נושא האפוד תריא

מכל זה וכתב לבסוף שאין אנחנו גוזרין עליו שישבע רק שאין אנחנו נמנין ע"ז ובידו לבקש רבנים אחרים ועכ"ז לא הרוה צמאונינו בזה דהרואה יראה דבכה"ג הוי לנקטיה בכופסיה דלישבקיה לגלימיה. אולם עם כל תמיהתינו על הנוב"י עינינו הרואות דרבני אשכנז המפורסמי' נגררו אחריו. החת"ס בח"א סי' י"א. הצ"ץ החדש וה' תבואות שמש הביאם ה' שד"ח שם דנ"ה ע"א ו"ב ו"ג וה' שו"מ בכמה מתשו' הובא שם בדנ"ח ע"א וע"ד הביא כן משם ה' זית רענן ע"ע. לבד זאת מצאנו שם בדנ"ט ע"א שהביא משם ה' שם אריה דמ"ש הנו"ב לעשות קייומים והבטחות ע"י שט"ח או נדר ע"פ התנאים הכתו' לא חזינא לרבוותא קשישאי דעבדי הכי ושאין דעתו נוחה בזה ע"ש ולא ידענו טעמו כי אין הספר הזה מצוי אצלינו ואולי הוא מהטעם האמור. רק גם התיקון שכתב הרב לא נושע מהפקפוק שהוא רחב וז"ל שיתן זעקסיל שחייב לאביה או לאשה כו"ך מעכשיו רק שיתנה שאם יתן לה גט כשתשתפה דפטר מהחיוב ושהחוב הזה מחויב לסלק רק אם תשתפה וכן ראוי לעשות לטובתה כאשר ראינו ששקדו עלה בהשלשת כתובה ע"כ ואם החייוב הוא שאנחנו מחייבין אותו הדרן לדקמייתא דכל שאחרים שמו עליו הקנס הו"ל גט מעושה וכאן הוא לא היה חייב כלום לאשתו או לחמיו רק בשטר החייוב הלזה ובודאי דאם אינו מגרש מחויב ליתן מה שנתחייב. ועוד דאפילו בנותנין לו ממון לגרש דליכא אונס רק הוא ירויח ממון ע"י הגירושין נחלקו הפוס' ומהם ס"ל דל"ד למכר דקי"ל תליוה וזבין זביניה זביני ה"ה הריטב"א ורבו הרא"ה וריא"ז והרב זקנו והריב"ש וכן העלה מוהריב"ל ב"ל דלא כס' הרשב"א והתוס' וכאשר אסף איש טהור ה' גט מקושר בסי' י"ח ס"ד והעלה דכיון דזה פלוגתא דרבוואתא אזלינן לחומ' לגבי גט י"ש סו"ד שלא זכיתי לירד לסוף דעתם. באופן דתיקון זה דה' נוב"י ודישרן סמיכן עלוהי לפי קוצר דעתי מסוכסך הוא בין הפוס' ומידי מחלו' לא יצאנו ויש לפנינו איסור ערוה דדינא הוי לילך לחומרא

ד וארד להציל נדון זה מסוג גט מעושה מצד אחר דכיון דאשה זו נשתמדה והלכה ונשאת לאיש נכרי בדרך אישות הו"ל זונה גמורה והיא זנתה תחת בעלה ואין צורך לעדים בדבר הזה דכ"ע עדים נינהו וחייב להוציאה וכופין אותו וכמ"ש הרמב"ם פכ"ד מה' אישות דין י"ח וז"ל אין ב"ד כופין את האיש לגרש את אשתו וכו' עד שיבאו ב' עדים ויעידו שזנתה זאת בפניהם ברצונה ואח"ך כופין אותו להוציא ובנדון זה כל העם מקצה יבאו ויגידו דאשה זאת זנתה מאחר שהיתה נשואה לישמעאל ראשון גם שני ומה גם דממקום המעשה כתבו לנו שכבר ילדה ומאחר דמן הדין כופין אותו להוציא אין