נושא האפוד תקצד

אבל היכא דהוא ענין בית הסתרים גם הם יודו דמהני וכ"ס הרשב"א ודעי'. גם על מה שנתקבל העדות שלא בפני האשה מלבד דרובא דרבוואתא פסקו דכל שאינו מצוי בעיר מקבלין של"ב ועשו מעשה רבני ספרד ואשכנז עוד בה דאיכא פוס' דס"ל דאם נתקבל העדות שלא בפני בע"ד כשר בדיעב' וכנודע ואיכא הכא ס"ס אשר אין הכתוב' צריך לאמרו ואתה תבא"ר. וכ"ש לפי מש"ל דלא שייך בהך דקמן סוג דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד. ובכן עדות האשה הנז' הנו נצב על עולתו ומסייע לבעל בטענתו. והן פוטר אותו משבועתו

טו"ב ואחרי שומי עין עיוני על הדבר הזה אני אמרתי לריק יגעתי להחזיק ולסמך עדות האשה הנז' כי מגן הוא אך מגן שוייא דלו יהי שנשוה אשה לאיש ונחזיק עדות האשה כאילו היה איש הלא אינו אלא עדות ע"א שמעיד לפנינו שהיא היתה חולנית ושעפ"ז ממילא רוותא דיכול לגרשה בע"כ וכן לא יעשה כי לענין זה לא יועיל ולא יציל ע"א וכמ"ש ה' בעי חיי אה"ע סי' טו"ב למאי דקאי מר בע"א שמעיד שהאשה פטרה את בעלה משבועתו שלא ישא א"א עליה וז"ל האידנא שרבו בתי דינים שאינם הגונים אין להוציא ממון אם לא ע"פ ב' עדים או ראיה ברורה וכ"ש להתיר לאיש לעבר על השבועה ותרגמ"ה אם לא בעדות שמוציאין ממון ע"פ עכ"ד וה"ן כיון שבאים אנו להתיר לבעל לגרש את האשה בע"כ ע"פ עדות האשה הזאת ששמעה מהרופא שלהאשה הנתבעת יש לה חולי ישן ושאם תתרפא ישוב לה החולי כל עת שתזדווג עם איש אפי' תהיה העדות אמת ויציב אינו אלא ע"א ונ"מ להתיר השבו' לפי דעת ה' בעי חיי. והגם כי כפי המתבאר מדברי ה' בעי חיי שם הוא שה' מוהר"י אישקאפה ז"ל סמך בזה להתיר ע"פ עדות ע"א מ"מ מידי פלוגתא ל"ן וכבר נתוכחו גדולי רבני האחרו' מו"ה מוהרא"ג ז"ל עם מר דודו מוהר"ש גאטינייו ז"ל יע"ו בס' צל הכסף אה"ע סי' ה' וסי' ו' רמזתים בס"ה אבני האפד סי' א' אול"ח

