נושא האפוד תריג

הפך ס' ה"ה והריב"ש ובדרי"ג ע"א כתב דהרמב"ם ג"ך קאי בשיטה זאת דבגט בין ידעינן באונסיה ובין לא ידעינן אם עשה כתיקון הנהוג הגט כשר משא"ך בזביני ואסברה ניהלן דבגט כיון שרואה בעיניו שבע"כ צריך שיכתב הגט ויודע הוא שתלך ותנשא בגט זה וירבו ממזרים בישראל אם לא יגרש מרצונו וכו' משו"ה גומר ומגרש בכל לב ומבטל דבריו הראשונים אבל במכר אע"פ שמבטל כל הדברים הגורמים לא איכפת ליה מידי שיבטל ברצון אדרבא סובר דהיום או מחר עתידין בעלי זרוע ליפול ומשו"ה אמרינן דל"מ ופירש בזה דברי בעה"ע בשם ר' האיי הביאם מב"י בחה"מ סי' ר"ה ולפי דעתו גם ר' האיי קאי בשיטה זאת יש"ב דלפי דבריו הרמבם ור' האיי ורשב"ם והר"ן קיימי בשיטת ה' הלבוש לחלק בין גט למתנה ואע"ג דאינהו קיימי במכר כ"ש במתנה ומן התימה על כל הפוס' הנז' דלא שלטא בהו עינא בדברי ה' הלבוש ז"ל ומ"מ למאי דאנן קיימין לא הרוחנו כלום דמידי פלוגתא ל"ן אי מהנייא הביטולין דקודם נתינת הגט בכה"ג וגם ה' אמ"ט אסיק שם דלענין הלכה ודאי דראוי לפסק לחומרא דאפי' פסל עדי המודעא או עשה תיקונו של הרמב"ם כל שיש ב' עדים שמכירין שעכשיו הוא אנוס הגט בטל שכך הוא דעת רובא דרבוו' ואם נשאת בגט זה קרוב לומר שתצא וכו' עי"ד וכ"כ ה' ברך יצחק אה"ע סי' ד' די"ח ע"ד ומעתה בנ"ד כיון דהב"ד עצמם יודעים כי נתינת הגט הוא בעבור שחייבוהו לתת לה פרנסה ומזון ואם לאו לא היה מגרש אין לך ידעינן באנסו גדול מזה והגט פסול ולא מהני

האמנם כד חזינן בה ומצרפינן המחלוקייות הנ"ז וכלולים יעלו אשכחנא תותייהו מרגניתא למשוי בכה"ג להתנות עם האיש הלזה שנתחייב לתת גט כשידרשו ממנו הב"ד לאשתו זאת ואם יסרב לתת יתחייב לזונה ולפרנסה ושאם לא יקיים אחד מהתנאים שתהיה אשתו אשר יקח אסורה עליו בקונם וסר מעליו ליתא דגט מעושה יען איכא הכא תרי ותלת ספקי ספק אי הלכה כמ"ד דאשה שזנתה תחת בעלה יכול לקיימה אם ירצה דלמא הל' כמ"ד דחייב להוציאה וכופין אותו כדין ולא הוי גט מעושה ואת"ל דה"ל כמ"ד התו' ודעימייהו דאינו חייב להוציאה דלמא ככה"ג לא מקרי כפייה כיון דהבחירה בידו וכס' הנז"ב ודעי' ואת"ל דהלכתא דאכתי מקרי כפייה וכמו שפקפקנו עליה כיון דכחייוב הזה אינו מדעתו ורצונו כי אם שאנחנו חייבנוהו על כך דלמא הלכה כהאומ' דלדידן דקודם כתיבה ונתינה מבטלינן כ"מ מודעות וכל הדברים הגורמין ביטול הגט כשיתקיימו מהני ומעלי לבטל כ"מ אונס הגם דידעינן ביה דהאונס קיים וכס' הפוס' דסל"ה ומתהפך שפיר ס' אי הל' כהאומ' דהביטולין שאנו עושים קודם כתי' מהנו ומעלו שיהיה חשוב נתינת הגט מרצונו הגמור ואת"ל דלא מהנו כל שעינינו הרואות דעדיין האונס קיים דלמא הלכה כהאומרים דכל שהבחירה בידו באחת מב' פנים או שיפרע החייוב או שתאסר אשתו עליו ולא יגרש ליכא למיחש כלל ואת"ל דגם זה מקרי כפייה דלמא הל' כהסוברים דכל שברור הדבר שאשתו זנתה חייב לגרשה וכפ"ז הכפייה היא מצד הדין ואין כאן ליתא דגט מעושה