כאן ליתא דגט מעושה. ברם הך דהרמב"ם לאו מילתא פסיקתא היא דהתוס' בזבחים ב' ע"ב כתבו להדייא דאשה שזנתה תחת בעלה אם לא ירצה הבעל לא יגרשנה אלא שלא תשמשנו עי"ד והנה הרדב"ז בח"ב סי' תשמ"ו כתב דאין ראוי לסמך על הוראה זו דהתוס' דכיון דזנתה עם זר כ"ש עם בעלה והביא משם הרשב"א שכתב דאם לא ירצה משמתינן ליה עד שיוצא בגט והסכימה דעתו לזה יעו"ש ולפום ריהטא יש לתמוה על הרדב"ז מדוע לא נסתיע מדברי הרמב"ם שכתב להדייא דכופין ולא זכר כי אם דעת הרשב"א וכבר ראיתי לה' מגלת ספר ח"ב דס"ז ע"ג שכתב משם ה' פ"מ דתמה על הוראת התוס' הנ"ז והוא כתב דאפשר דהתוספו' מיירו היכא דראה הוא שזנתה או שיש ע"א אבל לא בזנתה בעדים י"ש וא"כ לא פליג אהרמב"ם ומדברי הרדב"ז נר' שלא הבין כן כונת התוס'. ואני אמרתי דהרב מפרש דדברי הרמב"ם הם כשדעת הבעל להשאר עמה באישות ושלא יקח לו אשה אחרת ע"ז קאמר דכופין אותו להוציא אב' היכא דהיא נשארת תחתיו כשפחה ולא יבא עוד אליה בזה לא דבר הרמב"ם ואפשר שיודה להתו' ומשו"ה הביא רק דברי הרשב"א וברירא ליה להרדב"ז דכשאמרו הרשב"א היינו אפ' שלא תהיה אצלו אלא כשפחה כי הוא ראה דברי הרשב"א במקומם ואנחנו לא נדע אנא פניו מועדות דאילו בתשו' הרשב"א סי' אלף קכ"ז לא הוזכר שם שמתא עי"ש. אך עדיין ק' על הרדב"ז ז"ל דאיך העלים עין מתשו' מוהר"ם שבתשו' הרשב"א סי' תת"ס דמפרש בהדייא בדעתו כדעת התוס' והובאה בב"י סי' קי"ז ופסקה מור"ם בהגה בלי שום מחלו' דהתם קאי על אשה שראתה דם מח"ת שאסורה לו עולמית כתב דאם אינו רוצה לישא אחרת ולא ילך אצלה אלא בעדים אין צריך לגרשה וסיים וכ"ש אם זנתה תחתיו דמאיסא א דשרי בכה"ג ע"כ (וממה שלא הביא מור"ם דהרמב"ם ס"ל להפך מוכרת דמחלק כמ"ש בענייותין) ועל מור"ם ק' דלא זכר מדברי הרשב"א שהביא הרדב"ז וכבר ראיתי להיד"א שם בסי' קי"ז הגהב"י סק"א שרמז איזה פוסקים ומהנמצאים אצלי ראיתי לה' א"ר בדצ"ח שהאריך בזה ובתחי' הביא תשו' ה' פ"מ בח"א סי' פ"ט שדברי התוס' מנוכים היו אצלו דמלבד דכל הפוס' כולהו אית להו שכופין הבעל להוציאה כל שזנתה תחתיו וכו' ושכ"כ הרשב"א בתשו' אלף קכ"ו ורמז לתשו' מוהר"ם שהובאה בב"י ושוב עמד ע"ד פ"מ רבו ונו"ן בענין וכתב דלדעת התוס' ומוהר"ם אין כופין ולדעת הרמב"ם והרשב"א ורי"ו כופין יש"ב וע"ע יד"א מ"ק סי' י"א הגב"י ס"ק לה'. ולה' ברכ"י בסי' י"א או"ת רמזו ה' פאת ים דנ"ז ע"א. וע' פ"ת סי' קי"ז סק"ב שהביא משם הג' בית מאיר דלדעתו דברי הרמב"ם פכ"ד שת הנז' הם הפך דברי התוס.' וע"ע שד"ח מיעת דס"ט ע"ד