ח"י וכי תשית אליו לבך למען דעת טעמו של ה' בע"ח דהחמיר כולי האי שלא להאמין איש אחד במה שהעיד שהאשה התירה לבעיה השבועה ונתנה לו רשות לישא א"א עליה דעל מה יהיה זה? הלא אין כאן דררא דממונא רק חומר שבועה דאינו אלא איסור ואפי' יהיה איסו' דאור' הלא קי"ל ביו"ד סי' קכ"ו ס"ג דע"א נאמן באיסו' ונאמנותו הוא מן התורה וכאשר כתבתי אני עני בחידו' על ש"ע יו"ד שם משם הפוס' ולמה לא יהיה נאמון בעדותו. צא ובדק בדייני ישראל הרבנים בס' צל הכסף שם דכ"ט ע"ג וי"ד ושמה תראה דטעמא הוי דהכא איתחזק איסו' דהבעל אסור בזיקים לישא א"א דידוע דנוהגי' להשביע לחתן שלא לישא א"א עליה ושלא לגרשה בע"כ וקי"ל ע"א אינו נאמן להתיר באיתחזק איסו' כ"ש אם הוא מוכחש מפי האשה ע"ע והגם דהעד אינו בא להעיד נגד חזקת איסור ולומר שהוא מותר רק הוא בא להעיד דנתקן האיסור דהיינו איסור שבועה שהיה מושבע דכבר נתקן דאשתו נתנה לו רשות עכ"ז אינו נאמן כיון שאינו בידו והוא דעת ה' בעי חיי ולפום ריהטא דינא קבעי דכ"כ מור"ם שם וז"ל וכל היכא דאיחזק איסו' כגון טבל וכו' אין העד נאמן עליו להתירו אא"כ בידו לתקנו והוא מדברי הרא"ש פ' הנזקין והמר' בפ' האשה שהלך בעלה והכי איתמר ביבמות דפ"א ע"א גבי טבל היכי דמי אי הוי דידיה משום דבידו לתקנו ואי דאחר ואמר אנא ידענא ביה דאיתקן היא גופא מנ"ל וכו' עש"ה דמבואר מהש"ס דס"ל דהאומר דטבל זה נתקן כיון שהוא של אחר ואינו יכול לתקנו לא ברירה ליה להש"ס דנאמן בעדותו וכ"כ בשיטה קידושין לא נודע למי על דס"ה ע"א דאין ע"א נאמן באיסו' אלא בדבר שבידו לתקן וכו' י"ש וה"ן כיון דהרשות להתיר השבועה אין בידו של עד דהרשות צריך שיהא מפי האשה ולכן ע"א אינו נאמן ולפ"ז ק' על מוהר"י אישקאפה איך אפשר שנעלם ממנו זה והתיר ע"פ ע"א שהעיד שהרשהו אשתו. אבל אנן בדידן דייקנן בהך מילתא ואשכחנן דהך דינא לאו הלכתא פסיקתא היא דהרב המאירי בחידו' ליבמות דס"ט מהספר כתב דהך דיבמות סוגייא בעלמא היא שהרי במס' קידושין (דס"ה) מוכח מינה אביי דע"א נאמן ואף סוגייא דכריתות (די"א ע"ב) מוכחת כן וסוגייא בדוכתא עדיפא וכו' וע"א בשחיטה היאך נאמן דהא איתחזק איסו' כשאין זכות ואין בידו לתקן וכו' ומתוך כך ברור שסוגייא זאת ללישנא בתרא (כצ"ל) איתמר אבל ללישנא קמא כל ע"א שלא בהכחשה נאמן בכל האיסורין משום דרחמנא המניה כל היכא דליכא מכחיש ואפי' באיתחזק איסו' ואין בידו לתקן וזהו עיקר הדברים אע"פ שהרבה מפרשים נתפלפלו בה עכ"ל וכדברים האלה כ' הרשב"א בחידו' ליבמות שם וה"ד בקיצור הנמק"י ברפי"וד דיבמות. הרי דהרשב"א והמאירי ס"ל דאפי' באיתחזק איסו' ואין בידו לתקנו עכ"ז כל שהוא אומר שנתקן נאמן עליו וכ"ד הר"ן בחידו' לחולין לדיו"ד והריטב"א בחידו' לחולין לד"ב ע"ב וכאשר כתבתי בחידו' ליו"ד שם והיינו ס' מוהרי"א. נמצא דמה שנחלקו ה' בע"ח עם מוהרי"א אם ע"א נאמן להעיד על האשה שנתנה רשות לבעלה לישא א"א עליה תלוי במחלו' ראשונים אי באיתחזק איסו' בדבר דאין בידו לתקן האיסור אי נאמן ע"א או"ל. ומינה אתה דן למאי דקמן דכיון דקשה הזאת הוא בא להתיר השבו' אתאן למחלו הנ"ז. י"ט ובהגלות לנו טעם מחלו' הבע"חהרי"א כי הוא תלוי במחלו' הפוס' בין תבין