ו על הכל אם נאמר דגט מעושה מצד הב"ד אע"פ שהוא שלא כדין אין איסורו אלא מדרבנן וענין זה תלוי במחלו' הפוס' דהרמב"ם פ"ב מה' גירושין כתב דגם מעושה מצד ישראל הוא פסול מדרבנן ואינו בטל מן התורה והריב"ש בסי' תפ"ב כ"כ בדעת רש"י והרמב"ן והרשב"א והר' המכת"ם בדקכ"ו חלק עליו וכתב דאדרבא דעת רש"י והר"ן והרשב"א להפך דהפיסול הוא מדאור' וכן הוא דעת מוהריב"ל ודלא כמוהרש"דם סי' ס"ג שכתב בפשיטות דהוא מדרבנן עי"ד ומסייע ליה הרשב"ש בסי' של"ט ומוהר"א אבן טואה בתשב"ץ ח"א סי' ל"ה וע' גט מקושר סי' י"ח דמ"א ולה' מאמ"ר בשיטתו לגטין דר"ט ע"א שהקשו לה' המכת"ם שרצה לקרב דברי הרמב"ם לדעת רש"י וע' יד"א הגב"י ס"ק כ"א וכ"ב. בירך יצחק אה"ע סי' ד' דטו"ב ע"ב וג' דרמז המחלו' וכתב שדעת ר"ת שהוא בטל מה"ת וה' אמרות טהורות מדרי"ג ע"ד ואילך האריך הרחיב בזה וסתר כל דברי ה' המכת"ם ולפי דעתו גם רשי' והר"ן קיימי בשיטת הרמב"ם דגט מעושה בישראל שלא כדין אין פיסולו אלא מדרבנן וחלק על מוהר"א אבן טואה בדעת רש"י והצ"ע דברי ה' הלבוש שנר' מדבריו שאינו גט כלל והעלה דדעת הרמב"ם והרא"ש ורשי' והר"ן והטור דאינו אלא מדרבנן עש"ב אמר מעתה דניתוסף עוד כח היתר בנ"ד דאי הלכתא אזלא כהאומ' דגט מעושה שלא כדין ע"י ב"ד של ישראל אינו אלא מדרבנן והכא איכא כמה ספקי אי נקרא גט מעושה שפיר אזלי לקולא ויכו' אנו לעשות התנאי הנ"ז

ז ועתה קורא נעים עיני ולבי] לכה נא אקחך אל מקום אחר אולי אוכל נק"ה בו ונקה ל"ו ינקה נדון זה מסוג זה דמעושה כי כל כח המפקפק בזה הוא מחמת שאנחנו מחייבין אותו ממון אם לא יגרש ואין לך כפייה גדולה מזו וזה יהיה אם נאמר דהבעל פטיר ועתיר מלתת לה מזונות לכן כשנאמר לו דאם לא יגרש חייב לתת לה מזונות אז הוי כפייה. והנה אם האשה ה תחזר לדת ישראל הנה אמת שאסורה לו ומ"מ אשתו היא ודין א"א היא לכ"ע ואסו' להנשא לאחרים טרם שתקבל גט פיטורין ממנו וכל זמן שאינו מגרשה נר' שחייב הוא לזונה כיון שהמניעה ממנו ודבר זה יפה נדרש ממאי דאיתמר בכתובות דל"ז ע"ב ובמציעא י"ב ע"ב כל מקום שאמרו מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה