נושא האפוד תריב

מ"ש בזה ואין הספרי' מצויין אצלי. המורם מהם דאשה שזנתה תחת בעלה אפי' שנתברר בעדים ואין הבעל רוצה להוציאה אי כייפינן ליה להוציא במחלו' הוא שנוי וכיון דהוי איסור ערוה מי יקל לעשות מעשה לכפותו וליכנס עצמו בסוג גט מעשה וצדקו דברי החמ"ש שהביא ה' פ"ת בסי' א' סקכ"ב עי"ד

ה עוד אחרת היתה ורציתי לגלותה דלפום ריהטא נר' דאנן דנהגינן לבטל מודעות ולפסל עדים קודם כתיבה ונתינת הגט וכמ"ש מסדרי הגט אפשר דלדינן ליתא עכשיו הך דינא דגט מעושה וכמו שכן ראיתי לה' הלבוש בסי' קל"ד סיו"ד על מי שקבל עליו בקנס ש שיגרש בזנון קבוע ואם לא יגרש תוך הזמן יחייב לתת לקרובים או לאדון העיר סך כו"ך די"א שהגט פסול ואע"פ שלא מסר מודעא שהרי יודעים אנו באנסו שאנוס היה כתב וז"ל והוא שלא ביטל המודעא קודם נתינה אבל אם אמר בשעת נתינה שברצונו הטוב הוא נותנו ה"ז ביטל אנסו וכשר ע"כ הרי בהדייא דכל שביטל המודעות קודם כתיבה ונתינה אע"ג דידעינן באונסיה האונס בטל והגט כשר. ואל יקשה בעיניך דקודם לכן לגבי אותו האיש שקבל על עצמו בקנס דאם יחזירנה ולא יגרשנה יתן סך כו"ך לאדון העיר וגרשה בביטול כ"מ מודעי והכשיר הגט מטעם דלא כפאוהו ומדעתו עשה דמשמע הא אילו היה בכפייה היה פסול אע"פ שגירש בביטול כ"מ מודעות דאפשר לומר דהתם ריווחא אשכח להשמיענו ענו חידוש זה דבכה"ג לא מקרי גט מעושה משום דמדעתו עשה ואה"ן אם לא היה טעם זה היה כשר יען שכבר ביטל כל מודעא ומוכרחים אנו לומר כן דאלת"ה תקשי דסותר מיניה וביה תכ"ד אך אי קשייא הא קשייא דמצינו לה' הלבוש גופיה בח"מ סי' רמ"ב ס"ב שכתב וז"ל והיכא דידעינן באונסיה ומסר מודעא וחזר ובטלה לא מהני הבטול דהא ידעינן דאנוס היה והוא לקוח מהטוש"ע בשם הרא"ש וגמירי דמתנה וגט שוין נינהו ואיך פה כתב דאפי' דידעינן באונסיה כל שבטל המודעות קודם נתינת הגט אין זה גט מעושה

