נושא האפוד תקצח

בעלה ששוכבת עמה משכבי זכר האריך בזה ה' עדוב"י סי' ל"ו אי נאמנת ופלפל בזה ואסוף העלה דימסרו לאשה הזאת חרם ושבועה אם אמת יהגה חיכה ואזי תהיה נאמנת יעו"ש בד"פ ע"ד. ובטוענת ששמשתה נדה נשאל ה' הו"ר באה"ע סי' ח' והאריך להאמין לאשה מטעם דחזקה אין האשה מעיזה פניה בפני בעלה ומר נכדו ה' אהל יצחק בסי' ו' פקפק בהוראתו והעלה דיעשו דרך בקשה שלא יעשה עוד כדבר הזה ע"ש ובס' שד"ח מע' גירושין סי' א' או"מ י"ב. ובודאי דאילו היו כאן ב' עדים על המעשה הרע היו מחייבין אותו להוציא רק דחסר הבירור והרבנים הנז' הנה הנם רבני שלוניקי דבזמנם היו הכתובות כבזמננו ולפי מה שחידש מו"ה מוהרא"ג ז"ל דהנאמנות הכתוב בכתובה הוא על כל דבר ודבר הלא הו"ל כאילו הביאה ב' עדים לאמת דבריה ועל מה זה אינה נאמנת מטעם הנאמנות. והגם דידעתי ביני דיש לחלק דהוא לא האמינה אלא לטענות הבאים מכחו אבל לא לטענות הבאים מצדה אין נראה כן מהלשון. ותו ק' מאי דאמרן מעיקרא דאם יהיה האופן שהבעל בא להפטר מהתנאי והשבועה באמרו דאשתו זנתה והיא מכחשת והבעל מביא עדים וכיון דהיא נאמנת עליו כב' עד"כ לא יהיו נאמנים ועל כרחו תהיה תחתיו הנהיה כדבר הזה אתמהא אלא ודאי דאין הנאמנות הכתוב בכתובה כי אם על התנאים הכתו' בכתובה דוקא ואף שכבר כתוב למעלה כי מחילתה או רשותה על איזה תנאי לא יועיל עכ"ז אפשר דנוסח הכתו' היה מקדמת דנא על הנאמנות לחודיה ואח"ך כשהוסיפו התנאי הזה שלא תמחל וכו' לא רצו לבטל הנוסח שהיה מקודם, וע' למוהר"ש חסון ז"ל בתשו' משפטים ישרים סי' ח"ן וחזרה ונשנית בס' בית שלמה סי' כ"ד דיש ראיה לדברינו אלה דלא דרשינן ליה בלישנא יתירא לטפוי אתא רק מפרשינן ליה למאי דכתיב בשטרא עש"ה. גם מ"ש מוה"ר דתיבת ונאמנות וכו' שבסוף בא לכלל הכל אהס"ר שכח מה אמר לו רבו ה' תפארת אדם בחה"מ סי' כ"ה וסי' ט"ז בדל"ג ע"ג שכתב דנאמנות וכו' הכתוב בשטרות שלנו לא מעלה ולא מוריד כלל מ"ש בהם ונאמנות וכו' והיינו מכח תשו' הפמ"א בח"ב סי' כ"ח ות' מוהרש"ג שבפמ"א ח"ב סי' י"ד עש"ב

