נושא האפוד תרב

לכהן אבל אם תאמר דהך דינא הוי גזרה דרבנן איך אפשר דמה"ת יהא גט ואתו רבנן ואמרי דאינו גט תינח דמצד אחד אזלינן לחומ' אך מצד אחר נפקא קולא דמתירין גרושה לכהן אלא ודאי דעיקר הדין הוי דאור'. והשתא חזינא דממאי דקמן יש לפשוט דעיקר המחאה הוא מדאור' דהא יש מהפוס' שפסקו דאם ציוה לכתב בעודו בריא ונשתטה דאם כתבו ונתנו בעודו שוטה דאינו גט והוא פסול מה"ת ובתוכם מרן ז"ל וכנז' ולדידהו אם אשה זו נתאלמנה אח"ך מותרת לכהן ואין כאן אפי' ריח גט וה"ט משום דמדאורייתא הוא דלא מצי משוי שליח ואפילו לס' האומרים דאינו פסול אלא מדרבנן ה"ט דס"ל דבכגו"ד דמצי עביד בשעת מנוי השליח הגם דבשעת קייום השליחות לא מצי עביד המשלח: וחייל השליחות אך אם הוה ס"ל דגם זה נכנס באותו כלל אף הם הוו מודו דפסול מדאורייתא ואחר שהלכה זו עלה בידינו דעיקר דין זה דכ"מ דלמ"ע ל"מ משוי שליח הוא מדאורייתא דאז נפקא דבמח ו' זה שנחלקו הפוס' כשהיה שפוי בשעת השליחות ושוטה בשעת עשיית השלי' דלא מצי לגרש כיון דהפקפוק הוא מטעם דל"מ עביד ואית לן למיזל בספקו להחמיר

איברא דיש לחלק דע"כ לא נחלקו הפוס' הנז' אלא היכא דידוע לנו בודאי דהיה שוטה בשעת מסירת הגט מיד השליח לאשה אבל בגוונא דנ"ד דהוא ע"ח ע"ש ואיכא למימר שפיר דבשעה שמוסר הגט השליח לאשה הוא חלים כיון דאינו ברור לנו בההיא שעתא באיזה מצב הוא נמצא דאינו ברור דהמשלח לא מצי עביד השתא ובהא מאן ימר דנכנס זה בסוג כ"מ דלמ"ע וכמו שכן ראיתי אחרי חפשי בספרים להג' שיבת ציין סי' פ"ו שכתב וז"ל ע"כ ל"א דל"מ למעבד שליח במלתא דלמ"ע אלא בדבר שאינו רגיל להשתנות וליכא מציא למעבר השתא בשעה שעושה שליח כגון וכו' וכן בפסק שהשכ"מ רבני קושטא (בה"ג משנ"ל פ"ו מה' גירוש') לא מחשב מציאות שהאשה תשפה דכיון שהיא בחזקת שוטה מוקמינן לה אחזקה שתשאר עוד בשיטותה משא"כ בבעל המוחזק להיות ע"ח וע"ש ורגיל הוא להשתנות משיטותו לחלימותו א"כ הרי איכא מציאות דברגע זה יהיה הבעל חלים וראוי ליתן גט ואף שאין הבעל לפנינו וא"א להתברר אם היה בריא באותה שעה עכ"פ היה במציאות להיות חלים בשעה זו שוב ל"א בזה מלתא דלא מצי למעבד השתא כיון שאין זה ודאי יש"ב ושו"ר בס' שד"ח כללים מע' הך' סוף אות פ"ח שמעתיק קצת מדבריו. והנה אמת דהגאון שם אחר שהחזיק חילוק זה מסוגיית הש"ס וקבע בו מסמרים חזר בו וסוף כל סוף לא סמך עצמו על חילוק זה מחמת חומר א"א מ"מ מידי ספקא ל"ן ויש לצרף ספק זה עם הספקות האמו' למעלה ולהתיר לעשות סידור גט ע"י שליח בעת שהוא חלים והוא ע"פ מ' למעלה דאיכא בנ"ד ספקי טובא כדי להכניס לאיש הזה הבא בשאלה בסוג שוטה אשר לפ"ז התרנו לו לגרש בעצמו. ומעתה אלו הן הנצרפי"ן עם הספק שיש לנו שמא בשעת מסירת הגט ליד אשתו לא היה שפוי וראה ועשה באופן זה ספק אם הל' כר"א ודעי' דבעינן חד מהנך סימנין דחגיגה כדי שיקרא שוטה ואת"ל דהלכה כהרמב"ם דבנטרפה דעתו לבד ה"ז בכלל שוטה דלמא אף הרמב"ם לא אמרו אלא לענין עדות אבל לענין גטין וקידושין מודו דלא מקרי שיטה אלא בחד מהנך סימנין ואת"ל דאפי' לענין גטין אמרו הרמב"ם דלמא ה"ל כמ"ד דגם הרמב"ם לא כ"כ אלא לאחר שהי"ל סימני שוטה ונתרפא דאז אפי' בדעת טרופה מעט חשיב שוטה אבל כל שלא נתחזק עדיין לשוטה רק שדעתו טרופה לא נכנס בכלל שוטה וכסברת שני צנתרות הזהב שהובאו בס' חת"ס הנ"ל ואת"ל דגם בכה"ג ס"ל להרמב"ם דנכנס בסוג שוטה דלמא הל' כמ"ד דכל שהוא מרה שחורה אינו בכלל זה ואת"ל דגם זה בכלל בנד"ז דהוא ע"ח וע"ש י"ל דבשעה שמסר השליח הגט לאשה הבעל היה חלים ומתהפכי שפיר ומאחר דאיכא כל הנך ספקי המה יעלו נגד חזקת א"א ועדיפא מההיא דה' צ"ץ החדש וה"ד השד"ח במ"ע גט סי' א' או"מ לך נא ראה

