נושא האפוד תריד

ופרשי' בעלה חייב במזונותיה בחייו משום דמעוכבת בשבילו להנשא וכ"כ הריטב"א בחידושיו ופסקוה כל הפוס' באה"ע סי' נ"ג ס"ב וגם ה' הלבוש נתן טעם זה והוייא הלכתא פסיקתא ולא רבו עליה לה' פ"ת בסק"א שהביא משם ה' שבות יעקב מה שלמד מזה. הרי לך דכל שמעוכבת להנשא בעבורו הוא חייב במזונותיה ה"ן כיון דאם רוצה להנשא אין מתירין אותה והיא מעוכבת בעבורו הוא חייב לזונה דאע"ג דאבדה כתובתה ותנאי כתובה ה"ד כשמגרשה אך כל עת שאינו מגרשה היא טוענת או פרנסני או גרשני. ואם כנים אנחנו בזה אין כאן כפייה אלא דינא הכי הוי דכל שאינו מגרשה צריך ליתן לה מזונות. ואין לחלק דהכא שאני דהיא עשתה מעשה איסור ועי"ז נפקעה חייוב בעלה מעליה משא"ך בההיא דספק מגורשת דמאי דעבדא עבדא ודי במה שעל ידי מעשיה הרעים אבדה כתובתה ומתגרשת בעל כרחה אבל כל זמן שאינו מגרשה מה תעשה האשה הזאת. ואין זה דומה למה שנחלקו הפוס' היכא דהדין נותן לגרש אך שאין כופין אותו וגם אין כופין אותה לשבת בבית בעלה אי חייב לתת לה מזונות ואיכא פוס' הפוטרין אותו וכמ"ש בזה בארוכה בסה"ק אבני האפד סי' קנ"ד אות טו"ב דיד הבעל המוחזק עה"ע ע י"ש דהתם שאני דהוי כמו שהמניעה תהיה מצד האשה דשם הבעל אומר שתבא אצלו ויזון אותה והיא אינה רוצה לבא אצלו משא"כ הכא דאין הבעל יכול לטעון כן שתבא אצלו דהיא אסורה אליו ואינה יכולה לבא אצלו וק"ל. שוב אח"ז מצאתי להרה"ג כמוהר"י אלישר ז"ל בתשו' כי באה בס' בני בנימן ח"א סי' נ"ו דס"ה ע"ד שכתב דאפי' היכא דהעכוב בא מצדו פטור ממזונות והביא ראיה מההיא דשומרת יבם דפסק מרן בסי' ק"ס דתבעתו לדין ונתרצה ליבם וברח דחייב במזונותיה וזו היא ס' הרא"ש דדוקא כשנתרצה ליבם דהו"ל כארוסתו אבל אם לא נתרצה לא ליבם ולא לחלץ אינו חייב במזונותיה ודלא כהרמב"ם הרי דאף דהעכוב מצדו דאינו חולץ ואינו מיבם ואינה יכולה להנשא מחמתו אפ"ה אינו חייב במזונותיה י"ש ומינה תברא לנ"ד קול ושוברו אם תשים מסתר"ו. אך מה נעמו דברי הגאון מוהר"א אשכנזי ז"ל שם בסי' נ"ז דס"ח ע"ג דאדרבא מכאן ראיה להפך דאם ברח במזיד לכ"ע חייב במזונותיה וכמ"ש ה"ר ב"ש דון מינה דמי שאינו רוצה לגרש דינו כברח במזיד דכיון דמעוכבת מחמתו חייב לזונה עי"ש שוב בא לידי ס' כוכב מיעקב הנד"מ וראיתי לו באה"ע סי' ט"ז שעמד בכיוצא בזה ואמר שנגע בקצה מטהו באיזה עניינים משלנו בסו"ד עמד לענין המזונות וכתב וז"ל מה שנשאר עוד לעמוד בזה דאם זנתה ברצון מחתיו דהבחירה ביד הבעל להניחה צרורה וגלמודה כל ימי חייה אם חייב הבעל לזונה כיון דהיא אסורה לכל ואם הבעל אינו מגרשה מי יזון אותה וכי תמות ברעב ואם הדבר כן שהבעל חייב לזונה אזי יש מקום לכוף את הבעל וכו' אלא שראיתי בנו"ב מ"ב אה"ע סי' י"ב סכ"ה ובגוף הדין וכו' שצררה שפשיט ליה שאינו חייב כלל לא לזונה ולא בשום תנאי כתובה כמו שיעו"ש וכו' את"ד וס' נו"ב מ"ב אמ"א לראות דבריו. ומע' מוה"ר מוהריק"ו מיירי כשעדיין היא גויה אבל כל שחזרה לדת יהודית נראה ברור דחייב במזונותיה הבעל וכמו שהוכחתי מההיא דסי' נ"ג כנלע"ד

ח אמרתי אלכה נא דרך אחרת והוא דכאשר תבא זאת לדת יהודית ואינה יכולה לחזר לבעלה אחרי אשר הוטמאה והיא נשארת נעה גם נדה מזן אל זן החייוב מוטל על כל ישראל ובפרט על הבעל להצילה מכל מכשל ועון דכשהיא תהיה פנויה תוכל למצא מרגוע לנפשה ולהנשא לאיש ויהיו לה מזונות אכן כאשר תהיה נקשרת עמו ואינה יכולה להנשא תקצר נפשה מהיות בעירום ובחוסר כל ותלך ותעשה עוד הפעם מופקרת וח"ו נכשל להיות עם ישראלים ותרבה ממזרים ב בישראל וכשאנחנו נכוף הבעל לגרשה אנחנו כופין אותו לעשות מצוה שא"א שתעשה ע"י אחרים וככ"הג ליכא משום גט מעושה וכאשר השמיענו ה הרשב"ץ בח"א סי' א' והובא בב"י סי' קל"ד על מי שהכריחו אביו לגרש כתב וז"ל אי הוי במקום מצוה ולא מסר מודעא או מסר הבעל אפי' מתוך אונס הגט כשר וכדאמרי' בפ' חזקת דמ"ח וכן אתה אומר בגיטי נשים וכו' ודחינן דלמא התם נמי סבר מצוה לשמוע דברי חכמים וכו' שאם מי שהוא חייב בכבודו הזקיקו לגרש שגטו גט מפני ב' דברים ם א' שלא אנסו בהכאות וכו' ב' שאפילו אנסוה אחרים ע"פ אביו וא"ל אל תסתר דברי אביך הוי גט משום מצוה לשמוע דברי אביו שהזקיקו לגרש כיון שלא היו דבריו לעבר ע"ד והיו להסתלק מהמריבה וכו' ע"ע וכ"כ נכדו מוהר"א אבן טואה בס' התשב"ץ סי' ל"ה דצ"ח ע"ג והגם שהרב המכת"ם בדק"לא ע"ג ורמזו היד"א בהגב"י ס"ק ל"ג הבא לנו דהריב"ש בסי' קכ"ז חולק על התשב"ץ חברתה בצדה וז"ל הריב"ש שם אף אם יצוה לו האב לגרש אם אינו חייב לקיים מצותו בזה שהרי אם יאמר לו אביו לעבר על דת או על דברי חכמים אין לו לעשות מצותו ואין זה בכלל כבוד האב לגרש את אשתו שקשין גירושין שהרי התירו ליחד ולא לגרש וכו' ע"כ הרי דלא כתב הריב"ש שלא ישמע את אביו אלא משום דבנ"ד לא היה צורך לגט ועלה אמרו קשין גירושין והו"ל כא"ל אביו לעבר ע' דת' אבל כל שיהיה הדבר כנ"ד דהגירושין הזו מצוה דהיא אינה יכולה לשכן עמו וע"י הגט מצילין אנח את האשה ומאהביה מעברה פשיטא ודאי דיכולין א לכופו ואינו ג"מ.