נושא האפוד תרו

חברו אינו אלא מדרבנן ואף זו אינו ודאי איסור דכמה פלוגתות איכא מ"ד דלא נאמר איסור זה אלא באלמנה ואיכא מ"ד דלא נאמר זה אלא במזנה ואפשר דהיא מעוברת מגוי דאין כאן איסורא כלל לפ"ז כל דאיכא מכחישין ואומרים שממנו היא הרה לא נאמר בזה איסור שאחד"א לפי דרכו של החק"ל ודוק. והביטה וראה לה' המגי' בס' משנת ר"א שם שכתב דע"פ דרך זה הגם שלא חזר מדבורו הא' עכ"ז כיון דהוכחש מפי ב' מותר אף לדידיה י"ש ועפ"ז הורינו דמות' לו. אחר זה היו דברי עם המתוכים ואמרו לי שבפניהם ושבפני אביו הודה שבא עליה ושממנו היא הרה וכעס עליו אביו מדוע לא הודה מתחילה והשיב שהיה מתביש להודות לפני כמה אנשים שהיו בב"ד. וה' יצלנו משגיאות זהו הנלע"ד עבד קונו והוא הצעיר. דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט

ובהיותי בקושטא רבתי בסוף תמוז התרע"ה כה הראני רב חביבא כמוה"ר סאבאן נר"ו בס' בגדי יום טוב ח"א סי' ב' וח"ב סי' ב' דבא מעשה כזה לפניו והתיר ע"ש ולא עמד בכל האמור. סימן ו'

בהיותי בקושטא יע"א בחדש מנחם התרע"ה נתעלסנו באהבים עם רב חביבא דחביב עלי כגופאי ארי דור"ס נר"ו היו דבריו על מעשה שבא לפניו בנערה אחת שבאה לפני ב"ד וכרסה בין שניה ואומרת דמפ' נתעברה והאיש ההוא לא כחש ועמד ואמר כי הוא בא עליה וממנו נתעברה שכן ברור לו שהולד ממנו ולא נודע לב"ד שהוא נשוי והתירו לו לקחתה והוא נתחייב בפניהם לזון ולפרנס את הולד כשתלד. וכשנודע שהוא נשוי אשה והב"ד מיחו בידו מלקחתה על אשתו כי אינה רוצה להתגרש אז חזר בו ואמר כי מעולם לא בא עליה ושהולד אינו ממנו ואינו רוצה לזונו. וע"ז נפל הפרש בין הדיינים דיש מהם שרוצים לחייבו יען כי כבר הודה לפני ב"ד שממנו הוא ועתה שרוצה לחזר בו לאו כל כמיניה ויש מהם שאומרים דאין לנו כח לכופו מאחר דליכא בירור כי הוא בנו הגם שנאמר שבא עליה מ"מ כשם שזנתה עמו זנתה עם אחר ואיך נוציא ממון ממנו

? ואני עניתי דלדידי חזי לי דהוא חיוב גמור לפרנס את הולד מאחר דבתחי' הודה בפני ב"ד שהולד הוא ממנו ושוב אינו יכול לפטר את עצמו באמרו שאינו ממנו הגע עצמך אם ר' תבע את ש' בפני ב"ד מנה והודה לו שהוא חייב היוכל לחזר ב' מהודאתו הא ודאי לא והוא דין מפורש בח"מ סי' פ"א סכ"ב מתשו' לגאון שהובאה בטור שאם הודה בפני ג' בין שהודה מעצמו בין שתבעו אחר והודה אינו יכול לחזר אלא תכ"ד ע"ש דמבואר דאחר כ"ד שוב אינו יכול לחזר והוא מוסכם יעו' באחרונים שם. ואין לומר דשאני הכא דיש לו אמתלא על מה שהודה כבר דהבין דהיתה הרש"ת לקחתה לו לאשה ובעבור אהבתה הודה שהולד ממנו ועכשיו שנודע לו שאסור לקחתה אמר האמת וכבר ה' מט"ש שם בהגה"ט ס"ק כ"ב הביא לנו משמיה דמוהרח"ש בת"ח ח"ג סי' פ"ד דאם נתן אמתלא לדבריו על מה שהודה לפני ב"ד יכול לחזר בו י"ש דמלבד דלא שמעו ב"ד האמתלא מפיו רק כפי המסופר הוא שכופר בכל מבלי שום נתינת טעם עוד בה דאפי' יתן אמתלא זו בפה צח ל"מ דע"פ דבריו אלה הוא שהיתה כונתו לעשות איסור וליקח מעוברת חברו כדי ליהנות ממנה ואמתלא כי האי שאומר שהיה מוכן לעשות איסור ולמשוי נפשיה רשע ל"מ ע' כיוצא בזה ת' חוט השני סי' טו"ב והו"ד בפ"ת אה"ע סי' ז' סק"א. שד"ח ח' הכללים מע' האלף אות. את זה אמרתי מצד הסברא

ואחרי שובי הביתה אינה ה' לידי תשו' שלמה למוהר"א די טולידו בס' משנת ר"א ח"ב סי' כ"ג שבא מעשה לפניו בא' שנתן עיניו באשה נערה יפ"ת והחליקה בדברים והיא מלאה רצונו ונתעברה ממנו ובהשמע הדבר נתקבצו כולם כאחד וקראו לר' ושאלו מאתו אם אמת הדבר שנדר להנערה לישאנה והשיב הן כי כן הוא הדבר והנני עומד בדברי כי מצאתי לה בתולים והילד אשר בבטנה אנכי ילידתיהו ונתרצה לכתב שטר שידוכין והתנו שר' ישא אותה כדין וכהלכה וברצון טוב הכיר את הילד לפניו והבטיח לפרנס אשתו ובניו כדת ש"ת וקיים השטר בחתימת ידו לפני עדים כשרים ושוב לא עמד בדבורו והעיז פניו באמרו שאינו רוצה לישאנה שלא הכירה מעולם ואפי' תימא שלפעמים בעלתיה איני יודע אם נתעברה ממני ורצה רב א' לחייבו לפרנס את הילד כיון שהודה ולא בוש שנולד מאתו. וע"ז עמד כגבר ה' מר"א שם בדע"ח לפטר אותו הלא הוא אמר דאם לא היה כאן שבועה אין כח בידינו להוציא מתחת יד המפתה מזונות הולד מאחר דלא בריר לן שהוא בנו ממש דישנו תחת האפשר שזנתה עם אחר ונתעברה ממנו ומלתא כדנא הנה באה ונהיתה בתשו' הריב"ש סי' מ"א וכו' ורמזו הכנה"ג אה"ע סי' ד' הגה"ט אות מ"ב וכו' הנה מתבאר מדברי הריב"ש ודישרן סמיכין עלוהי דהגם דהוא מודה דבא עליה וליכא הכחשה ביניהם עכ"ז אין בריא דידה של המפותה אהנייא לפו"ד לחייבו במזונות הולד כיון דהמפתה אינו יודע וחזקת ממון עדיפא ובריא ושמא לאו בריא עדיף ע"כ. ומלבד דנרגשתי עליו דמה לו להביא ממרחק לחמו מהכנה"ג שהביא כן משם הריב"ש הלא תשו' הריב"ש רלזו פסקה מרן בש"ע אה"ע סוס"י א"א וז"ל הבא על