עוד יש דרך ישר לפני איש שתעשה האשה במקום שהיא שליח קבלה ויבא השליח לעיר הבעל ובעת אשר הוא חלים יכתב לה גט ותפטר מבעלה וכמו שכן מצינו להרב"ח בתשו' הב"ח בסי' ק"א וה"ד הב"ש בסי' קמ"א סק"מ וז"ל מעשה היה באחד שהיה ע"ח וע"ש וחלימותו היה מעט והתיר שהאשה תעשה ש"ק במקום שהוא בעת חלימותו והיא תחזר למקומה ובעת חלימותו ימסר הגט ליד ש"ק שלה ע"כ ומה שהצריך שתבא האשה למקום הבעל היינו בעבור החתימה שבשטר הש"ק ומפני חומרת ר"פ הידועה אבל לדידן. דפשטה הוראה לעשות ש"ק בשעה"ד וכבר עשו רבני האחרו' מעשה וכמבו' בס' תעלומו' לב ח"ג בקונט' איגרת שבוקין סי' ג' ס' ז' וכ"ח אין לך שעה"ד גדול מזה וא"ץ שתבא האשה למקום הבעל. אלא דנפל מחלו' בין רבני אשכנז דמדכתב הב"ש שהאשה תעשה ש"ק וכו' בעת חלומותו דקדק הג' חת"ס בחא"ע ח"ב סי' מ"ב מ"ג מ"ד דצריך שיהיה שפוי בדעתו בשעה שעושה ש"ק דאל"ה נכנסנו בסוג דכ"מ דלמ"ע ל"מ משוי שליח. אך תרי גברי רברבי יוצאים לקראתו הג' שיבת ציון וחד דעימיה בסי' ט' והמה בחכמתם אמרו דאפי' דבההיא שעתא הבעל אינו חלים לית לן בה דלא שייך בהו הא דכ"מ דלמ"ע יש"ב מלתא בטעמא וה"ד בפ"ת סי' קמ"א ס"ק כ"ב. ויעו' שד"ח ח' הכללים מע' הכ' סוף כלל פ"ח מה שהביא בשם ס' ברכת ראש דנר' דלעיקר הדין קאי כסב' ה' שיבת ציון. וא"כ ל"מ לסברתו וחד דעמיה דהעלו להלכה להתיר דה"ן שרייא.