נושא האפוד תריז

כמיעוט לגבי רוב והדמי"ן יתעבד למאי דקי"ל בעלמא דכי פליגי מי נקרא מוחזק דאזלינן בתר רוב דעיקר הדין וכו' ואי הוו תרי רובי דסתרי אהדדי דרוב דעיקר הדין מסייע לר' ורוב דחזקה מסייע לש' לא מצי ש' לומר קי"ל ואזלינן בתר רוב דעיקר הדין א"ד וע"ע לו באה"ע סי' ל"ו דק"א ע"א ולה' ירים משה בכללי הקי"ל ס"ק ס"א. מעתה ע"פ כל האמור נתנה ראש למאי דאמרן מעיקרא דאשה זו יוצאה בהינומא וראשה פרו"ע פרעון גמור בכל מכל דכיון דרובא דרבוותא סברי דמלוה לא מקרייא ראוי לגבי כתובת אשה ותרי מנייהו רבנן הם האומ' דמקרייא כיון דהנכסים ביד שליש יכולה אשה שתאמר הב הב נדונייא ותוס' וק"ר וכנז'

ט אבן אתכריית רוחי במי שראיתי למוה"ר שם בסי' ל' דסתר כ' האמור ומר הוא דקאמר דאין ענין זה שוה לההיא דנחלקו הפוס' מי מקרי מוחזק דאזלינן בתר רובא דעיקר הדין וגבה טורא בינייהו דשאני התם דבעיקר החזקה עצמה נחלקו והוי חזקה רעועה שאינה מוסכמת משא"כ היכא דהוו יורשים נגד מקבל מתנה דכ"ע ל"פ בעיקר החזקה דבודאי הגמור דהיורשים הם מוחזקים בחזקה דממילא אלא דפליגי אי רובא עדיף מהך חזקה או"ל וכיון דהחזקה הוייא ברורה ושלמה בלתי שום חולק יכולים היורשים לומר קי"ל כשנים מהמורים אפי' דהוו מיעוטא ואסיק לדינא דגם היכא דהנכסים ביד שליש אלימא חזקת היורשים דממילא לומר קי"ל אפי' במיעוט פוסקים עש"ה ובסי' כ"ט דפ"א כתב דמהנהו תשו' התה"ד סי' ט"ל ומוהרשד"ם וכל הבאים אחריהם המדברים בענין יורשי האשה עם יורשי הבעל בההיא דאין אדם מש"ל אין מהם ראיה ולא חתיכה כיון דהתם איכא למימר דיורשי הבעל הם מוחזקים ואיכא למימר בהפך כיון דלא איפסיקא הלכתא בגמרה וכו' וע' כר"ש אה"ע סי' ל"ב ומוהרא"א שם סי' ל"ד פ"מ ח"א סי' ע"ב וכו' ע"כ העתקתי רוב דבריו למען אודיעך כי דעת מוה"ר מבואר באר היטב דכל היכא דליכא מ"ד דאין היורשין מוחזקין רק דלפי רוה"פו השכנגדם זוכין בדין והנכסים ביד שליש אז יכולים היורשים לומר קי"ל אפ' במיעוט אבל כל היכא דאיכא מ"ד דגם אותם שכנגד היורשים חשיבי מוחז' נמצא דאין חזקת היורשים ברורה התם הגם דרובא עבדי להו מוחזקים אזלינן בתר רוב דעות דעיקר הדין ועפ"ז אשה זו דנ"ד אבדה תקותה דבכגון נדון שלפנינו ליכא מ"ד דהאשה חשיבא מוחזקת רק דזוכה מדין רוב דפוס' העומדים לעזרתה בכי הא יד היורשים עה"ע להרים דגל הקי"ל. ואין זה דומה לההיא דנחלקו הפוסקי' והובא בבי' אה"ע סי' ק"ו במי שחלק נכסיו לבניו ולאשתו ועשאה כאחד מן הבנים דקי"ל דאבדה כתובתה ובעו בש"ס דבתרא דקל"ב בבריא היאך ולא איפשיטא ואיזה פוסקים פסקו דלא מפקינן מיתמי והרי"ף ור' ברוך מארץ יון הובא בהג"א שם פסקו דמוקמינן כתובה אחזקתה ועל הבעל להביא ראיה. דהתם שאני דאי אמרינן אבדה כתובתה נמצא דהכתובה מתבטלת לגמרי ותקרע לכן אמרו דאוקמינן כתובה אחזקתה לא כן בנ"ד דשטר כתיבתה במקומה עומדת רק דאינה יכולה לגבות מהראוי. ואה"ן אם יש נכסים מוחזקי' גובה כתו' נמצא דלא נתבטלה לגמרי וק"ל

