נושא האפוד תרז

הפנויה וילדה ממנו אם הוא מודה שהולד ממני חייב לזונו וכתב שם מרן ב"י דכ"כ הרא"ש בתשו' כי"ז סי' ן' עוד בה אשתוממתי על המראה במה שפטר להנתבע דנ"ד מכח תשו' הריב"ש הלזו דמה דמות יערך דהריב"ש מיירי דהנחשד כיחש מתחילה ועד סוף ההוא אמר דלא הכירה מעולם וע"ז פסק הריב"ש דאפי' אם היה מודה שבא עליה אין בידינו כח להוציא ממון ממנו דיוכל לטעון כשם שזנתה עמי כך זנתה עם אחר משא"ך בנדון שלו דהנואף הודה מתחילה שבא עליה ושהולד הוא ילדו א"כ כבר נתחייב בהודאת פיו ושוב במה יזכה נער את ארחו ארחות עקלקלות לומר שאינו ממנו וכמו שכתבנו מאותה תשו' לגאון שכיון שהודה שוב אינו יכול לפטר את עצמו. ואין לומר דע"כ לא כתב כן הטור אלא דוקא כשהודאתו היה בפני ב"ד אבל בנ"ד דהרב מיירי שהודאתו היתה בפני עדים דליתא וכמבו' בטוש"ע שם ס"ו דאם כשתבעו הודה בפני ב"ד או בפני עדים וייחדום לעדים וכו' שוב אינו יכול לומר משטה הייתי בך וכו' ויעו' במט"ש שם הגה"ט סק"ך. סו"ד שדברי הרב שגבו ממני ואף שמכיר אני מיעוט ערכי כל כי האי הנה אנכי דן דחייב הנואף לזון ולפרנס את הילד ע"פ דבורו. ועמ"ש עוד בזה לקמן בתשו' אדר התרע"ו בס"ד

אולם יש מקום פת"ר להאיש הזה מצד אחר דכל כחינו וגבורתינו אשר אנחנו באים פה היום לחייב את האיש הזה על מזונות הילד הוא מכח תשו' הרא"ש והריב"ש שפסקם מרן בסי' מ"א הלא ענין זה מידי פלוגתא ל"ן דכבר ידוע מ"ש הר"ן פ' אע"פ דאין האב חייב במזונות בניו כל שאינו חייב במזונות אשתו וכתב המשנ"ל פי"ב דאישות דין י"ד דהר"ן פליג על דינו של הריב"ש הלזו וכ"כ הדב"מ סי' ע"א וכמ"ש זה בנדפס וכתבתי שם דיכול המוחזק לומר קי"ל כהר"ן וכ"ה ק"ן וכ"ש אם נצרף לזה ס' מוהר"י כולי דס"ל דדעת הרמב"ם כן ומינה דאף אם נימא דבנ"ד אינו יכול לחזר בו מ"מ יכול לתפס דגל הקי"ל אם באים אנו להוציא ממנו (וע' לעיל סוס"י ב') כנל"עד. דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט סימן ז רחמים התרע"ה

שאלה אשה שחלצה ליבמה בפני ג' דיינים שהאחד מהם נכשל בעברה שיש בה ספק ספקא אי הוייא עברה או"ל אי אמרינן דחליצתה כשרה או צריכה לחזר ולחלץ שנית

תשובה למה זה תשאל לשמי לך נא ראה כי שאלה זאת באה ונהיתה בס' משנת ר"א ח"ב חיו"ד סי' ט"ל דעובדא הוה במו"ץ א' שכתב וחתם בשטר וז"ל ונתחייבתי בביטוי שפתים בשם ה' וכו' ולתועלתם שלא לדור בעיר הזאת ואצ"ל להיות רב ומלמד או שום מנוי אחר וכו' ובפנינו ב"ד בא המו"ץ ונשבע ע"ד המב"ה וכו' שלא לילך כל ימי חייו בעיר פ' לא לדור שמה דירת קבע ולא דירת עראי וכו' ואפי' דרך אכסנאי בעלמא וכו' ואחר עבר כמו ג' שנים לסיבת מה התירו ב"ד למו"ץ לילך לאותה העיר דרך עראי ואכסנאי ובפירושא איתמר בבטוי שפתים בתנאי ב"ג וב"ר וכו' דאין התרה הלזו מועיל א"ד לילך שם דרך עראי ברם חומר השבו' של דירת קבע רביע עליה וכו' וכל הקשרים והחייובים במקומם נצבים עליך ושוב אח"ז המורה הנז' קבע דירתו שמה דירת קבע והיפר ברית השבועה ורבני הזמן כפוהו בחרמות ונדויים שיעקר דירתו משם ולא הטה אוזן. ועוד זאת רעה חולה דעשה מעשה דחלצה יבמה אחת לפניו והתירה לשוק בחליצתו. ונשאל הרב בזה ואחר שהאריך בעוצם פלפולו לא בא לגמרה של תורה אך מכותלי דבריו ניכר שדעתו שלא להתירה היבמה לשוק וכמו שכן הבין ג"ך מוהר"ח פרץ ז"ל בעל המפתחות שם ד"ג ע"א

וכשאני לעצמי מה אני לבא אחרי המלך אמנם תורה היא וללמד אני צריך ואבא היום ע"פ דרכו של הרב בתחילה הוא הצ"ד להפך בזכותו של המו"ץ מההיא דפסקו הטוש"ע ביו"ד סי' רל"ח דאם נשבע על הככר ואכלו דנשאל עליו ואין כאן שום אונס דחכם עוקר הנדר מעיקרו אך איכא ס' הראב"ד הובאה בס' תמים דעים סי' רל"ו דעונש שבועה לית לה תקנתא בשאלה. ואע"ג דהרשב"א והרא"ש והטור ומרן קיימי בסברא חדא דהחכם עוקר הנדר והשבו' אף בלי התרה מ"מ הראב"ד ובעלי התוס' סברי דל"א חכם עוקר הנדר בלא התרה (וע"ע להר' עצמו בסי' הקודם סי' ח"ל דעמד עוד במחלוקת זה) נמצא דדבר זה מתלא תלי במחלו' ראשונים ואיכא קמן תרי ספקי להתיר ס' אם הלכה ככת הפוס' דבשבועה דלהבא אינו נפסל ואת"ל דהל' כהחול' דגם בשבועה דלהבא נפסל דלמא הלכה כהפוס' דחכם עוקר הנדר מעיקרו וכאילו לא היה ומתהפך הוא כמובן ושוב בסוף הפסק בדל"ג ע"א מגרעות נתן לס"ס זה מאחר דנחלקו הפוס' ואיכא מ"ד דאפי' לס' רש"י הא דאינו נפסל להבא הוא לשבועה דוקא אבל לעדות הוא פסול שהרי עבר על ד"ת יעו' כנה"ג חה"מ סי' ל"ד סקל"א וכל הפסול לעדות פסול לדון יש"ב

ולדידי חזי לי דאיכא עוד מלתא אחריתי בפתגם דנא והרב לא העלהו על שפתיו והוא דכפי לשון השאלה המוצגת לפנינו הוא דהמו"ץ נשבע בשבועה אחת שלא לילך לאותה העיר לדור שמה לא דירת קבע ולא דירת עראי ואפי' דרך אכסנאי ואח"ך מפני סיבה התירו