נושא האפוד תרט

הס"ס להיתרא אף אתה אמר לו דל"ד החזקות אהדדי דחזקת איסור יבמה לשוק מבוררת בלי שום פקפוק אך חזקת כשרות של המו"ץ איתייליד ביה ריעותא דנשבע ועבר על שבועתו אלא דאיכא ספקא קמן אי נפסל או"ל נמצא דחזקת כשרות לא ברירא לן והביא דברי ה' עדוב"י סי' י"ח הלז דאלומי לחזקת כשרות הגם דאיתייליד ריעתא ופלפל בדבריו והאריך בזה י"ש. ולא אבא בעי"ר לפלפל על ענין חזקת כשרות דאיתייליד בה ריעותא שכבר כתבתי בזה בסה"ק אבני האפד שם בסי' טו"ב ע"ד העב"י ויתר הפוס' לך נא ראה. רק אבא אעי"ר על מאי דנקיט בפשיטות הרב דאין להקל בש"ס נגד חזקת איסור דהיינו חזקת איסור דיבמה וזה אינו אהמ"ר דהא מעשים בכל יום דמתירין אשה לעלמא נגד חזקת א"א וכמ"ש כל רבני האחרונים והכנה"ג בתשו' עדב"י שם בסי' י"ז דל"ה ע"א כתב וז"ל והמעיין בתשו' מוהרשד"ם ומוהרי"ח ומוהרח"ש והמ"ץ יראה שהתירו אשה לעלמא בלי גט מטעם ס"ס וכ"ר לה' מר שניי נרשי בס' פ"מ צדד להתיר ולהקל בס"ס ונין מורי הרב בתשו' התיר בס"ס ואפי' בפלוגתא דרבוואתא בריש גלי ע"כ ולאו דוקא היכא דהוו ספק קידושין דאפילו לענין גט אי כשר או לאו הסכמת הפוס' דמהני ס"ס ומתירינן אשה לעלמא והרב מוהר"א די טולידו ז"ל גופיה בזכרונותיו דפ"ה ע"א כתב דשמע מהרב מוהר"י אלאטיף דמנהג עיר קושטא להתיר בש"ס אף באיסור א"א ובלבד שיהא מתהפך וע' שדי חמד מע' גט סי' ל' אות ויו דהביא חבל נביאים אשכנזים וספרדים שהסכימו להתיר איסור א"א בס"ס דפלוגתא דרבוואתא ויהבי טעמא למלתייהו דהחזקה אין בה כח לשנות את הדין ועד אחרן מוהרש"מ ז"ל בס' עבודת השם חאה"ע סי' ע"א התיר חלוצה לשוק מכת ס"ס עש"ה ומאחר עלות דכל הפוס' עבדי ס"ס באיסור חזקת א"א דהיא בכרת ומתירין כ"ש באיסור ערוה דיבמה לשוק דאינו אלא איסור לאו והיאך הרב ז"ל אסיק להלכה (כנראה מתוך דבריו) דהחליצה אינה עולה לפו"ד

ולבי אומר לי דהרב לא סמך על ריעותא זאת דהס"ס הוי נגד חזקה ולא עבדינן ולא כ"כ אלא לפלפולא בעלמא אך יסודתו כי אופן הס"ס אינו מתוקן לגמרי דכשנאמר דלמא הל' כס' רש"י דבשבועה דלהבא אינו נפסל (נ' דצל לא) נושענו לגמרי מאיסורא דאיכא כמה פוס' דס"ל דמודה רש"י דלעדות מפסל נמצא דעיקר הס"ס רעוע וזה מדוקדק במ"ש הרב בד"ה באופן זהו היתה וסיבה להרב לבטל החליצה ואנן בדידן רפאנו שבר זה דיש אופן לעשות הס"ס אף להפוס' הנז' וכנז' בד"ה ולכן

