נושא האפוד תקצה

כי נדון שלנו אינו דומה לשלהם דע"כ לא נחלקו הרבנים הנ"ז אלא בכגון שהאיסור ברור והעד בא להעיד שכבר נתקן וכגון במאי דקיימי אינהו דהשבו' חלה עליו והעד בא להעיד שכבר הוחלה דכבר נתנה האשה רשות בזה נחלקו דמר ס"ל דנאמן ומר ס"ל דאינו נאמן אבל היכא דהעד לא בא להתיר האיסור רק לומר דלא נכנס בכלל האיסור התם יודו דנאמן העד להעיד. ועדיפא מינה איכא בנ"ד דהאשה אינה באה להעיד אי נכנס זה בכלל האיסור או לא נכנס רק היא מעידה בדבר אחר שאין לו קשר עם השבועה שהיא מעידה על שם הרופא שהאשה יש לה חולי ושאף אם תתרפא אם תחזר להזדווג יחזר לה החולי דאין כאן שום חזקה כנגדה לא לאיסור ולא להיתר ואינה באה להעיד נגד חזקת איסור אלא דממילא רוחא להבעל שהוא נהנה מהעדות הזה לומר דאדל"ן וכשנאמר כן נמצא דאעיק' אין כאן איסור ונעקרה השבו' מעיקרא דהיתה שבועה בטעות לא שנתקן האיסור בכי הא יודו כ"ע דע"א יהיה נאמן וחפשתי בספרים לראות אם יעמדו דברי וכמעט שעברתי בדברי הג' מוה"ר בס' שער אשר חיו"ד סי' ך, ראיתי אני כי הוא עזרי ומגני שעמד שם על תשו' הנו"ב מ"ק חאה"ע סוס"י ס"ט הובא לציון בפ"ת סי' קכ"ז סקי"ג ודבר האיש אדוני האר"ש דברים אשר תבאן אל קרבנה אלה הדברים וז"ל שם והגם דבאיתחזק איסו' באותה חתיכה לא מהימן דבכי הא גרע מינה משום דבאיתחזק לן איסורא כגון א"א וקונמות וטבל דהן אסורין בודאי ואתי העד להתיר את האיסור ודאי שהיה מקודם ולעשותו התר מכאן ואילך אינו נאמן אבל היכא דנתערב חד התר בתרי דאיסור דמה שהיה אסור אותו התערובת אינו אלא מספק מחמת חיסר ידיעתינו שלא היינו יודעין איזו של התר ואיזו של איסור אמטו"ל כשבא העד ואמר לנו שהוא מברר דעתם ומגלה לן מ מילתא למפרע דזו היא של התר ולא נאסרה מעולם שפיר מהמנינן ליה א"ד ז"ל הרי לך דיש לחלק היכא דבא להתיר האיסור שהיה מקודם להיכא דבא לומר דלא נכנס זה בכלל האיסור הגם דהאיסור יהיה רובא ודינא הוי לילך בתר הרוב ולאסר. ה"ן דכוותא האיסור הוא חייוב השבועה שהיא נכתבת בכל שטרי כתובות ומסתמא גם האיש הזה הוא בכלל האיסור דהוא נגרר בתר רובא דעלמא ועליו ג"ך חייל השבועה ובא העד לומר דהאיש הזה לא נכלל בכלל השבועה כי שבועתו היתה מוטעית לפ"ז העד הוא מברר לנו דהאיש הלזה לא חל עליו איסור מעולם ובכה"ג ע"א נאמן באיסו' וכנ"ז וכ"ש דלפי מה שאמרנו העד לא בא להעיד על האיסור דהיינו השבו' רק הוא בא להגיד כי הרופא א"ל כן רק דמאליו יוצא התר לבעל ודוק

