נושא האפוד תקצט

דרבוואתא הסכימו בכונת הרא"ש דהיינו לזרק לה גט יעו' בס' שד"ח מע' גירושין סי' ב' או"ט אנא רב קטינא ידעתי מיעוט ערכי ומשתפינא להתיר בזה לכתחי' ומי שכחו גדול לסמך ע"ז להתיר לזרק לה גט יסמך ולית מאן דימחי בידיה

כ"ו ומן האמור בזה אתה תדין דפטור הבעל ממזונות ד דלעבר ועתיד מאחר דמשעה ראשונה שעמד בדין הוא אמר שרוצה לגרשה ול"מ לפי ס' הרא"ם בח"א סי' ל' ע' מי שרוצה לגרש את אשתו באיזו טענה שאינו נאמן עליה והיא אינה רוצה ואינו יכול לגרשה בע"כ שאינו חייב במזונותיה והסכימו האחרונים שיכול לומר קי"ל וכאשר אספתי בזה בסה"ק אבני האפד סי' ע' יש"ב אלא אפי' החולקים על הרא"ם בנ"ד דנפסק הדין דהיא מחוייבת לקבל גט והוא חפץ לגרשה וליתן לה כתובתה והיא מסרבת לכ"ע פטור ממזונות וכל מין הוצאות וכמ"ש בתשו' פאת נגב ואם הדרך שם דאף החול' יודו וכן העלה מוה"ר מוהרש"א בס' דברי שמואל סי' ט' מדקנ"ה ואילך יעו' בדברי רב חביבא ה' המגיה יצ"ו מה שרמז בזה. וע"ע בס' כוכב מיעקב סוס"י ז' דמ"ג

ורבו יתירא השתכחת הכא בנ"ד דבכל פעם שעמדו לפני הב"ד היה טוען הבעל שתעשה הבדיקה אם היא חולה והיא מאנה בזה וסירבה כמה וכמה פעמים ם וכמבו' בשאלה וכבר פסק מרן סי' קי"ז מתשו' הרא"ש כלל ל"ג על אשה שטוען בעלה שאינה ראויה לאיש שהדין הוא שתבדק ע"י נשים וכל זמן שלא נבדקה אינו חייב במזונותיה י"ש ולא חלקו עליו שום אחד מהפוס'. זהו מה שנלע"ד בענין זה מבלי משא פנים לשום צד רק ע"ד אמת כפי מה שהורוני מן השמים וכפי החייוב המוטל עלי בסדר לעמ"ד לפני העד"ה לשרת"ם (לפ"ג) וה' ינחני בדרך אמת לדון לאשורו ודינו בצדק ובמשפט על מכונו קטן לפי קטנו דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט סימן ד'

נשאלתי מעי"ת אורוסגוק יע"א אודות איש אחד שמזה זמן כהו עיניו מראות ומסיבה זאת או מסיבה אחרת ג"ך נעשה לו כמו מרה שחורה שבעת שמדבר עם איזה אדם לפעמים בלא זמן ידוע מדבר ב' ו"ג דברים שלא כענין ותכף ומיד חוזר לאיתנו ושואל כענין ומשיב כהלכה והוא כמו בריא גמור ולא יש לו עוד ריח שטותי וכפי מאמר הרופאים הוא ימות בקרב ימים וזרע אין לו ונפשו התאוה ליתן גט לאשתו שלא תשאר זקוקה ליבם. אך אשתו היא בעיר אחרת וגם קרוביה חפצים שתפטר היא ממנו בג"פ. ונסתפק המו"ץ דשם אם יחשב כשוטה ואתאן למ"ש הב"ש ז"ל דעתים שוטה עתים חלים בלי עת קבוע אינו מועיל אפי' בבדיקה. ותו איכא הכא דא"א לאשה שתבא פה וכיון שהגט ישיח אל ארץ אחרות יש לחוש שבשעת מסירת הגט ליד האשה לא יהיה הבעל שפוי בדעתו ואינו גט ואותי שלח לחות דעתי בזה

ואען ואומר ידוע ומבואר דבחגיגה ד"ג רז"ל נתנו ד' סימנים לשוטה. יוצא יחידי בלילה. לן בבה"ק. מקרע כסותו ומאבד מה שנותנים לו ואפסיקא הלכתא דאפ' בחד מהנך וכמ"ש בטוש"ע יו"ד סי' א' ס"ה ובאה"ע סי' קכ"ה הביא הרב"י דעת ר' שמחה ור' אביגדור דדוקא אחד מהני ד' בעינן אבל בדברים אחרים אינו נקרא שוטה אולם הרמב"ם בפ"ט מה' עדות כתב שוטה פסול ולא שוטה שהוא הולך ערום ומשבר כלים וזורק אבנים בלבד אלא כל מי שנטרפה דעתו ונמצאת דעתו משובשת תמיד בדבר מהדברים אע"ג שהוא מדבר ושואל כענין בשאר דברים ה"ז פסול וככל שוטים יחשב ומר"ן בש"ע חה"מ סי' לה' ס"ה פסק כדברי הרמב"ם ולפום ריהטא חולק אדברי ר"ש ור"א. והאחרו' הרחיבו המחלו' הזה דיש מהם שכתבו דמוהר"ם והמרדכי שהביאם הריב"ש מסי' תס"ח והרשב"א ומוהריק"ו ומוהרי"ו ומוהרי"דע קיימי כשיטת ר' שמחה והטור והרא"ש ורש"ל ועוד איזה פוס' קיימי בשיטת הרמב"ם וכמבואר כל זה בס' שד"ח מע' אישות סי' ב' דס"ב לך נא ראה וע"ע בס' יאודה יעלה (אסאד) חאה"ע סי' צ"ג מ"ש בע"ז. ובדעת מרן נחלקו דה' גט מקושר בסי' י"ט דכ"ח ע"א כתב דדעת מרן כדעת הרמב"ם דהנך דהוזכרו בחגיגה לדוגמא בעלמא נקטיניהו וה"ה בשאר דברים והיינו מדפסק מרן דברי הרמב"ם בסי' ל"ה דחה"מ. אך בס' מצפה אריה תניינא הנד"מ ממש וכבדני בזה הג' המחב' נר"ו בחאה"ע סי' כ"ט הביא משם ס' חמדת שלמה דדברי מרן בה' שחיטה הוא כדעת ר' שמחה דלא חשיב שוטה אלא חד מהנך ד' סמנים שמנו חז"ל אבל ע"י שטות אחר שעושה אם לא נמצאו בו א' מד' סימנים הנ"ל לא חשיב שוטה ע"ע ועוד לו בסי' ך'. והגם שאנכי לא אוכל הבינהו דמה יענה לפסק מרן בחה"מ סי' ל"ה דפסק להא דהרמב"ם דבשלמא לס' הג"מ ניחא דיוכל לתרץ דמרן בה' שחיטה נקט לדוגמא הד' סימנים וה"ה לאינך. ושו"ר ל"ה שד"ח שם בדס"ב ע"א שהביא משם רב א' שר"ל בדעת מרן דקאי בדעת רש"מ והשיגו מכח דבריו שבחה"מ. איך שיהיה מידי פלוגתא ל"ן. והג' צמח צדק החדש ה"ד השד"ח מע' גט סי' א' או' נ"ט צירף מחלו' זה לספק אחר שהיה בנדונו להקל, במקו"ע. גם במע' אישות שם כתב משם ב' רבני אשכנז דהתירו לגרש בצירוף ס' רש"מ הנ"ל