נושא האפוד תרד
Nosei Ha-Ephod 604 · נושא האפוד · free full Hebrew text
Open in the reader →השיב במכתב הנ"ל כי הרע לו הרבה ושהיא תעשה כל המועיל לילך אצל הרופא ולמצא לה מזור ותעלה למחלתה ועוד דברים כאלה המורים שבא עליה ושידע מהריונה ולא יכול לכחש בזה והודה כי המכתב הוא ממנו ומאתו. אך הגם שנחלשה דעתו ונסתתמו טענותיו עכ"ז היה מתמיד ואומר שלא בא עליה אז הב"ד אמרנו להנערה שתלך לערכאות כי ענין זה של עונשים אין אנו יכולין לדונו מצד השררה הגם שהבננו מתוך הדברים שהאמת איתה ביני ביני יצאו חוץ לב"ד ונכנסו אנשים ביניהם ופייסוה ואיפייס להזדווג יחד ולעשות החופה בקרב ימים בלי שום תוספת ממון כלל ובאו לפנינו וכתבנו בפרטי כל שהאיש הודה עשותו המזמתה והרי הוא לוקח אותה לאשה בקרב ימים והוא שתק בכתבנו זה. ואח"ך איימנו וגזמנו והשבענו להנערה שתודה האמת אם שכבה עם איש אחר והיא נשבעה שבו' חמורה שלא הי' לה עסק עם שום אדם רק עם המשודך ושהולד ממנו הוא כמעשהו ובכן אנן בדידן נסתפקנו אי שרייא אתתא דא להמשודך משום לתא דמעוברת חברו דהנה אמת דכל ששניהם מודים שממנו נתעברה כבר השמיעונו הפוס' דמותרין להנשא זה עם זה וכן פשטה ההוראה וכמ"ש בסה"ק אבני האפד סי' י"ג ורמזתי שם דברי שבהגהותי לס' עבודת השם בסי' ה' ושם כתבתי דנעשה מעשה בא"מ שלוניקי להתיר והכי עבדינן עובדא בכל יומא. מ"מ אינו אלא כשמתחי' ועד סוף הודו שניהם ולא כחשו אבל היכא שכל דבריו בפני ב"ד היו בהכחשה הגם שלבסוף הודה הבועל הרי שוייא אנפשיה חתי' דאיסו' דאמר דאינו ממנו והרי היא מעוברת חברו לפי דבריו ואינו יכול לישא אותה אח"ך הגם שהודה וכמו שמתבאר מדברי הגאו' רבני אשכנז ה"ה ה' צמח צדק סי' ק"ד. והנו"ב מ"ק סי' ט"ז. חת"ס סי' כ"ח ול"ג רמזם ה' פ"ת בסקי"ח ואיכא מנייהו דסברי דאמתלא לא מהני ע"ע כ"ש בנ"ד דאין כאן שום אמתלא ואפי' כשנתרצה המשודך לקחתה לא אמר שבא עליה ושנתעברה ממנו רק ששתק כשכתבו הב"ד לפניו שהוא עשה המזימתה דנר' ברור דלא זז מכאן איסור שאחד"א ואסור לקחתה
איברא דמ"ש הצ"ץ שם דל"מ אמתלא שנייא מנ"ד דהתם קאי בפנויה שטוענת מפ' אנכי הרה והוא מכחיש וייסרוהו ושמו אותו בבית האסו' ועכ"ז כשבא לב"ד הכחיש וע"י רוב השתדלותו נתפשרו בני משפחתו עמו שיתנו לו נדן ואז הודה ואמר צדקה ממני ונתרצה לישאנה ואסר הרב לקחתה יען שהאמתל' שנתן שמתחילה היה בוש ולא היה רוצה לקחתה בחינם ולבסוף נתפייס בממון לאו מילתא היא דאדרבא איכא למתלי ולומר דמה שהודה אח"ך שבא עליה היינו משום דשחדוהו בממון ולא הודה אלא בעבור