איברא דחזינא תיוהא אחריתי בהך ס"ס מטעם אחר והוא דאחד מן הספקות אשר עלו ובאו בנד"ז הוא דדלמא הלכתא כרשי דאינו נפסל להבא ואפי' לעדות מכס' הפוס' דסל"ה וספק זה אינו מתיר לגמרי דהא דסובר רש"י ודעימיה דאינו נפסל להבא ה"ד לפוסלו מדאורייתא אבל מדרבנן מיהא מפסיל וכמ"ש הפ"ת בחה"מ סי' ל"ד ס"ק י"ד משם הכנה"ג בהגב"י אות כ"ו והאוס' וכן מצאתי לה' עדוב"י שם דל"ז ע"ב דמפשט פשיט"ל דמפסיל מדרבנן אף לשיטת רש"י ושא נא עיניך וראה להכנה"ג שם בהגהב"י ס"ק י"ז שכתב משם מוהר"ר יו"ט הכהן בתשו' כ"י דאפי' לדעת רש"י היינו שלא לפוסלו לעדות ולשבועה אבל למנותו ש"ץ לא מכשר עי"ד וה' חש"ש שם בסקי"ג הביא דכ"ד הדב"מ ח"א א"ח סי' ה' והרב"ד סי' ל"א ע"ב וכ"ש למנותו דיין אלא דגם שבר זה יש לרפאותו ע"פ מה שהסכימו הפוס' דכל שנשאר הענין בספקא דרבנן יש לנו להזכיר ג"ך הספק הראשון כמו הס"ס של הארינגאם הידוע (והארכתי בזה זה כמה שנים בכלל ס"ס אשר לי) דאמרינן ספק דמלחו עם דגים טמאים ספק לא נמלחו אבל הכא איכא ספקא אם נמלחו או"ל ואע"ג דכבר אמרנו את"ל נמלחו לא בעבור זה הוא דודאי נמלחו. ה"ן אע"ג דאמרנו דלא שייך כאן שבועה שהותר מקצתה הותר כולה דלמא הלכה כרש"י דלא נפסל להבא ותאמר דאפי' לרש"י מפסל מדרבנן מ"מ אינו בודאי דלא שייך כאן שבועה שהותרה וכו' אלא באת"ל והוי ספק וא"כ הדרינן לספקא קמא ואמרי' דלמא הותרה השבועה

אשתכח השתא דבכל צד שאתה פונה האיש הזה הנצב בשאלתו של ה' משנת ר"א נקי יהיה והחליצה כשרה מכח הס"ס דעלה בידינו וכנז'. אך ורק ישנו יסוד חזק ועמוד גדול להשען עליו לפסל החליצה הלא היא דכפי הכתוב בשאלה הוא דעוד היום רבני אזמיר ורבני קושטא גזרו עליו בחרמות ונדויים שיצא משם ולא ישב עוד בעיר והאיש הזה עושה בעברת זדון ולא שמע לקול מורים ועודנו עומד שם ועובר בכל יום על החרמות ועל הנדויים ואיך נאמר דאיש כזה יהיה כשר לסדר חליצה בפניו הלא תראה להרשב"א ז"ל ה"ד מרן בב"י ביו"ד סי' של"ד ופסקו בש"ע סי"א דאם נתנדה על עברה אינו מצטרף לעשרה ולא לזימון וכתב הרב"ד בא"ח סי' לה' דכ"ש דהוא פסול להיות ש"ץ ואם לש"ץ נפסל כ"ש להיות דיין בחליצה דצריכה להיות בפני ב"ד כשרים ודוק. סימן ח' מעיר זאנטין חשון עזרת"ה לנו לפ"ג

עובדא אתא קמן באשה שמרדה בבעלה ועזבו והלכה ונשאת לישמעאל והיתה עמו כמו שנה ושוב נפרד אותו הזיוזג והלכה והיתה לישמעאל אחר וזה שתי שנים שהבעל שרוי בלא אשה. עתה עמד ושאל שנתיר לו לישא אחרת והתרנו לו לישא בלתי שום עכוב דלדידן