נושא האפוד תקצו

שם לבית האשה ג' רופאים מומחים ויראו שאין לה שום חולי ואבי האשה סירב בדבר באמרו שגנאי הוא להם שיבאו הרופא' לראות (וכן השיב מורשה האשה דנ"ד לפני הב"ד בתחילה) וכו' ואחרי ימים הודה אבי האשה שילכו ב' רופאים בקיאים לבודקה וכו' ואבי האשה סירב בזה וכו' ובעל האשה צווח ואין עונה וכו' דמכל זה נראה וניכר שאמת היה הדבר שאם אין לה שום חולי הי"ל להראות לרופאים ומדלא רצתה האשה להראות לרופאים נראה שאמת שיש לה חולי באותו מקום ע"כ והן הן הדברים הנאמרים בנ"ד. ומוה"ר שם הביא על זה תשו' הרא"ש הנ"ל ותשו' מוהרשד"ם סי' קי"ח ומוהרש"ך ח"א וח"ג וחשו' עדות ביהוסף ח"ב סי' יו"ד וסיים וז"ל גם מתבאר לנו מדבריה' דרבנן דהבעל הוא נאמן בזה לומר דרחמה צר או מתקשה בשעת תשמיש אף שהיא מכחשת ואומרת שהיא כשאר נשים דעלמא וכו' לפי שהוא דבר שיכול להתברר ע"פ נשים ואף ע"פ רופאים מומחים ותבדק על ידן ואם היא לא תרצה להבדק אין הבעל חייב במזונותיה ולא בכתובתה דאם איתא לדבריה אלה למה תסרב עצמה מלהבדק ע"י נשים או רופאים ישראלים הבקיאים בדיני נשים והם יאמרו שהיא ככל נשי דעלמ' והאריך בזה וסיים בדק"ס ע"א דמכל הרשום יוצא דיכול הבעל לגרש את אשתו וכו' יעוש"ב. ולא אכחד תחת לשוני מה שלא ידעתי אנא מצא דבר זה בדבריהם דרבנן דיכול לגרשה בע"כ בעבור זה דאילו הרא"ש לא קאמר אלא להפטר מכתובתה ונדון מוהרשד"ם הוא דנבדקה ע"י נשים מובהקות המילדות העבריות ואמרו דהיא סוגרת ומסוגרת וכן הוי נדון ה' עדות ביהוסף (ותשו' מוהרש"ך אין עמדי לראות במאי קאמר') ומאין ולאין נאמר דיהא הבעל נאמן בטענתו כדי לגרשה בע"כ ועכ"ל דכיון דהבעל אינו יכול להביא ראיה אחרת אם לא על ידי בדיקה והיא מעכבת מלבדק את עצמה מה יעשה אותו הבן כל שעיקר הראיה תלוי בה ובודאי שיש להאמינו. ואחז"ר מצאתי כן לה' הון רב באה"ע סי' ט' דנ"ב ע"א שכתב וז"ל החתן טוען טענת בריא וכו' והנשים החכמות מסייעות אותו אלא שקרוביה אינם רוצים שתבדק כדי שיתאמת הדבר וקרוב לומר שהאמת עם הבעל וכו' ע"כ ואח"ז ראיתי כיו"ב בש"מ לכתו' דמ"ט ע"ד מהספ' על דיו"ד ע"א מהש"ס דעמ"ש בש"ס די"ב ע"א בראשונה היו מעמידין להן שושבינין דאסיק ר"א דכל שלא משמש אינו יכול לטעון טענת בתולים כת' משם מהר"י דהלכה כר"א דכיון שהעמידו שושבינין כדי למשמש והוא לא המתין מוכחא מילתא ששום הערמה עשה ולפיכך אינו נאמן אח"ך יעו"ש ובתוספות שם. מבואר דכל שאינה מתרצית להבדק חיישינן דערמה והצד שמנגד נאמן