י ואני אמרתי לא אשיב אחור ימיני עד אמצא מקום להושיע להאשה הנז' ולזכותה על דבר הכסף לגבות כתובתה ולכן לכה נא אקחך אל מקום אחר אולי יישר. והוא דמה שאין האשה גובה כתובתה לא מהשבח ולא מהראוי היינו משום קולי כתובה וכמ"ש בבכורות נ"ב והובא בב"י רסי' ק'. והנה גבי מאי דקי"ל דאין עיקר ותוס' נגבין אלא מן הזבורית ופסקו מרן שם כתב הכנה"ג בהגב"י סק"ו משם הטור דעכשיו שנהגו לכתב בכתובות שקבל עליו החתן הכל במלוה ורשו וכננכסי צ"ב וכו' להתפרעא מכל שפר ארג נכסין דאית לי להתפרעא מנהון לחיי ובתר חיי נגבית מן העידית עי"ד (ענין זה רמזתיהו בסה"ק אבני האפד סי' ס"ו בביאור הכתו' אות י"ט וברש"י ק' ובתשו' שם סי' א' ועתה אבא בדרך ארוכה בעה"י) ואתה תראה שאין הדברים האלה ככתבם וכלשונם כתובים שם בטור רק דהתם קאי גבי בע"ח הבא ליפרע מיתומים קטנים שאינו גובה אלא מהזיבורית ואפי' התנה שיגבה מן העדית לא מהני תנאה כתב הטור משם הרמב"ן דדוקא שכתב סתם שיגבה מן העידית אבל אם פירש בפירוש ממני ומיורשי מהני תנאה והכנה"ג דן כן דה"ה לכתובות אשה ואע"ג דהבעה"ת הביאו הרב"י שם כתב דמאי דכתבינן בכתובות משפר ארג לא מהני לגבי יתמי וכ"כ הראב"ד הובא בס' תמים דעים סי' רל"ט דס' ע"ב כבר כתב מוה"ר ב"ד באה"ע סי' ס"ה דהבע"הת מיירי כשלא פירש בחיי ובתר חיי אבל כתובות שלנו שמפורש יועיל וע' תומים שם סקי"ט. וכבר קדמו להכנה"ג בדין זה רבו מוהרימ"ט באה"ע סי' ב' ורמזו לקמן הגה"ט ס"ק ב"ך והיד"א בסק"ו וכ"ט שכתב להדייא דע"פ נוסח זה גובה מהעידית אפי' מיתמי כמ"ש הרא"ש וכן הביא הטור והרמב"ם פט"ו ממלוה וה"ה שלא תגבה בפחות שבמטבעות כיון שנתן לה שפר ארג נכסין וגם שעשאה כמלוה ורשו וכו' וכ"כ בחה"מ ח"ב סי' ח' דלענין זבורית ולכל מילי דקולי כתובה לגבי בעל אנו נותנין לנצ"ב כח יפה שבחובות משום דרגילי עכשיו למכתב כמה לישני דיפוי כח וע"ש דכתב כן הרב לצאת י"ח המחלוק' שנחלקו הפוסקי' אי נדונייא יש לה דין חוב ומוהרש"ג בס' משפטים ישרים סי' מ"ט דן כן והביא דברי מוהרימ"ט והחזיקם מדברי הרשב"ץ ז"ל בפי' הכתו' עי"ש. גם ה' עדוב"י סוס"י מ"ז