הממון או שלא היה יכול להפטר מבית האסורים עד שהודה שבא עליה וכו'. ובודאי אם היה מודה אח"ך שבא עליה ולא היה כאן פייוס ממון היתה מותרת כיון שיש לו אמתלא על דבריו הראשונים שמחמת בושה לא הודה לה מיד והשתא הוא חוזר מדבריו הראשו' ומודה שבא עליה ודאי דקושטא דמילתא קאמר י"ש ובנ"ד לא הכריחוהו לקחתה אלא ע"י פייוס ולא הוסיפו לו שום ממון על הנדן שקצבו לו מקודם ובודאי כיון שהודה לקחתה היינו שהוא יודע בודאי שבא עליה ושממנו היה הרה ובכה"ג גם הצ"ץ מודה. והפ"ת הביא משם ה' שב יעקב דאמתלת הבושה היא אמתלא גמו' ומשם החת"ס סי' ל"ב הביא דכל שלא הוסיפו לו על הנדן ליכא למימר דשחדוהו בממון כי שלו הוא נוטל אך כל זה יהיה כשהוא יתן אמתלא על מה שעבר משא"כ בנ"ד דהוא מחריש ולא ולא דבר דבר על הכחשתו בתחילה הגם דאפשר דאם היו שואלין ממנו על מה כיחש בתחילה ואח"ך נתרצה לקחתה היה נותן אמתלא. אך כיון שהענין היה נחוץ שיקחנה והמתוכים לא רצו שנחקר ונדרש על הדבר והוא לא דבר מ"מ אמתלא בעינן כדי שיותר לו וא"כ עדיין הספק במקומו עומד
אולם מפני חומר שבה שקרובי הנערה הם עניים מרודים ואם לא נתיר אותה יש לחוש שתעשה מופקרת לזנות חתרתי אני בלבי לפתח לה פתחא דהיתרא והוא דכי יתן המעיין את רוחו על נדון זה ישפט בצד"ק דנד"ז שנייא מכל אלין דאעיק' יש לנו ע"א המעיד בנו בפני המשודך שמזה זמן כמו שנה אמר לו המשודך שהוא משתעשע עם משודכתו בכל עת שהוא רוצה אשר בזה לא כיחש המשודך. והגם דהר' חת"ס שם בסי' ל"ב דחה דברי רב אחד שרצה לדמות זה לההיא דהטו"ז ביו"ד סי' קפ"ה ס"ב דהתיר בכיוצא בזה כל שהגיד מקודם לע"א דבר האיסור והגאון אמר דאינו דומה לההיא דאילו היה אומר להעד שממנו נתעברה אך אכחיש בב"ד כדי שלא אתבייש בזה היה דומה להתם דהו"ל כמוסר מודעא אך כל שלא אמר להעד רק שממנו הוא ואצל ב"ד חזר אז שוייא אנפשיה תד"א וכו' י"ש (ומטעם אחר אני אומר דיש לחלק דההיא דהטו"ז מיירי דוקא להתיר לבעל לבא אליה בסתר וכמבו' בדברי הטו"ז אך לא לבא עליה בגלוי ובנדון הרב הוא להנשא זע"ז בפרסום ודוק) מ"מ בנדון שלנו לא ע"ז לבד אנו סומכים רק גם על עדות האשה כי שמעה מאחורי הפרגוד אחורי הדלת והמזוזה שהיו מדברים המשודך עם כלתו בענין זה שהיא היתה מתאוננת על הריונה והוא היה מדבר על לבה שלא תבכה כי כזה וכזה תאכל אש הזנות וכמו שאירע לפו"פ שקודם הנישואין נזדקקו זה לזה והכלה היתה הרה ונעשו הנישואין באופן דאיכא גילוי מילתא לפני ב' שהוא בא עליה ושממנו היא הרה ולא מפיו אנו חיין ומה גם המכתב כתב מרירי שערך לה