כ"ב ובינותיו בספרים וראיתי שמן הדין הגמור יש לנו להאמין לבעל בכל מכל כל הן במה שטוען שהיא חולה והן במה שאומר כי שמע מהרופאים כי האשה הזאת אין לה תרופה דאף אם תתרפא בהזדווגם יחד תחזר עליה חליה ועליה להביא ראיה כי שקר נסכו שקר ענה על שאר בשרו ומה ששואל הבעל שתעשה בחינה הוא מטוב לבבו כי אין לו עסק על זה כי הוא הנאמן דהרי מן הדין הגמור האיש יכול לגרש את אשתו לרצונה ואין מעכבתו רק השבועה שנשבע לה שלא לגרשה בע"כ. ואילו היה שהדבר מבורר כי האשה חולה באופן שקשה לה הזינוג הדבר פשוט שיכול לגרשה בע"כ ואין מעצר נמצא דאין חסר כאן כי אם ברירת האמת אם היא חולה דהא מילתא כל לגבי הבעל ברירא ליה ומצי לטעון דאני מגרשה בע"כ דאני הכרתי בה באמת שהיא חולה ושכן ספרה לי היא בעצמה ושכן אמרו לי הרופאים ומי יוכל לקראו עברין כיון דהן דברים שבינו לבין יוצרו והוא נאמן ודין זה יפה נדרש מתשו' הרא"ש כלל יוד סי' ב' והובאה בב"י ח"מ סי' ל"ד מחו' ל"ד על ר' שנשבע לאשתו שלא יצא ממנה בלי רשותה ולא האמינה עליו באותה שבוע' לא כב' עדים ולא בע"א והוא טוען שהתירה לו השבועה והיא טוענת שלא התירה לו מעולם השיב דכיון שלא האמינה עליו כב' עדים נאמן ר' לומר שמרצונה הוא יוצא כי דברים הללו בינו לבין יוצרו ואם תטעון שהוא עובר על השבועה אינה נאמנת לפוסלו כי הוא אומר שפטרה אותו מן השבועה וכו' והובאה תשו' זו בכנה"ג אה"ע סי' א' הגב"י ס"ק ע' יד"א מ"ק הגב"י ס"ק ס ג ומ"ב ס"ק מ"ה. ורבני האחרונים סמכו על תשו' הרא"ש הלזו במי שטוען על אשתו שהיא נתנה לו רשות לישא א"א עליה שהוא נאמן וכמו שבא בדברי הרבנים המציינים הנ"ל ובאחרו' בחה"מ סי' ל"ד ע"ע וע' לה' פורת יוסף אה"ע סי' ט' מדנ"ו ואילך שסמך על תשו' הרא"ש הלזו למאי דקאי מר והעלה דאע"פ שהחייוב אשר עליו באה השבועה נכתב בתוך השטר אעפ"כ נאמן ע"ע וע"ע ישמח לב גאגין חיו"ד סי' י"ט דט"ל שהחזיק במעוז תש' הרא"ש הלזו. פחד יצחק ע' שבועה דכ"ט

כ"ג איברא דבדברי הרא"ש כתוב למ"ר שהבעל לא האמינה באותה שבועה לא כב' עדים ולא כע"א דמבואר דאם יש נאמנות שוב אין הבעל נאמן וכמו שכ"כ ה' משא"מ ז"ל אה"ע ח"א סי' כ"ג וה"ד היד"א במ"ק ס"ק ס"ד דבכתו' שלנו דכתבינן נאמנות בכתובה אם טוען האיש שאשתו נתנה לו רשות והיא מכחישתו אינו נאמן וע"ש שהרב אמרו מדנפשיה ולא זכר שר שהוא מחלוק' בין הקודמים אליו וכמ"ש מוהרש"ך בח"ד סי' ק"ו והובא ביד"א מ"ב ס"ק מ"ז דמורה אחד ר"ל דבכתובות שלנו שכותבין שמאמין החתן לכלה כב' ע"כ שאינו נאמן לומר שאשתו פטרתו מן השבועה ומוהרש"ך חלק עליו