נושא האפוד תריח

התמרמר על הרה"ג מוהרח"ש עמ"ש בסי' כ"ט דאין האשה גובה בראוי וכו' דבכתו' שלנו הנהוגות מימי הרה"ג פש"י דינא דא אזדא מנייהו באשר אנחנו רגילין למכתב בכל הכתו' וקבל החתן הנ"ל הכל כמלוה ורשו וכו' אשר בתנאי זה לא שייך למימר מקולי כתובה שנו כאן וכו' ועל פי תנאי זה סמי מכאן אותו המחלו' דאיפליגו רבוואתא אי בנדונייא ונצ"ב הוי בכלל כתובה או"ל דבכתו' שלנו מכח תנאי זה כל אפייא שוין וכו' עי"ש וכ"כ עוד בסי' ע' דק"פ ע"א באופן דהרשב"ץ ומוהרימ"ט ומוהרש"ג והכנה"ג וה' עדוב"י כולהו בחדא שיטתא אזלי דע"פ תנאי זה דמלוה ורשו ולהתפרעא מכל שפר ארג יכסין וכו' נקיים אנחנו מכל קולי כתובה וממקום קדוש יהלכו מדברי הרמב"ן ז"ל ויתר הראשונים וכנ"ז. ומפורש שם בהרשב"ץ דהך תנאה מהני לשיהיה התוס' כדין מלוה כמו הנדונייא אבל בנדונייא עצמה לא היה צריך תנאי שמדינא בדין מלוה לא כדין כתובה לגבות מהזבורית. ועד אחרן ה' לב מבין בפט"ו מ"ה אישות ד"ע למאי דקאי מר דעיקר כתובה ותוס' אינן נגבין מהשבח נקיט להלכתא פסיקתא דהאי דנא דכתבינן תנאי זה בכתובות גובה כל סכי כתובתה נדונייא ותוס' וק"ר מן השבח כמו שאר בע"ח י"ש וע"ע למוה"ר בס' שער אשר אה"ע דסי' ל"ב דמגרר ואזיל בתר שיטת מוהרימ"ט והרב"ד ז"ל

אבן נראה דגם זה במחלו הוא שנוי דמוהר"י אלמושנינו ז"ל בס' עדות ביהסף ח"ב סי' ל' אחר שהביא דברי הרימ"ט הנ"ל כתב דבקונטריסו דחה דבריו וגם מוהרימ"ט לא על טעם זה לחוד סמך כי אם בהצטרפות טעמי' אחרים א"ד ז"ל ואנחנו לא נדע מה היתה דחייתו דחילוק מוהרימ"ט יסודתו בהררי קדש הרמב"ם והטור וכמ"ש בהדייא וכ"ר דדעת ה' עדות ביהוסף היא דאע"ג דמצינו להנך ראשונים דכתבו דכל שהתנה לגבות מן העידית ממנו או מיורשיו גבי מן העדית היינו בקרקעות אבל במטלטלין אע"ג דהתנה כן ל"מ דכל מידי אקרי מיטב וכמו שכ"ר הדבר מפור' לה' נחלת שבעה בביאור הכתובה סי' י"ב סנ"א אות ב' רמזו ה' עבודת השם באה"ע סי' כ"ד דקל"ח ע"ב שכתב כן וזל"ל א"כ מאי אהני מ"ש כן מכל שפר ארג נכסין דאינו קאי רק על הקרקעות דאילו מטלטלין כל מילי מיטב נינהו אפי' סובין אי יהיב לה בדמי שיוויין בכל דמי כתובתה הוי מיטב וכ"מ בתשו' מוהר"ם דפוס קטן סי' קכ"ט דאע"ג דכתבינן מכל שפר ארג נכסין יהבינן ליה סובין וכו' יעו"ש וה' עה"ש אחר שציין שכ"כ ה' ב"ש סי' ס"ו סקי"ד וה' חינוך בית יאודה סי' קי"ט סיים וכתב דאילו היו רואים הרימ"ט והב"ד דברי מוהר"ם היו הדרי בהו עי"ד (ותשו' מוהר"ם אמ"א לראות הדברים בשרשן) ואין ספק דגם בדברי הרא"ש מוכרחים אנו לומר כן דמסתמא לא פליג אמוהר"ם רביה ונמשך לזה נוכל לומר דגם הרמב"ם ויתר הפוס' שפסקו כן היינו דאהנייא לקרקעות אבל לא אמטלטלין דלגבי דידהו הך תנאה מגן שוייא

