נושא האפוד תרטו

כללא דמילתא לפי כל האמור דתא נפקת דבעשותינו התנאים האלה מהיום אין כאן שום איסור דגט מעושה יהיה מכח המחלוקייות שיש בענין ויש לנו תלתא ספקי אפי' אם יהיה האיסור דאורייתא כ"ש אם עיקר האיסור דג"מ בישראל שלא כדין הוא דרבנן. או יהיה מטעם דאין כאן כפייה כי לדעתי המעט הוא חייב אעיקרא במזונות כל עת שאינו מגרשה. או יהיה מטעם דמצוה קעביד הבעל וגם אנחנו אתו עמו שלא תשאר א"א ותרבה זינותיה עם אחרים ותרבה ממזרים בישראל ח"ו מכל אלין דהוו נראה ברור דשפיר קעבדינן וה' משמים יאיר עינינו בתורתו כאור בקר לאיתנו. ויצרנו כאישון עינו. נאם הצעיר דוד ב" אברהם פיפאנו ס"ט. סימן ט' טבת התרע"ז

שאלה אשה שבאה לגבות כתובתה ואין מנכסי בעלה מאומה כי אם פוליצה אחת מהסגוריטה שנבטח בעלה בעודו בחיים אי גובה מנכסים הללו או לאו

תשובה זה קרוב לעשרים שנה בא מעשה כזה לידי וסדרתי פסק ע"ז ואיני זוכר מה היתה הסכמתי ולדאבון נפש אש אכלתו ומוכרח אני למגמר עתיקא וזה החלי בס"ד. מתניתא מתנינן לה בבכורות דנ"ב ופסקו מרן באה"ע סי' ק' דאין האשה גובה כתובתה מן הראוי והוייא הלכתא פסיקתא ולא רבו עליה

א והנה הרמב"ם בפיה"מ שם כתב דאחר שתקנו הגאונים דכתו' אשה נגבית ממטלטלין ה"ה דנגבית גם מהראוי ומהשבח והובא בכ"מ פי"ז מה' אישות. והרי"ף ור"ח קיימי בשיטת הרמב"ם וכמבו' בבעה"ת שמ"ג שה"ד הרב"י בח"מ סי' ק"ז וכן נראה דעתו יעו' בכנה"ג אה"ע סי' ק' הגה"ט סק"י ובמש"ל פכ"א מה' מלו"ל ולה' מכת"ל אה"ע סי' ט"ו דק"ע וכן דעת הר"ר אפרים כפי מ"ש הפוס' משם הפ"מ ח"א סי' צ"ט. אך הרא"ש והתו"ס והטור ורי"ו ס"ל דאף אחר התקנה אין האשה גובה מהראוי והכנה"ג בח"מ סי' ק"ז הגהב"י סק"ך כתב דכן הוא סתמיות דברי מרן עי"ד ובאה"ע סי' ק' הגה"ט סק"ח. ואם האשה תפוסה שפיר יכולה לומר קי"ל וכמ"ש הכנה"ג באה"ע שם וביד"א הגה"ט ס"ק י"ב משם הפוס' גם בתשו' בעי חיי מאה"ע ל סי' ב"ך ובח"מ ח"א סי' ע"א כתב בזה בהרחבה וע' לה' לב מבין בה' נחלות דרי"א שעמד בזה והעלה כן להלכה. אך כל שאין האשה תפוסה וכנ"ד מה תעשה והיא מרת נפש