ד והשתא דאתינן להכי אין אנחנו צריכין לדחוקי נפשין לקיים עדות האשה מכח ס"ס וכאשר דברנו עד הנה (באות ט"ז) כי כיון דאנן קיימין באיסור שבועה ואתינן עלה להאמינה מפאת ע"א נאמן באיסו' הלא מעתה אין חילוק בין איש לאשה וכמ"ש הרמב"ם פי"א מה' עדות דין ו' דע"א ל"ב אע"פ שהוא פסול לשאר עברות דע"א נ"ב אע"פ שהוא פסול וכ"כ מור"ם בהגה שם ס"א דכל פיסו"ע כשרים לענין איסור ולא גרע אשה מפיסולי עברה ויעו' חק"ל יו"ד רס"י קצ"ה. עבודת השם אה"ע סי' ז"ך דק"ן ע"ד ובחידו' ליו"ד סי' קכ"ז כתבתי בזה ואחר שבררנו דעדות האשה מהני ומעלי שפיר יכול לשמך הבעל על עדות זה דכיון דא"א להזדווג עוד עמה כי תחזר לה החולי אע"פ שתהיה האמת אתה שנתרפאית א"כ אדל"ן ויכול לגרשה בע"כ דאין כאן חרם אין כאן שבועה

כ"א מה גם דכפי המפו' בשאלה הוא דהבעל אינו חפץ להפטר מהכתו' כדי שנכריחנו לברר הדבר אם היא חולה ואם היתה קודם הנישו' כי חפצו הוא לגרשה ולפרוע לה כתובתה עספ"א ועיקר טענתא הוא דיש לה חולי בבה"ס ושהוא שמע מפי הרופאים שלא תוכל להתרפא לגמרי ושאם תתרפא עוד חשוב לה המחלה ושגם היא בעצמה ספרה לו בעת הנישו' המים הזדונים שעברו על ראשה רק שהיא מכחשת בכל אלה וא"כ דל מהכא עדות האשה הנז' הרי סמא בידן לברר הדבר ע"י בקורת הרופאים שיבדקוה עתה אם היא חולה והם יבאו ויגידו לפני הב"ד אם היא חולה ואם יש לה תרופה קיימת ועליה דידה רמייא להבדק וכמ"ש הרא"ש בתשו' סי' ל"ג סי"ב ופסקה מרן בסי' קי"ז על מי שטוען על אשתו שאינה ראוי' לאיש והיא כופרת ואומרת דהיא ככל הנשים שבעולם דדינא הוי דתבדק ע"י נשים הגונות וכשרות וכו' והיא תצוה לבדק את עצמה אם היא רוצה להכחישו ואחר שתבדק תתבטל טענה זו את"ד וכמו שטוען הבעל שתעשה הבחינה ע"י הרופאים. ואנן קחזינן דבכל עת אשר טוען מורשה הבעל לפני ב"ד אודות הבחינה הזאת שערי דחייה לא ננעלו בטענות זרות ודחייות מיום אל יום ועברו ימים במספר ירחים והיא לא רצתה להבדק עצמה ומה גם למה שפירשה בהדייא עתה לפני הב"ד אחר עבר זמן זמנם כשאמרו לה עוד הפעם על הבדיקה וענתה ואמרה שהיא לא תענה דבר טרם שיבא בעלה לדון עמה פנים בפנים כי אינה חפצה במורשה וב"ד הגידו לה שלא צדקה בטענתה וככתוב אפס קצהו בדברי השאלה מוכחא מילתא להדייא דרוצה להאריך הענין בלך ושוב שלא לבדק את עצמה כי כחשה בפניה יענה שהרופאים יאמרו שהיא חולנית. וכמו שכן אירע בזמן מוה"ר מוהרש"א ז"ל וכמ"ש בס' דברי שמואל אה"ע סי' ח' דלק"ט ע"א וז"ל האמת אגיד דכשעמדו לפני אבי הבעל מתקוטטין ומתוכחין זע"ז טען אבי הבעל שילכו