ותבט עיני לה' ג"מ בולא בסי' ך' ס"ד דמר הוא דקאמר דה דהיכא דידעינן באונסיה אפי' ביטל כל מודעות עד סופן אינו כלום שכ"כ מוהרי"א בסי' ע"ז וקצ"א והמבי"ט בח"ג סי' מ"א ומטו בה משמיה דהריב"ש בסי' תפ"ב והרשב"ש בסי' תקע"ג ושגם התוספות בבתרא דמ"ח כתבו דבמתנה אי ידעינן באונסיה ל"מ ביטול ושכ"כ הרא"ש הובא בחה"מ סי' ר"ה ורמ"ב (וכנ"ז) ושכ"כ הראנ"ח ח"א סי' מ"ב וכו' עי"ד ובמה שנסתייע מדברי הרא"ש ז"ל לכאורה משם ראיה להפך וז"ל הרא"ש בב"ב סי' נ"א והיכא דביטל המודעא בשעת זביניה מהני הביטול כדאיתא בערכין דכ"א וכו' ליתני עד שיתן מאי עד שיאמר רוצה אני עד דמבטל ליה למודעא ומשמע אם כפו אותו שיבטל המודעא מהני בטול ולא הוייא מודעה ואע"ג שאמר בשעת מסירת מודעא כל מה שאבטל לא יהא בטל אינו מועיל דמ"מ לבסוף כשיכופו אותו לבטל מה שאמר קודם הכל בטל דאגב אונסיה גמר ומבטל ומיהו במתנה היכא דידענו באונסיה אפילו ביטול ל"מ דכיון דאנוס הוא אפי' לא מסר מודעא לא הוייא מתנה אבל אם מסר מודעא ולא ידעינן באנסיה ואח"ך בטלה מדעתו מהני הביטול ע"כ ומלשון ומיהו במתנה דכתב הרב מוכח דדעתו לחלק בין מתנה לגט דדוקא במתנה הוא דאמרינן דכשידענו באונסיה ל"מ ביטול משא"כ בגט דאפי' דידעינן באונסיה עכ"ז מהני וכמו שהביא מההיא דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני. ועכ"ז היה מקום ליישב סתירת הלבוש מאתר לאתר דהתם בחה"מ קאי במתנה ובאה"ע קאי בגט וק' על הג"מ שנסתייע מדברי הרא"ש ואדרבא משם ראיה להפך. אמנם ראיתי דראיה זו דהרא"ש הלא היא כתובה בס' דברי ריבות סי' קצ"א ובתחילה כתב הרי דדוקא במתנה חילק בין ידעינן באונסיה ללא ידעינן משא"כ בגט ושוב כת' ועכ"ז איני יכול להביא ראיה מזה לנ"ד משום דאיכא למימר דע"כ ל"ק הרא"ש כן אלא כשכפוהו כדין אבל אם כפוהו שלא כדין אין כאן גט כלל י"ש וכן חילק מוהראנ"ח שם בדל"ט ע"א בדעת הר"ן וקיהיב טעמא דכשכפוהו בדין אנו דנים שהוא מתרצה שמצוה לשמוע דברי חכמים אבל כשאונסין אותו שלא כדין אין לנו לומר שהוא מתרצה אא"כ נסתלק האונס מעליו אבל כל עוד שהאונס עליו לא אמרינן שמרצונו גירש ואפי' ביטל כל מודעות עי"ש הרי דתרי גברי רברבי ס"ל דדברי הרא"ש והר"ן קיימי אפי' לענין גט ול"ד במתנה ולא חילקו בין גט למתנה אלא כשהכפייה היתה כדין והוה ס"ד לומר דאינו גט כיון שעכ"פ הוא נגד רצונו ואשמעינן הרא"ש דזה הוי מרצונו

ולא אכחד תחת לשוני מה שלא נתיישבו אצלי עכ"ז דברי הרא"ש דאדמחלק בין גט למתנה ליפלוג ולתני בין גט עצמו בין היכא דהכפייה היתה מצד הדין להיכא דהלפייה מצד אחר אך אשמרה לפי מחסם נגד הרבנים הנ"ז שהבני להפך ומה אני לבא אחריהם באופן דכעת לא מצאנו חולק בדין זה רק ה' הלבוש דאילו לפי דברי מוהרש"ך ח"א סי' ס"ז דרשב"ם חולק בזה כבר הג"מ שם יישבו דלא פליג רשב"ם ז"ל ע"ד אך בחפשי' מצאתי לה' אמרות טהורות בסי' זה שעמד בזה ובתו"ד הביא מהר' לחם רב סי' קע"ז דמדרדיר דבריו נראה דס"ל דאם יש מי שיודע באנסו לבד העדים שפסלם האונס במקומו עומד ולחלק יצא דאפשר דהרב אמרה לענין ממון אבל לגט לא ברירא לן מאי דעתיה ואח"ך הביא דברי מוהראנ"ח ומה שדקדק מדברי הר"ן וכתב דאין מדברי הר"ן ראיה ואדרבא דברי הר"ן מורים