ב ואל תאמר שהיא תבא לגבות גם מהראוי נכסי נדונייתה דהא דאינה גובה מהראוי היינו ק"ר ותוס' אבל מה שהביאה מנדונייתה גובה גם מהראוי והכי דייק מרן בלישניה וכתב אין עיקר כתו' ותוס' נגבים וכו' דהיינו הק"ר ותוס' אבל מה שהביאה עמה מבית אביה חוב הוא וכמ"ש ה"ה פיו מה' אישות שכן דעת הרשב"א והרמב"ם וכן הוא ג"ך דעת הריטב"א ז"ל וע' לב מבין ד"ע. דהא ליתא דכיון דאינה תפוסה אינה יכולה לגבות דדבר זה מידי פלוגתא ל"ן דמלבד דהרמב"ן פליג ע"ז וכאשר כתב ה"ה שם וס"ל דגם הנדונייא היא כתובה ומצינו חבר להרמב"ן ז"ל הוא הקדוש הרא"ה ז"ל וכמ"ש מוהר"א מונסון בתשו' מוהרש"ך ח"ב סי' ר"ד ומוהרש"ך בסי' ר"ה לא חלק עליו בזה וע' כנה"ג אה"ע סי' ס"ו הגה"ט ס"ק כ"ג ויד"א ס"ק ז"ך וכיון שאינה תפוסה יוצאה נקייה אף מנכסי נדונייתה ויעו' בסה"ק אבני האפד סי' ק' אות ו'

ג ועוד הן בה דאפי' תימא דנדונייא כחוב מ"מ בחוב גופיה אין הדבר ברור דבע"ח גובה מהראוי דהא איכא כמה פוס' דס"ל דאין בע"ח נוטל בראוי ועדיין היורשים שהם מוחזקים מצו לטעון קי"ל כמ"ד דאין בע"ח גובה מהראוי וכמ"ש כל זה ה' החבי"ב בתשו' שם ובאסיפתו באה"ע סי' ק' הגב"י סק"ב ויד"א סקי"ב וע' לב מבין דר"י ע"א

ד ואבקשה בינה לבקש זכות לאלמנה לגבות מהסיגוריטה אע"פ שאינה תפוסה רק המעות הנה הנם תחת יד הסיקוראסיון באשר הדבר פשוט דהסיגוריטה הוא חוב גמור לגבי האיש המובטח והפוליצה היא שטר המלוה רק דהמלוה הזאת אינה נפרעת אלא לאחר מיתה ושם הלואה עליה עו' בס' גו"ר חאה"ע כ"ד סי' י"ט דאע"פ שתהיה ההלואה בטוחה הרבה מ"מ שם הלואה עליה. (א"ה דש"ן לא ידעתי למה הביא דברי הגו"ר הללו ואדרבא הרואה שם יראה ויוכיח דהוא סבר להיפך דמלוה הוי כראוי ואפי' המוחזק אינו יכו"ל קי"ל מכמה טעמים שכתב הפך מ"ש הר' המחבר לק' כמו שיעוי"ש) וכבר פסקו הטור ומרן בסי' ק' ס"ט דמלוה שחייבים לבעל מקרי מוחזק לגבי כתו' אשה וגובה ממנו אפי' היא על הנכרי והיא ס' התוס' בפ' יש בכור והרא"ש בפ' י"ן סי' ט' וקיהיב טעמא דמשתעבד מדר"ן והבעה"ת בשמ"ג והובא בב"י ח"מ סי' ק"ז והבעה"ע בשם מוהר"י אב"מ וסמ"ג עשין מ"ו ובמרד' פ' הכותב סי' רט"ו כתב דכן פסקו ר' יואל ושאר הגאונים. ואפי' למה שהביא הבעה"ת בשם ר"ח והרי"ף דס"ל דמלוה מקרי ראוי הרי פירש בדבריהם ה' נתיבות משפט והו"ד במש"ל פכ"א מה' מלו"ל דגם ר"ח והרי"ף לא פליגי דמלוה לא הוי ראוי לגבי כתובה והרי הם משלנו ואף לס' מוהראנ"ח ח"א סי' ק' דשוייניהו חולקים ע"ע מ"מ גם לדידהו והעומדי' בסברתו עתה אחר התקנה גם ר"ח והרי"ף מודים דאשה גובה כתובתה מהמלוה וכמ"ש הבעה"ת בהדייא וכ"ד הרשב"א בתשו' ח"א סי' אלף ע"ז נמצא דרובא דרובא דרבוואתא ס"ל דאשה גובה כתובתה מהמלוה.