נושא האפוד תר

וצא

נא וראה נא לה"ג חת"ס חאה"ע סי' ד' מח"ב שהביא משם הג' נוב"י הו"ד בס' אור הישר שכתב דאף הרמב"ם לא אמרו אלא לענין עדות וגם בחה"מ מביאו בה' עדות אבל לשאר מילי יודה הרמב"ם וכו' י"ש וכתב עליו דיפה דבר וכזאת וכזאת מצינו למוהרימ"ט בח"ב חא"ע סי' י"ז דעמ"ש הרמב"ם עוד בה' עדות דהפתאים ביותר דאין מכירין דברים שסותרים זה את זה ולא יבינו העניינים כדרך שמכירין שאר העם הרי אלו בכלל השוטים כתב לחלק דע"כ לא כתב הרמב"ם כן אלא לענין עדות שצריך להעיד על מה שעבר ויש לחוש שמא נדמה לו באותה שעה שהדבר כן ונתחלף לו דבר בזולתו אבל כשאנו באים לקיים דבר עמו במו"מ או בגטין וקידושין ומסברא ליה ומסביר כגון זה לאו שוטה הוא והרי הוא כפקח לכל מה שהוא עושה בדעת שפוי לפנינו וכו' עי"ד איברא דהשד"ח שם אחר שהביא דברי הרימ"ט ושהפוס' האחרונים נחלקו בזה דיש מהם דקיימי בשיטתו ויש מהם דקיימי לעומתו כתב דאף מוהרימ"ט לא אמרו אלא לדין האחר שכתב הרמב"ם דהיינו הפתאים ביותר שבאמת אינם שוטים וע"ז הוא שכתב מוהרימ"ט דכיון דלאו שוטים ממש נינהו וכד מסברו להו מסבר אף דלעדות פסול לענין גטין מהני אבל מי שהוא שוטה ודאי שנטרפה דעתו תמיד בדבר מן הדברים ומתנהג בו שלא כדרך העולם ואף שבשאר דברים הוא חכם מ"מ זה נקרא שוטה דכשהוא שוטה בדבר לכל מר כדא"ל ובשאר דברים הוא כבן דעת לשוטה יחשב יש"ב והגם דדבריו נראים מיוסדים על אדני האמת והצדק דנר' ברור דזו היא כונת מוהרימ"ט מ"מ מאן מפיק לן מסב' הג' נוב"י והסכים עמו ה' חת"ס שחילקו כן מדנפשייהו ע"ד הרמב"ם דמי שנטרפה דעתו ומשובשת תמיד וכו' והוא בעצמו רמזם שם למעלה מזה ורמז בצדו דכן הוא דעת מוהרש"ז בש"ע שלו וה' צמח צדק החדש. ודברי הצ"ץ הנז' הביאם יותר בארוכה במע' גט סי' א' אות נ"ט נמצא דגם חילוק זה בדברי הרמב"ם מידי פלוגתא ל"ן ואיכא גברי רברבי דס"ל דהרמב"ם לא דבר כן כ"א לענין עדות אבל לענין גטין וקידושין גם איהו מודה דבעינן הסימנין הנז' בחגיגה אחז"ר בא לידי ס' מנחת משה הנד"מ לא' מרבני אשכנז וראיתי לו בחא"ע סי' ח' דקאי בענין דומה לנ"ד וצירף להתיר ס' מוהרימ"ט דלא נאמר דינו של הרמב"ם רק לענין עדות וס' הרר"ש ור' אביגדור דרק בסימני שוטה האמורין בחגיגה יש"ב