איברא דראינו להרב"ד בסי' ס"ו דנ"ז ע"א דירד לחלק כן ושוב כתב דכתובות שלנו לא שייך לומר כן דהביא שם דברי ה' המבי"ט בח"ב סי' ע"ג שכתב דאף שכתוב בכתובה שתגבה מן העדית כל המטלט' נקראין עדית והקשה עליו מדברי בעה"ת ש"ד סי' ב' ח"ב שכתב דאם כתב לה שיגבה מן העדית שבמטלט' מהני ותירץ דיש לחלק דכשכתב מעדית סתם לא מהני דתפשת מועט תפשת ומפרשינן התנאי דוקא על הקרקעות אבל כשכתב מעדית שבמטלטלין אז שפיר מהני ועפ"ז כתב דבכתו' שלנו הוי כאילו כתוב בהדייא מעדית שבמטלט' שהרי כתוב וקבלית עלי ועל ירתאי בתראי וכו' להתפרעא מכל שפר ארג נכסין וכו' הוי כאילו כתוב מעדית שבכל נכסיו בין במקרקעי בין במטלטלי יעו"ש הרי שגם הרב סוב רדבמטלט' (נ"ל דצ"ל לא) ש שייך דין עדית ע"כ ה"ד בסתמא אבל לא במפרש מעדית שבמטלט'. אך תשו' מוהר"ם מנגדתו שכתב דאפי' דכתב ליה שפר ארג נכסין יהבינן לה סובין לר' ברור דאפי' דכתב לה מעדית שבמטלט' ל"מ ומ"מ כשנדקדק בדברי מוהר"ם אתה תראה דגם לסברתו מהנו הנך לישני דיפוי כח והראיה דבקרקע גובה מן העדית רק דס"ל דגבי מטלט' כיון דכל מילי מיטב נינהו אע"פ שכתב לה שפר ארג נכסין יכול ליתן לה מטבעות פחותות דכולהו אקרו נכסי ואה"ן דלשאר מילי כגון לשיהיה נידו הכתובה והתוס' והק"ר כתוב אהני הך תנאה אפי' לגבי יורשין וכההיא דשטר של שכח היוצא על היתומים דמהני תנאה גם לגבי יורשין לגבות מן העדית כיון שפירש בחיי ולאחר מותו וכנז'

והיו עיניך רואות בדברי ה' עדוב"י שם דקבע יסודות על לשון מלוה ורשו דכתבינן בכתובה ולא רגל על לשונו תנאה דמכל שפר ארג נכסין וכו' וכב יש להרגיש על מה ולמה לא נסתייע מדברי מוהרימי נראה ברור דתרי ענייני נינהו ונר' הטעם דלפי דעת זה אהני לשלא תגבה מן הזבורית אבל לא לשר מילי דהיינו שבח וראוי וכיוצא אבל מילי דמלוה ור מהני לכל מילי ובעבור זה ה' עדוב"י בחדשו דין זה ו נשתמש לא מלשון הטור בח"מ ולא מתשו' מוהרימ"ט מדנפשיה חילק זה ומסברתו מוכח דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי והכין חזינא לה' עבודת השם שם דה דבדקל"ט ע"א דחה ס' מוהרימ"ט זה כ"ד מכח תשו' מוהר והעלה דל"מ תנאי זה דלהתפרעא וכו' בע"ב חזר וצדד לזה האלמ' מכח חילוק ה' עדוב"י י"ש. והנה אמת שכת' שם דמדע הפמ"א בח"א סי' ץ' נר' דלא ס"ל האי חילוקא ובדק"ם ע כתב דסברת הפמ"א היא ברורה לפי דעת רבני האחרונים