כתובה כגון לפחות שבמטבעות ולגבות מן העדית הפך דין כתובה דדינה כזבורית וכיוצא אבל לענין ראוי מאי אהנו הנהו לישני וכמו שתראה בדברי הפוס' שחדשו הך דינא דלא בא בדבריהם אלא פחות שבמטבעות וכו' מילי דשייכי בהך לישנא ורק ה' עדוב"י הוא הממציא לנו דלישנא דמלוה ורשו מהני לגבות מן הראוי משום דכיון דעשאו כחוב גמור לא שייך כאן קולי כתובה ותלה עצמו באילן גדול הרשב"ץ ז"ל שכ"כ בפירוש הכתו'. ולדידן לא מהנייא מידי דזהו דוקא אי הוה איפסיקא הלכתא דבע"ח גובה מן הראוי שפיר אמרינן כיון דקבלו עליו כמלוה ורשו עשאו חוב עליו וליכא למימר קולי כתו' אבל לסב' הסוברים דאין בע"ח גובה מהראו' ומ"ש בש"ס דבכורות מקולי כתו' ה"ד לגבי שבח אבל לענין ראוי אין לחלק בין ב"ח לאשה יעו' בהרא"ש פ' יש בכור א"כ מאי אהנייא דקבלו עליו כמלוה אפי' שיהיה חוב גמור לדידהו אינו גובה מהראוי והר' עדוב"י דהשיגו למוהרח"ש בסי' כ"ט שכתב דאינו גובה מהראוי היינו דהתם קאי באלמנה שהיתה תפוסה מהיתומי' דהיא מצייא מימר קי"ל כמ"ד דב"ח גובה מהראוי וחייבו מוהרח"ש ממאי דפסק במשנה דהאשה אינה גובה מהראוי לזה בא ה' עדוב"י בהשג יד דהשתא לדידן ליכא האי דינא דהרי היא בע"ח ממש וזאת אומרת קי"ל כמ"ד דב"ח גובה מראוי אבל כל שהאשה אינה תפוסה גם ה' עדוב"י יודה דהך לישנא מגן שויים וכפ"ז בנד"ד דאין האשה תפוסה באנו למחלו' ויכולין היורשין לומר קי"ל ודוק

י"ב והנני עומד אעיקרא דמילתא על ההיא דמוהרימ"ט דכתבנו לעיל דלגבי קרקעות לכ"ע מהני הך לישנא דלהתפרעא וכו' ולאיזה פוס' מהני גם לעידית שבמטלט' וכסא וסמוכות שלו הם דברי הרמב"ן שהובאו בטור חה"מ סי' ק"ח גבי ההיא דשטר שבח היוצא על היתו' שכתב הרמב"ן דכל שפירש ממני ומיורשי מהני תנאה וכמ"ש מוהרימ"ט אה"ע שם. ואני עני חזינא ביה תיוהא דהנה אמת דהרב"ד שם בדנ"ה ע"א כתב דאין חולק ע"ז דכל הראשונים פה אחד אמרו דפירש מהני אך אנכי פשפשתי ומצאתי להריטב"א בחידו' לגטין על דנ"ו שכתב וז"ל ל"ש כתב לו סתם ל"ש פירש לו בין ממני ובין מיורשי אינו גובה מהיתו' אלא מהזבורית וכדאמר אבא שאול בכתו' (דפ"ז) לענין שבועה אע"ג שפטרה בפירוש אינה נפרעת אלא בשבועה וכבר איפסיקא הלכתא התם בהדייא כא"ש ול"ש בין שאמר לה ממני ובין שא"ל מיורשי בין לא אמר לה ושלא כדברי הרי"ף דאוקי ההיא דא"ש בשלא פטרה בפירוש כדי דלא לפלוג א"ש עם משנתינו דהתם וליתא כדמוכח התם וכ"ד רבינו נר"ו וכ"ד הרז"ה עכ"ל אשתכח דאיכא הכא תלתא סבי החול'