, ותו איכא מאי דחידשו לנו תרי גאוני הג' מבראד וה"ג דוארשא (ה"ה בע"ס חמדת שלמה) והו"ד בס' חת"ס שם והסכים עמהם ויותר בהרחבה כתבו ה' מצפה אריה הנ"ל משם הג' קרבן העדה בתשו' שבס' אור הישר להשוות דברי הרמב"ם עם שיטת ר' שמחה ור"א דהרמב"ם נמי ס"ל כס' ר"א דלהחזיקו כשוטה בעינן חד מהנך ד' דברים שמנו חז"ל דוקא כיון דהוא מוחזק לבר דעה ועדיף חזקת הגוף מחזקת א"א שלה אלא דהרמב"ם מיירי באיש שכבר הוחזק לשוטה מחמת ד' סימנין הנ"ל וחזר משיטות זה ועדיין עושה שאר שיטותים דמשו"ה חשיב שוטה עי"ד ועפ"ז נר' להתיר בנ"ד אפילו אם אין לו עת חלים רק הוא עומד תמיד בעצבונו. בעבור דאיכא הכא תלתא ספקי אם זה נכנס בכלל שוטה תיתי חדא דדלמא הל' כר"א ודעימיה דכדי שיחשב שוטה בעינן חד מד' סימנין הנז' בחגיגה וחוץ מזה אינו בכלל שוטה ודלא כהרמב"ם ודעי' דס"ל דכל שנטרפה דעתו תמיד אע"פ שבשאר דברים שואל ומדבר כענין חשיב שוטה. ואת"ל דהלכה כהרמב"ם דלמא הל' כהאומ' דלא אמרו הרמב"ם אלא לענין עדות דוקא אבל לגטין וקידושין לא אמר ולדעתו הרי הוא כפקח דקדושיו קידו' וגטו גט. ואת"ל דהלכה כהחול' דגם בזה אמרו הרמב"ם דלמא הל' כהגאוני' הנ"ל דלא אמר כן הרמב"ם אלא כשכבר נראו בו בתחילה הסימנים הנ"ל ונתרפא התם הוא דאמרי' דאע"ג דבשאר דברים הוא שואל כענין לא סגי בהכי להוציאו מכלל שוטה משום דאין דעתו מיושב אין מוציאין אותו מחזקתו חזקת בריא אם לו בחד מד' סימנין הנ"ל ומתהפכי שפיר וכמובן

מצורף לזה מה שראיתי להג' חת"ס חאה"ע ח"ב סי' ב' שכתב דבעל מרה שחורה שיש לו עצבון רוח וכעסנות מחמת העצבות אם דעתו מיושב בשאר דברים ושואל ומשיב כהוגן אע"ג דמוסיף והולך סופו להשתטות לגמרי אך עתה כל זמן שאינו שוטה בכל דבריו נהי דבשעת כעסו ובאותו ענין שמשתטה בו נדון כשוטה מ"מ בעת ששואלין אותו ומשיב כענין הרי הוא כפקח לכל דבריו ויכול לגרש ומפקנא אית ליה להך דינא מתשובת הרא"ש כלל מ"ג שפסקוה הטור ומרן בסי' קנ"ד עש"ה (וע' בסה"ק אבני האפד סי' קנ"ד או"ז) וה"ז תנא דמסייע לאותו גאון שהובא בתשו' בית אפרים סי' פ"ט והזכירו רו ה' פ"ת בסי' קכ"ב סק"ג שהביא ראיה מדברי רש"י בחגיגה ד"ג ע"ב דחולי מרה שחורה לא יחשב בכלל שוטה דאינו נוגע למוח שבראשו רק הוא תגבורת המרה יעו"ש וה"ה בנ"ד והגם שה' שד"ח במע' אישות דס"ב ע"ב בחצאי לבנה הביא דה' בית אפרים מגמגם בזה אכתי מידי ספקא ל"ן ואיכא תו ספקא אחריתי להתיר

וכל האמור לעילא מן כל היינו ביושב בדעת מטורף בעצבונו תמיד כל היום עכ"ז איכא הכא ג' או ד' ספקי להתיר לגרש כ"ש בנ"ד דכפי הנשמע האיש אשר עליו אנו דנין רובו של יום חלים ומדבר כענין ובה שעתא יכול לגרש שפיר לכ"ע וכמ"ש הרשב"א והובא בב"י סי' קכ"א ס"ב ופסקו בש"ע ס"ג דמי שהוא עתים חלים וע"ש כשהוא חלים הרי הוא כפקח לכל דבריו ואם גירש