ומיהו כל זה הוא משנה שאינה צריכה לדידן דפה סופיאה אינן כותבין רק שלא יסיתנה ושלא יפתנה שתמכר ותתן ותפחת ותמחל שום סך מסכי כתובתה לא לו ולא לשום אחר ותו אינן כותבין מאומה נמצא דעל שום אחד מהתנאים לא דבר. ועדיין היה מקום לומר שאם אומר אשתו נתנה לו רשות היה מהני לולא הנאמנות וא"כ הנאמנות איצטריך לגופו של תנאי ואינו מיוחד כדי שנדרש אותו על כל מין טענה שיטעון הבעל להפטר עצמו מהתנאי והשבו'. ושמתי עיני היטב בנוסח הכתו' של סופיאה וראיתי שאינן כותבין כלל הנאמנו בדף הב' כי אם בדף הראשון נמצא דעל התנאים הכתו' בדף הב' אין כאן נאמנות גם אין כותבין ונאמנות וכו' ובכגו"ד גם מוה"ר אג"ן ז"ל יודה כי ממעט הדמות לכתובות של שלוניקי וק"ל. זאת תורה העולה דראובן דנ"ד פטיר ועתיר ממה שנשבע בעת הנישואין שלא לגרשה בע"כ מתלת טעמי. תיתי חדא דמאיסא ליה מחמת מום וכל שטוען דמאיסא ליה מחתת מום וחפץ לגרשה ולפרוע לה כתובתה אין כאן לא שבועה ולא חרגמ"ה. שנית דכיון דהוברר הדבר דהיא נחלית בזמן שהיתה פנויה קודם שנשאת נעשה לה נתיוח באותו מקום הגם שנתרפאית כיון שלא גילתה אוזן הבעל קודם השידוכין ובפרט ששאלו קרובותיו מקרובותיה אם היא בריאה והשיבו לו שהיא בריאה באופן שהטעוהו והוא יכול לטעון דאילו היה ידע לא היה לוקחה נמצא דשבועתו שבעת הנישואין היתה בטעות. והבאתי את השלישית דלפי דעתו עדיין היא חולנית ושהוא שמע מהרופאים שאע"פ שתתרפא אם תחזר להזדווג ישיב לה החולי ומלבד שיש לו ע"א על זה עוד בה דהוא טוען טענה זו בודאי שהוא נאמן כיון דהוי מילתא דאיסו' ודבר שבינו לבין יוצרו ובכן מכל טעם וטעם בפ"ע וכ"ש בהצמדם יחד דתא נפקת דמצי לגרשה בע"כ וא"כ חרם א"כ שבועה

כ"ה אולם יען כי מיראי הוראה אנכי פסקתי את הדין דהיא מחוייבת לקבל גט אך שיהיה מדעתה ורצונה. ומזקנים אתבונן שכן מצאתי למוהר"א אבן טוואה בתשו' שבס' התשב"ץ סי' ל"ה דל"ט ע"א שכתב וז"ל ועוד שהב"ד כשכתבו הפסק לא כתבו לכופו לגרש רק הסכמנו שיגרש הרי שלא הכריחוהו רק מצד הסכמתם שיגרש דהיינו מרצונו משום דמצוה לשמוע דברי חכמים ואם לא רצה אין לו עונש אלא שמותר לקרותו עברין אבל שום מין כפיה אין כאן עכ"ל וגם אתה ידעת מה שנחלקו הח"מ והב"ש בסי' קי"ז עמ"ש מרן בסי"א באשה נכפית שאם תמאן לקבל גט ימנע ממנה שכ"ו דלדעת הח"מ לא ברירא ליה להרא"ש שיכופו אותה בשום כפייה רק למנוע ממנה שכ"ו ודעת הב"ש שכופין אותו בכל מיני כפייה ואפי' בשוטין ק"ו לזרק לה גט בע"כ וה' פ"ת בסק"ה הביא לנו תשו' הנו"ב שהסכים לא כמר ולא כמר ומפרש הרב דיש ב' מיני כפייה האחד כמו כפייה של איש שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני והב' ע"כ ממש לזרק לה גט וכפייה זו לזרק לה גט לא החליט הרא"ש אבל לכופה עד שתאמר רוצה אני שפיר כייפינן לה י"ש ופשרה זאת מצאנוה ג"ך ברבני ספרד בס' פאת נגב דמ"ח ע"א והן הן הדברים הנאמרים בס' אם הדרך אה"ע סי' יו"ד די"ח ע"ג והגם דרבני האחרו' רובא